כמה צרות יכולות להימנע בזכות שמירה על הלכות ייחוד

עוד לא עבר שבוע מהפרשיה הקודמת, וכבר מתפוצץ בקול רעש גדול מקרה נוסף. ההיא נפגעה וזו נפגעה, סיפור כואב ועוד אחד. וכולם מדברים, לועסים את הסיפור ושוכחים עד... לפעם הבאה. אבל... האם באמת אי אפשר למנוע את זה? האם נועדנו אנו, הבנות, לחיות בחשש תמידי שאולי אנו נהיה הקרבן הבא?

כחלק מהלכות הצניעות, קיימות הלכות ייחוד. הלכות אלה קובעות, כי אסור לגבר ולאישה להיות יחד במקום מבודד או בחדר סגור.

מי שתסתכל לרגע על המציאות בשטח במבט מפוקח, תבין לפתע כמה הלכה קצרה זו מעניקה לנו מתנה אדירה של הגנה מפגיעות שתלויות בסיטואציה של ייחוד.

"אסור לאיש ולאישה להיות יחד במקום מבודד או בחדר סגור", מבינה?!

כמה צער היה נמנע לו היינו מקפידות כולנו על הלכות ייחוד בלי לוותר? כמה כאב נפשי ופיזי היה נמנע אם החברה כולה הייתה רגילה לשמור ולחיות בהפרדה?

כמה נערות מקסימות נושאות בלב סיפורים כבדים שהתחילו ב"נשארנו אני והבוס אחרי העבודה לבד. רצינו לסדר סחורה". "הייתי לבד בערב בבית, וידיד קרוב שלנו דפק וביקש להיכנס".

ספרה של פנינה לשם, ''יפה באמת''

ומה עם הלכות ייחוד? "לא ידעתי", "שכחתי", "לא חשבתי שזה חשוב"...

כל כך בריא וחכם להתרגל להפרדה. מצוננת? יש גם רופאות. זקוקה למונית? יש גם נהגת. וגם אם קורה ואת נוסעת עם גבר, הרגילי עצמך לשבת מאחור.

התרגלי לשמור על מכובדות ומרחק. אין מצווה להיות "סחבקית" ונחמדה עם כל אחד.

אגב, הייחוד עצמו הוא האיסור, ללא כל קשר למה שעלול לקרות באותו המקום. כך שגם אם ברור לשני הצדדים שלא יקרה ביניהם דבר, האיסור עדיין קיים (גם אם את בטוחה בוודאות שלא יקרה כלום – כיוון שיש ביניכם פער גילאים, בגלל שאת בחורה חזקה וברמה רוחנית והוא אדם טוב ואמין, או כל סיבה אחרת שלא תהיה...).

אולי זו נראית לך דרישה מיותרת, מוגזמת או לא מוצדקת. "מה הבעיה שנהיה יחד, אם אני יודעת שלא יקרה בינינו דבר?".

אולי את מתקוממת: "מה, לא סומכים עלי?!".

אבל האמת היא שלעולם לא תוכלי לדעת לאן יתגלגלו העניינים. אפילו בעצמך לא תוכלי לבטוח בכל מצב, וברור כי על הצד השני וודאי לא תוכלי לסמוך.

כי זו אמת פשוטה וברורה, שמותר וצריך שתהיי מודעת אליה: האדם נברא עם דחפים פנימיים. את חייבת לשמור על עצמך מפיתויים, וודאי מיצרים של אחרים. ללא ה"הגבלות" של ההלכה – את חושפת את עצמך למצבי סיכון.

אין טעם להיתמם ולהתחבא תחת משפטים כמו "אצלנו זה אחרת", "במקרה הזה ההקפדה מיותרת" ו"לא כולם כאלה".

איסור ייחוד מונע פגיעות! זו עובדה.

כי כולנו בני אדם. ובן אדם לא יכול ולא אמור לסמוך בעיניים עצומות. אין אדם שיכול לבטוח בעצמו במאה אחוזים ובכל מצב. גם חז"ל כבר קבעו "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". וודאי בנושא הזה שחד משמעית נקבע: "אין אפוטרופוס לעריות" (כלומר, אף אחד לא מבוטח בתחום הזה).

ההלכה, שמכירה את נפש האדם, מבקשת למנוע מראש מצב העלול לגרום למכשול, להציב גדרות, להימנע אפילו מלהיכנס למקום סכנה, להקפיד על ריחוק ולא "לסמוך".

לחלקנו זו נשמעת הגזמה. אבל אותן שכבר נפגעו (ורבות הן לצערי), יודעות היטב מניסיונן שהתורה לא סתם אומרת. היא מגנה עליך ומונעת ממך צער.

האמיני כי עדיף ללמוד מניסיונן של אחרות, ולא ללמוד על עצמך, כי ההלכה תמיד צודקת.

מזמינה אותך לצאת יחד למסע עמוק ומסעיר, בין דפי המדריך...

לרכישת הספר "יפה באמת" לחצי כאן.

לרכישת הספר "אהבה לרגע". לחצי כאן.

או חייגי 073-222-12-5