ספיר סבן: "לפני כל עלייה לבמה אני אומרת ’שמע ישראל’"

נעים להכיר

"ספיר סבן, 24, גרה ביהוד, זמרת ויוצרת".

ניצוץ של נוסטלגיה

"אני ממש זוכרת את עצמי, כאילו זה היה אתמול, ילדה קטנה שרה בלי סוף מול מראה גדולה בחדרה הקטן, וחולמת שיום אחד זה יתגשם מול בימות ענק. כבר מגיל מאוד צעיר, הייתי נעמדת שעות ארוכות מול המראה ושרה. לפני כמה שנים ההורים שלי סיפרו לי שהתחלתי לשיר אפילו לפני שידעתי לדבר. ובלי לזייף. ב"ה בסוף זה קרה, אבל ברגעים מסוימים ממש לא היה ברור שהחלום יתגשם.

"אמנם הרבה שנים שרתי בלהקות, למשל בלהקת התיכון שלמדתי בו ובלהקה צבאית, אבל אחרי השחרור מהצבא רוב החברים שלי התחילו להוציא שירים, ולי זה לא קרה. נרשמתי ללימודי הנדסת בניין באריאל, ויצאתי מכל הקטע של המוזיקה.

"אחרי כמה חודשים כאלה, היה איזה רגע שבו אמרתי לעצמי שאין מצב שאני מוותרת על החלום. מגיל קטן ידעתי בתוך תוכי שזה מה שאני רוצה, וגם אם אצטרך מאוד להתאמץ כדי להשיג את זה – כך יהיה. ממש רציתי להופיע, לשיר, ולרגש ולשמח אנשים. בגלל הרצון החזק שבער בי, התקופה הזו אחרי הצבא הייתה כל כך קשה. למרות שהתחלתי ללמוד, החלטתי שאני נלחמת על החלום של המוזיקה. זו הייתה תקופה קשה, ואני לא אשכח אותה לעולם.

"זמן קצר לאחר מכן התקשרו אלי מההפקה של תכנית מפורסמת והציעו לי להצטרף לתוכנית. סירבתי להצעתם, כי פחדתי מהתחרות וממה שחברים שלי יגידו. התייעצתי עם כמה אנשים שאני מעריכה ואוהבת, והבנתי שאין לי מה להפסיד. מבחינת הקריירה הייתי במקום כה נמוך, שלא היה לי מה להפסיד. הלכתי לאודישן, אותו אודישן מפורסם עם שלומי שבת, והשאר היסטוריה. גם ברגעים הכי קשים לא איבדתי תקווה. ידעתי שה' ישחרר כשזה יהיה הכי מדויק עבורי".

ניצוץ של שורשים

"אחד הזכרונות הראשונים שלי הוא שאני, בערך בגיל ארבע, יושבת ליד סבא שלי, בעודו מאזין מרותק למוזיקה טורקית. סבא שלי עלה לארץ מטורקיה, ולכן כל כך אהב את השירים האלו. כשהיינו באים לסבא וסבתא, כל הילדים היו משחקים, ואני הייתי יושבת ליד סבא ושומעת איתו מוזיקה. מעבר לכך, לא מעט פעמים נסעתי עם אבא שלי, שעוסק בסיטונאות, לעבודה שלו. היינו מעמיסים סחורה, פורקים אותה, וכל הדרך שומעים ושרים מוזיקה טורקית".

ניצוץ של יהדות

"ברוך ה' אני מאוד מחוברת לה' ולהמון מצוות. מבחינה מסוימת אין לי איך להסביר את זה. רוב הדברים שאני מקיימת לא באו לי מהבית. זה בא מתוכי. לפני כמה שנים אבא שלי דפק ערב אחד על דלת החדר שלי, ולא עניתי לו, והוא לא הבין למה. אחרי כמה שניות הוא נכנס לחדר וראה אותי באמצע תפילת שמונה עשרה, ולא הבין מה קורה.

"אני זוכרת שכבר בגיל צעיר הרגשתי חיבור וקשר לה'. תמיד ידעתי שיש אלוקים, ותמיד היו לי המון שיחות איתו. על הטוב ועל הקשה. על דברים גדולים ועל דברים קטנים כמו למצוא חנייה. ועם הזמן קיבלתי על עצמי עוד ועוד דברים.

"אני מקפידה על כשרות, ושומרת שש שעות בין בשר לחלב. אני מאוד מחוברת לתהילים. קוראת המון. עוד בקשר לחיבור ליהדות, חשוב לי גם לומר שאתר הידברות מאוד עזר לי בזה. אני נכנסת אליו לא מעט, גם כדי לקרוא כתבות וגם כדי להתפלל. אני מתפללת כל יום שחרית וקוראת שמע על המיטה.

"מעבר לכך, אני הולכת מאוד חזק עם העניין הזה של 'לא לדאוג, כי יש מישהו ששומר עלייך'. אני גם מאמינה שאם אדם דואג – הוא לכאורה יצטרך להתמודד עם דברים לבד. וכשבוטחים בה' – רואים יותר בקלות איך הוא מתערב ומסדר את העניינים. ובאמת, ראיתי בחיי שכל דבר  קורה בזמן שלו, בזמן שהקב"ה חושב שהוא הכי נכון לך.

"למשל, לפני כמה שנים השתתפתי בתוכנית תחרותית מפורסמת והודחתי מיד בתחילת התחרות. מה שהרים אותי הייתה ההבנה שכנראה זו הדרך של הקב"ה להגיד לי שזה לא הזמן שלי. וכשהגיע הזמן – זה אכן קרה ובגדול. אני יודעת שהשירה שלי זו מתנה מה', ואני מודה לו עליה. אבא שלי לא זמר, גם אמא לא, וזו פשוט מתנה. לפני כל עלייה לבמה אני אומרת 'שמע ישראל', ונזכרת בזה".

ניצוץ של השראה

"אני מקבלת המון השראה מהרב זמיר כהן. זה לא יאומן איזה שקט נפשי יש לו. אני משתדלת ללכת לשיעורים שלו, ומתפעלת מצורת הדיבור ודברי החכמה שלו. הוא מחזק אותי מאוד. ממנו למדתי שהכל קורה מה' בזמן שהכי נכון לנו".

ניצוץ של מצווה

"אני מאוהבת בהדלקת נרות חנוכה. האור של הנרות עושה לי טוב. יש ברגעים האלה הרגשה של טיהור, של ניסים, של 'הכל אפשרי'. אני מאמינה שמה שמבקשים ליד החנוכייה יתגשם".

ניצוץ של עשייה

"המשפחה שלי והמסורת שלהם, מאוד חשובות ויקרות עבורי בכלל, ובקריירה בפרט. לא מזמן סיימתי מופע של שעתיים, שבו כל השירים בטורקית. סבא שלי אף פעם לא ראה אותי מופיעה. לפני אחת ההופעות אמרו לי שסבא יגיע. מאוד התרגשתי, וביקשתי שלא יגידו לי איפה הוא יושב, כדי שלא אראה אותו ואבכה.

"בסוף ההופעה סיפרו לי שסבא מאוד התרגש, ובכה בחלקים ארוכים מהמופע. שרתי שם  שירים שהוא לימד אותי, ופתאום הוא רואה אותי שרה אותם מול כל כך הרבה אנשים. כשירדתי מהבמה בסוף המופע, וניגשתי אליו, שאלתי אותו איך היה. הוא לא ענה, ורק נחנק מהתרגשות. לכן אני בוכה עכשיו, כשאני נזכרת בזה".

ניצוץ של שבת

"אחד הדברים שאני הכי מחוברת אליהם זה הדלקת נרות. אני זוכרת מגיל צעיר את אמא שלי מדליקה נרות, וזה חדר אלי חזק. אם כבר מדברים על הדלקת נרות, אני שמחה לומר שאני שומרת שבת כהלכתה, וכמובן שאין מה לדבר על להופיע בשבת. אני שומרת שבת כבר שנה וחצי. במשך זמן רב רציתי להתחיל לשמור שבת, אבל זה לא קרה. הרגע בו זה קרה סוף-סוף הגיע אחרי שחברים שלי, שומרי שבת, הזמינו אותי לשבת אצלם, ופשוט התאהבתי בזה. ראיתי שלא רק שזה אפשרי, אלא גם שזה הכי כיף בעולם. הרגשתי כאילו אם הייתי דף מקושקש ומקומט לפני שבת, במוצאי שבת הפכתי לדף חלק. זה נתן לי המון יציבות. יש הרבה דברים שהמשפחה שלי עושה בשבתות, וקורע אותי שהרבה פעמים אני לא מצטרפת אליהם".

ניצוץ של שינוי

"הזכייה בתוכנית המוזיקלית 'דה וויס' שינתה את חיי לחלוטין. הייתי באמצע לימודי הנדסה, אבל עצרתי אותם, ולקחתי את המתנה שקיבלתי מה' בשתי ידיים. ומהרגע שזכיתי אני רק סביב המוזיקה. אימונים, עיבודים, ועבודה בלתי נפסקת. בקרוב גם אשתתף בהצגה חדשה בתיאטרון הקאמרי. מסטודנטית שהולכת לישון בעשר, הפכתי לזמרת שיוצאת להופעה בעשר. ואני מאוד שמחה על כך, ב"ה. אני מקבלת המון אהבה וזה הדבר הכי כיף שיש.

"בנוסף לזה, גם חוסר הביטחון שממנו סבלתי מאוד השתפר. לפני התוכנית לא הייתי בטוחה שאני שרה יפה במיוחד. זה לא שגמרתי לגמרי עם חוסר הביטחון העצמי, אבל יש בו גם משהו טוב, כי חוסר הביטחון שנשאר עוזר לי במידה מסוימת להמשיך להשתפר ולנסות להיות יותר ויותר טובה. בכל דבר אפשר למצוא את הטוב, כי כל מה שה' עושה זה לטובה. לפעמים זה פשוט יותר מסובך לראות אותו, אבל הוא תמיד שם".