סוד הַמַּטֶּה: איך דומה המטה של משה רבנו לעם ישראל?

אלוקים מטיל על משה שליחות גורלית – להוציא את בני ישראל ממצרים.

כשמשה מקבל את השליחות, הוא מעלה חשש בפני השם שבני ישראל לא יאמינו לו שאלוקים שלח אותו לגאול אותם. כבר מאות שנים שהם במצרים, והנה מגיע "מישהו" וטוען שהוא הגואל, לַמה שיאמינו לו?

אלוקים מקבל את הטענה "בהסתייגות" מסוימת, ואומר למשה, אם אתה רוצה סימן – אתן לך שלושה סימנים, כשהראשון הוא אות המטה: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו השם, מַה זֶּה בְיָדֶךָ? וַיֹּאמֶר – מַטֶּה. וַיֹּאמֶר - הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה, וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ, וַיָּנָס מֹשֶׁה מִפָּנָיו" (ב'-ג'). אלוקים שאל את משה מה יש בידך? ומשה ענה שיש בידו מַטֶה. אלוקים מצווה להשליך את המטה ארצה, משה משליך ולפתע המטה נהפך לנחש, ומשה נס מפניו. "וַיֹּאמֶר השם אֶל מֹשֶׁה, שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ, וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ" (ד'), אלוקים מצווה את משה לאחוז בזנב הנחש, משה אוחז בזנב ומיד הנחש נהפך חזרה למטה.

כדי להבין את משמעות הַמַּטֶּה, עלינו לחזור אל תחילת הפרשה, אל מחזה הסנה המפורסם.

משה הולך במדבר, ולפתע הוא רואה מחזה מפעים – "הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל" (שמות ג', ב'), "סנה" זהו שיח קוצני שמטבעו אמור להתכלות מהר כאשר אוחזת בו אש, ובמקום שהאש תכלה את הסנה במהירות, הסנה איננו אוכל.

מחזה הסנה נועד להמחיש למשה מדוע בני ישראל ראויים להיגאל, למרות מצבם הרוחני הירוד. כלומר, בני ישראל הידרדרו מאוד מבחינה רוחנית בזמן שהותם ממצרים. רבים מהם עבדו עבודה זרה עד כדי כך, שלפני שהם חצו את ים סוף, מלאכי השרת שאלו את אלוקים מה ההבדל בין בני ישראל למצריים, הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה ומדוע הם ראויים לנס? (שמות רבה, בשלח).

משה לא הבין מדוע בני ישראל ראויים לגאולה כשמצבם הרוחני בכי-רע. במחזה הסנה, אלוקים מגלה למשה את סוד קיומו של עם ישראל אז – במצרים, ובאופן כללי – לאורך ההיסטוריה. הנה, האש בוערת בסנה ובכל זאת הוא איננו מתכלה. גם בני ישראל, למרות "שהאש" בוערת וכוחות הטומאה מקיפים אותם, הם אינם כלים ובפנימיותם הם נשארים איתנים באמונתם. האש בוערת בהם רק מסביב, אבל לא מכלה אותם.

במעמד זה עם ישראל מתחיל להיווצר. אין מעמד יותר מתאים מרגעים אלו, כדי לגלות למשה את סוד קיומו הנצחי של עם ישראל. תמיד הם יישארו באמונתם למרות האש הבוערת סביבם. הסנה הינו שיח נמוך וקוצני והאש הבוערת לא הצליחה לכלותו, כך בני ישראל, אף על פי שהם יהיו כלפי חוץ במצב "נמוך" ושפל, ולמרות האש הבוערת סביבם, האש לא תצליח לכלות את האמונה שלהם, וזו הסיבה שהם ראויים לגאולה, כי בפנימיותם הם מאמינים בני מאמינים.

רעיון הסנה בא לידי ביטוי באות המטה.

משה פונה לאלוקים ואומר "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ השם". מדוע בני ישראל לא יאמינו לו? לא בגלל שהם אינם מאמינים במציאות השם ובכוחו, אלא הם לא יאמינו שאלוקים רוצה לגאול אותם גם במצבם הנוכחי הירוד, הם לא מבינים כיצד יוכלו לשוב ולהיות "עַם השם" אחרי שהם הידרדרו כל כך.

לשם כך אלוקים מראה למשה את אות המטה. כמעט כל נסי מצרים והמדבר נעשו באמצעות המטה של משה. המטה של משה היה בריאה רוחנית, והוא אחד מעשרה הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות (אבות פרק ה'). כלומר, בין ששת ימי הבריאה ליום השבת – אלוקים ברא עשר בריאות שכל אחת מהן היא גם גשמית וגם רוחנית. המטה היה אחד מאותם עשרה דברים. המטה מסמל את המצב הטוב של עם ישראל – מצב נעלה שמצדיק לעשות עבורם נסים ולשנות עבורם סדרי עולם.

המטה כעת בידיו של משה, אלוקים מצווה את משה להשליך את המטה לארץ, והוא נהפך לנחש. נחש הוא אנטיתזה של מטה. הנחש מסמל את הנחש הקדמוני, את היצר הרע. כלומר, יתכן מצב שבו "המטה" יושלך לארץ ויהפוך "לנחש", בני ישראל "יושלכו ארצה" והארציות שבהם תגבר. אולם אלוקים מצווה את משה לאחוז בזנב הנחש, בחלק התחתון, ומיד הוא שב להיות למטה. כלומר, גם אם בני ישראל יהיו במצב רוחני נמוך כאותו נחש, הם לא הופכים להיות "נחש" במהותם, הנחש הוא משהו חיצוני וזמני, ההוכחה לכך היא שאחיזה קטנה בזנבו של הנחש הופך אותו בחזרה למטה. אמנם עם ישראל נראים "כבויים", אבל האמת שהם כאותה גחלת עמומה, שבעזרת משב רוח מרענן היא מעלה שלהבת עצומה.

את המסר הזה משה הה צריך להראות לבני ישראל, כדי שהם יאמינו בעצמם, ולא יתייאשו ממצבם הנוכחי.

הרב הירש מוסיף לבאר.

למַטֵה (מטה באופן כללי, לאו דווקא של משה) יש שני תפקידים עיקריים. א. להישען עליו. ב. להארכת היד ולהרחבת תחומו של אדם. באותות אלו הראה אלוקים למשה דבר והיפוכו. המטה שעליו נשען האדם, ברצות השם יכול להפוך לנחש – האויב המושבע של האדם, ונחש - יכול להפוך למטה: "עתה הראה האות לעם בידי משה, עצם הדבר עליו נשען האדם ובו הוא שולט, נהפך ברצות השם להיפוכו הגמור, לנחש. כל בעלי החיים מתחברים אל האדם בצורה זו או אחרת. לא כן הדו-חיים, ובייחוד הנחש נוטר איבה לאדם והאדם נס מפניו. הווה אומר – אֵל יחיד שלחך, אשר ברצותו ימריד על האדם את משענתו ואת המכשיר לשלטונו, והיפוכו של דבר, כוח עוין, אשר ממנו ירא האדם ונס מפניו, יימסר בידו ברצות השם כמשענת וככלי מלאכה צייתנים" (רש"ר הירש שם, פסוקים ב'-ה').

אדם בונה לעצמו במהלך החיים "משענות" רבות, חלקן חיצוניות וחלקן פנימיות. הוא בונה לעצמו משפחה תומכת, פרנסה מבוססת, ביטוח מבנה, ביטוח חיים וכדומה, ומצד שני הוא נשען גם על חכמתו, כוחו וגבורתו. באות המטה, אלוקים מראה למשה, שאל לו לאדם להישען יתר על המידה על מטה כזה או אחר או על כוחו ועוצם ידו. שהרי ברצות השם, המטה מתמוטט. אין לנו על מי להישען, אלא על אבינו שבשמיים.

עם המסר הזה, עם ישראל מתחיל להיבנות.