איך לא ללמוד כיבוד הורים מהגויים: הבת מאסה באביה חולה האלצהיימר, וזה מה שעשתה

כיבוד הורים היא אחת המצוות החשובות והמהותיות ביותר ביהדות, לא בכדי. הורינו משקיעים כל כך בגידולנו וחינוכנו, ונדמה שעבודת גידול הילדים לעולם לא נגמרת - גם לא כאשר הם כבר גדולים ועומדים ב'זכות' עצמם. 

מצוות כיבוד הורים היא כה גדולה, עד שגם כאשר בן או בת מתחתנים וכביכול מצויים ברשות בן זוגם - הם עדיין מוכרחים לקיים אותה, ובהידור. ומילא בהורים שגידלו וטרחו התורה מדברת, אך מה באשר להורים שמסרו את בנם לאימוץ או בנים ממזרים חלילה? תתפלאו, אבל התורה מחייבת בכיבוד הורים באשר הם הורים - בלי קשר לכמה נתנו והיו מעורבים בחיי היום יום של ילדיהם, אלא די בה בעובדה שהביאו את ילדיהם לעולם. 

גם לאחר מותם של ההורים מחויבים הילדים בכבודם, אך על אחת כמה וכמה בחייהם. 

ואולי לא בכדי מיידעת אותנו התורה כי 'גדול המצווה ועושה, יותר ממי שאינו מצווה ועושה', כי למרבה הצער - דווקא כאן יש יצר הרע גדול שלא לקיים את המצווה, ובפרט כשמדובר במי שלא מצווה על כך, כמו הגויים. 

לאחרונה פורסם במהדורת החדשות של דרום מערב פלורידה כי צוותי פיקוח בשדה התעופה המקומי איתרו בן 80 החולה באלצהיימר - כשהוא מהלך אנה ואנה מבלי לדעת לאן פניו מועדות. שוטרי המחוז שהגיעו לשדה יצרו קשר עם בני משפחתו אך הזדעזעו כשהבינו את סיבת הימצאותו של ג'רי אלינגסן במקום. 

בתו של אלינגסן, פמלה, טיפלה בו עד לרגע שבו נמאס לה ממנו והיא החליטה להזמין לו כרטיס טיסה בכיוון אחד - לדנוור, קולורדו. "לא ברור כיצד בת יכולה להתנהג באכזריות כה גדולה לאביה, בפרט כשהיא יודעת כי הוא חולה אלצהיימר", אמרו השוטרים המקומיים, לאחר שהפרטים החלו להצטרף לכדי תמונה ברורה יותר. 

ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והיכוהו בראשו וירקו בפניו  

לחפותה טענה פמלה כי קיוותה שג'רי יידע לקחת מונית לביתו של אחיו, אך מה שקרה בפועל הוא שג'רי נתקע בשדה התעופה של דנוור יחד עם כלבו, מבלי לדעת איפה הוא או מה הוא עושה שם.  

גם כאשר התבקשה בתו להגיע לשדה התעופה כדי לקחת אותו, סירבה ולמשטרה לא הייתה ברירה אלא לאשפז אותו בבית החולים המקומי - זאת על מנת לוודא שהוא מקבל את הטיפול הרפואי שלו נזקק

אמנם זה פתרון זמני, אבל כמו ג'רי - מאות קשישים במצבו מאושפזים בבתי החולים מדי שנה וננטשים לבסוף על ידי משפחותיהם, רק משום שהחוק בארה"ב מחייב אשפוז בבית החולים במקרים כגון אלו. 

כל בר דעת מבין שלכאורה אין סיבה לצוות על כיבוד הורים - כשההורים ראויים לכבוד הזה. הורים שדאגו, טיפחו והקנו לילדים יחס טוב - קל לכבדם, אך המצווה מדברת גם על הורים שאינם ראויים לאותו הכבוד כפי שציין רבי חיים פלאג'י בספרו 'תוכחת חיים'. לדבריו, עיקר הציווי במצוות כיבוד הורים מדבר על הורים בעלי מידות שאינן טובות, כי הורים שמידותיהן טובות - לכאורה אין צורך לצוות על הילד לכבד אותם. ועד היכן מגעת מצוות כיבוד הורים? על פי הרמב"ם "אפילו נטלו כיס של זהובים שלו והשליכו בפניו לים, לא יכלימם ולא יצער בפניהם ולא יכעוס כנגדם, אלא יקבל גזירת הכתוב וישתוק" (רמב"ם הלכות ממרים ו, ז).

כשזה מגיע למצוות כיבוד הורים - גם אני סוג של 'חולת אלצהיימר'

ולא רק לכבד את ההורים צריך, כי אם גם לירא מפניהם. וגם שם מכביר הרמב"ם והשולחן ערוך בדברים ואומר: "עד היכן מוראן? אפילו היה לובש בגדי חמודות ויושב בראש בפני הקהל, ובאו אביו ואמו וקרעו בגדיו והיכוהו בראשו וירקו בפניו - לא יכלימם, אלא ישתוק, ויירא, ויפחד ממלך מלכי המלכים שציווהו בכך. שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יתר מזה, לא היה יכול לפרכס בדבר. קל וחומר למי שאמר והיה העולם כרצונו".

***

סיפורים מעין אלו מחזקים בי את הידיעה שמצוות השם אינן דבר של מה בכך, בפרט כשמדובר במצווה ככיבוד הורים. ההורים שלנו לא נשארים אותו דבר - הם מתבגרים, משתנים ומאבדים כוחות. גם עוד הרבה לפני שזה קורה אנחנו צריכים להיות שם בשבילם, אבל על אחת כמה וכמה כשהם כבר לא מסוגלים לעזור לנו או כל שכן לעצמם. 

סיפורים מעין אלו מהווים עבורי תזכורת כי גם אני מתנהגת לא פעם כאותו חולה אלצהיימר בן 80, כשזה מגיע לכיבוד הורים. גם אני לא פעם שוכחת מה צריך לעשות או 'איך הגעתי לכאן': מבולבלת, אני מסתובבת אנה ואנה עם כרטיס טיסה לכיוון אחד בידי - מבלי לדעת מאין באתי, או לאן אני צריכה להגיע. גם אני שוכחת לעתים קרובות את הפעולות ה'פשוטות' ביותר, כאלה שכל אחד לכאורה יכול לעשות. 

לקחת מונית למשל. אבל לאן?

זו השאלה שצריכה אני לשאול. לאן. 

כי יש לכבד, ויש לכבד.

יש כבוד שנעצר ברגע שלא נוח לי - בדיוק כמו הכבוד שעשתה פמלה לאביה. ומה צורך בו בכבוד מעין זה? לאן הוא מוביל באמת? 

כיבוד הורים כפי שמצווה עלינו התורה הקדושה עובר דרך המקומות שהכי קשה לנו איתם, וזה לא סתם. כיבוד ההורים של היהודי אינו דומה בכהוא זה לכיבוד הורים של גוי, שמניח את המצווה בפינה ברגע שזה פוגע בנוחות ובשגרה שלו. 

ואת זה, כיהודים, פשוט אסור לנו לשכוח. 

למה זוכה מי שמכבד את הוריו כראוי? צפו וגלו את הסגולה המדהימה:

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il