הרב עובדיה יוסף: האם נשים חייבות בלימוד תורה?

הנשים חייבות בברכות התורה, אף על פי שהן פטורות מלימוד התורה, כמו שלמדו חז"ל בפסוק 'ולמדתם אותם את בניכם' - ולא את בנותיכם חייבות לברך.

וכבר הסברתי שסיבת ברכת התורה היא משום שלימוד התורה אינו רק הכשר מצוה, אלא הינו מצוה בעצמו. ומרן בבית יוסף  כותב בשם מהרי"ל שהטעם שהנשים מברכות ברכות התורה, אף שהן פטורות, מכיון שהן חייבות ללמוד את הדינים השייכים להן, כשמירת שבת, שאם לא תלמוד איך תשמור שבת. וכן בשר וחלב, כשרות, וכדומה מצוות שאין בהן הבדל בין איש לאשה. ועל כן חייבות לברך ברכות התורה.

גם בספר חסידים  כותב, חובה על כל אדם ללמד את בתו ואשתו תורה, שאם לא כן הן לא ידעו לקיים מצוות. כמו שאמרו חז"ל  'אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד'. לא די שהבעל ילמד ואשתו לא תדע את ההלכות השייכות לה.

צריך להסביר לאשה את כל הדברים בטוב טעם, הלכות בדיקות חציצה וטבילה וכל מה שמסור בידה, וכן בתו חייבת בברכת המזון, תפילה, ברכות הנהנין. מה הברכה של כל דבר, ברכה ראשונה וברכה אחרונה, ומה דינה אם בירכה ברכה אחרת, כדי שלא יכשלו בברכה לבטלה ח"ו או שהן לא יברכו כלל.

וכן מצינו בגמרא סנהדרין  על חזקיה מלך יהודה: 'וחובל עול מפני שמן', אמר רבי יצחק נפחא "חובל עול" של סנחריב "מפני שמנו" של חזקיהו שהיה דולק בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. מה עשה? נעץ חרב על פתח בית המדרש ואמר "כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב זו"! בדקו מדן ועד באר שבע ולא מצאו עם הארץ, מגבת ועד אנטיפרס ולא מצאו תינוק ותינוקת איש ואשה שלא היו בקיאין בהלכות טומאה וטהרה! הרי שהאשה והתינוקת גם כן למדו וידעו, שאם לא כן - 'רבי לא שנאה, רבי חייא מנא ליה'. חייבות ללמוד כדי לקיים.

ואם תאמר שהרי אמרו חז"ל 'כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תיפלות'. וכן פסק הרמב"ם. והיינו שנחשב כאילו מלמדה לזנות ח"ו, כיון שהתורה 'אני חכמה שכנתי ערמה' , החכמה מביאה לאדם עורמה איך להתחמק, והאשה יכולה לנצל זאת לדברים רעים, מוטב שתישאר תמימה.

אכן הרמב"ם חילק שזהו רק בתורה שבעל פה, אך בתורה שבכתב אם מלמדה אינו כתיפלות, ולדבריו על מה סמכו בדורנו שהבנות לומדות בבית ספר ולאחר מכן בסמינר לבנות, הרי זה נגד דברי הרמב"ם?

ולפי חילוקו של המהרי"ל ניחא, שהרמב"ם דיבר רק כשלומדת בדברים שאינם שייכים אליה, כגון מסכת זבחים ומנחות, אך בהלכות שבת ברכות תפילה שחייבת בהם צריכה ללומדם.

ומוכיחים כן מסנהדרין נט. "היה רבי מאיר אומר, מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול? שנאמר 'אשר יעשה אותם האדם וחי בהם', כהנים לוים וישראלים לא נאמר, אלא "האדם", הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול. ומקשה הגמרא מכך על דברי רבי יוחנן שאמר עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר 'תורה צוה לנו משה מורשה', לנו מורשה ולא להם? הרי שרבי מאיר כן התיר לגוי ללמוד תורה? ומתרצת הגמרא, כל דבריו של רבי מאיר הם בגוי שלומד את שבע המצוות השייכות לו.

הגוים חייבים לקיים שבע מצוות בני נח: עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, אבר מן החי, ברכת ה', גניבה, ודינים לשפוט בין איש לרעהו בדיניהם שלא כל אחד 'איש את רעהו חיים בלעו', עליהם לשפוט במשפטים שהשכל מחייבם. וכן באבר מן החי עליו ללמוד מה הגדר של "מן החי", מה דין הבשר ודין דם מן החי .

היהודי יותר חשוב מהכהן הגדול

ומפרשים שמכיון שישראל שעוסק בתורה מעלתו גדולה יותר מכהן גדול, כמו שנאמר  'יקרה היא מפנינים', מכהן גדול שנכנס לפני ולפנים. גוי שעוסק בה, די לו שיהיה רק ככהן גדול ולא יותר. אך אנו שמצווים ללמוד תורה מעלתנו יותר מהכהן הגדול.

וכעת אם הגוי מצווה ללמוד את דיניו, כל שכן שהאשה חייבת בכך, לפיכך חייבות לברך ברכות התורה.

אמנם עדיין תירוצו של מהרי"ל אינו מספיק, כיון שהנשים עוסקות בתורה רק כדי לדעת איך לקיים, ואין להן מצוה בעצם הלימוד, והיאך תברכנה על הלימוד שהוא רק הכשר מצוה?

ובאמת בספר חקרי לב תמה מאוד על דברי מרן, וכתב בתקיפות שהנשים המברכות ברכות התורה אין להן על מה לסמוך.

גדול המנהג

אך מרן החיד"א יישב זאת, שמרן לא הסתמך רק על מהרי"ל, אלא הוא ראה שהמנהג היה מדורי דורות שהנשים מברכות ברכות התורה וברכות השחר, ואי אפשר לומר שכולן טועות, שהרי "הקבלה והמעשה הם עמודי ההוראה", לכן חייבן מרן והוצרך גם לטעם שהן חייבות בלימוד הדינים שלהן.

מה גם שהרמב"ם כותב שהאשה שלמדה יש לה שכר, וכל מה שנחשב כמלמדה תיפלות זהו רק כשכופה אותה ללמוד, אך אם יש לה חשק ללמוד מעצמה יש לה שכר. ואם מקבלת שכר הוי אומר שיש חשיבות לתורתה, ולכן יכולה לברך. נשים רבות חפצות בלימוד התורה מעצמן, כמו בנות הסמינר למורות שיש להן טעם וחשק ללמוד ולכן יכולות לברך.

בחיק הבית

מלבד זאת כותב הגאון בעל משנה ברורה בספרו ליקוטי הלכות על סוטה כא. בדורותיהם של אבותינו ואבות אבותינו היה די שהבת תראה איך מתנהגים בבית הוריה, היה להן יסוד חזק של אמונה ואהבת המצוות, הבנות ראו איך ההורים מכבדים תלמיד חכם שנכנס לביתם כמו מלך, ועושים כן בכנות לא להחניף ח"ו, היתה להם אהבת התורה בכל לבם. הילדה רואה את כל זאת וקולטת.

לא כן כיום אשר 'מבחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה' , וכי כל אחד יכול לתת את ההשראה הזו בביתו של תורה? אם הבנות לא היו לומדות בבית הספר עם מורות ותיקות ויראות שמים המחדירות בהן אהבת תורה ויראת שמים, וכי היה אפשר לסגור את הבנות בבית 'וישם בארון במצרים'? היא היתה הולכת ורואה את מה שיש ברחוב ועוזבת את האמונה המצוות והדת. לכן 'עת לעשות לה' הפרו תורתך', מצוה להכניסן בבית הספר כדי שילמדו תורה ותכנס בלבן אהבת תורה ויראת שמים. כך כותב החפץ חיים, וכך כותבים עוד כמה ספרי שו"ת, וגם בספר "מעין גנים"  שנתחבר לפני ארבע מאות שנה כותב כך.

ובודאי שהבנות הלומדות תורה יש להן על מה שיסמוכו, ויש סמך לדברי מרן מדעת הראב"ד שסובר שגם הנשים מברכות ברכות התורה כיון שיש להן מצוה ללמוד. ולא שייך לומר בדין זה ספק ברכות להקל, כיון שבמקום מנהג אין אומרים סב"ל.

הבוחנת...

היה רב אחד ברוסיה כל הזמן בוכה, אמר: "אני גרמתי שבתי לא תתחתן"! בתו היתה חכמה מאוד, ראה שהיא חכמה פיקחית ישב ולמד אתה גמרא, והיתה באמת גאון, סיימה את כל הש"ס. כל בחור שאביה היה מציע לה היתה בוחנת אותו... וכשרואה שאינו יודע - "זה עם הארץ". לבסוף לא התחתנה ואביה היה בוכה על כך, "חבל שלימדתי אותה תורה"!

על כך אמרו בגמרא  "כל המלמד את בתו תורה כאילו מלמדה תפלות"! האשה פטורה מתלמוד תורה, כמו שדרשו בפסוק 'ולמדתם אותם את בניכם', ולא את בנותיכם. בת שהיא חכמה וצנועה, תלמד כפי מדתה, אינה צריכה להיות תלמיד חכם. הבן צריך להיות רב תלמיד חכם מורה הוראות, אך אין זה שייך לבנות, די לה שתדע תורה ויראת שמים עד גבול מסוים.

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.