האם נשים יכולות ללמוד גמרא? תשובתו של הרב עובדיה יוסף

ברוריה אשת רבי מאיר היתה חכמה גדולה בתורה, פעם אחת נחלקה באיזה דין עם אחד מהתנאים הגדולים רבי יוסי הגלילי, ופסק הרמב"ם כמותה! בתורה אין משוא פנים, היתה לה חכמה כמו אחד התנאים.

פעמים רבות היא שכנעה את רבי מאיר והודה לה, כמו שהגמ' בברכות  מספרת, שהיו להם שכנים בריונים מצערים את רבי מאיר בויכוחים ובפסוקים, עד שנקעה נפשו מהם ורצה ח"ו להתפלל שימותו. אמר לאשתו, הרשעים האלה מצערים אותי, ברצוני להתפלל שימותו, ואם רבי מאיר מתפלל אין זה כמו התפילה שלנו...

אמרה לו, למה לך להתפלל שימותו? אם משום שנאמר  'יתמו חטאים מן הארץ', הלא לא כתוב יתמו "חוטאים", יתמו "חטאים"! תתפלל שישובו בתשובה וממילא העוונות ילכו. שמע רבי מאיר בקולה, התפלל שיחזרו בתשובה וחזרו בתשובה. ניצחה אותו בדיוק מהפסוק. בפרט אז היה להם שכל בהיר וגאוני, וזהו לא פלא שידעה יותר ממנו.

בתו של מהרי"ל, רבם של בני אשכנז שכמעט על פיו ישק כל דבר ממנהגיהם, היתה חכמה גדולה. וכשאביה לא היה חש בטוב היו עושים מחיצה בינה לבין התלמידים כדי שלא יסתכלו בה והיא היתה עומדת אחריה מקשה מתרצת ואומרת את הפלפולים של אביה... יש כאלה ב"ה שיש להן אהבה לתורה ויש להן כשרונות וראויות ללמוד תורה, ורק כשמלמדה דרך כפיה זהו מגונה.

אך כאמור האשה מקבלת שכר רק כמי שאינו מצווה ועושה, לא כאיש שמצווה ועושה. והטעם ששכר הגבר יותר, מכיון שהגברים חייבים ללמוד תורה, וכשהאדם מצווה ללמוד ואינו לומד יש לו עונש בשמים, ולכן יצר הרע מסית ומדיח ונלחם ומטרידו לבטלו מהתורה, כדי שהוא יענש. אך אינו נלחם עם הנשים, מכיון שהוא לא ירויח מכך כלום, בין כך האשה לא תקבל עונש אם לא תלמד, ולכן 'לפום צערא אגרא', ככל שהאדם מצטער יותר ללמוד תורה ולקיים מצוות, שכרו גדול יותר.

ולכן אם היא אשה חכמה שיודעת לקרוא ולהבין, תבוא עליה ברכה, ובפרט אם יודעת להרצות את הדברים ולחיותם, ובפרט אם היא מורה בבית הספר שעליה לדעת ללמוד רש"י ומפרשים [על התורה] כדי שתוכל להעביר לבנות כהוגן.

חכמת החלון...

כמו שמביא רבינו יוסף חיים , מעשה שהיה באיש תלמיד חכם בבגדד, אוהב תורה ולומדיה. וכל יום היה חכם מהישיבה בא אליו ולומדים בחברותא, וכך גמרו מסכת אחרי מסכת.

היתה לו בת יחידה והוא רצה שבתו תדע את התנ"ך - תורה שבכתב. שלח וקרא אדם שהיה בקי במקרא, אמר לו, כמה זמן דרוש לך כדי שבתי תדע את כל התנ"ך? אמר לו, בערך שנה.

- כל חודש אתן לך למשל אלף דולר, ואעשה עמך טובה שלא אתן לך את הכסף מידי חודש בחודשו, אלא קח מראש שתים עשרה אלף דולר.

וכך בכל יום היה עושה את מלאכתו באמונה, בא ולומד עמה, והיא היתה חכמה ופיקחית וקולטת הכל. תוך שמונה חודשים גמרו את כל התנ"ך, המורה התחיל לפחד שמא יבוא אביה ויבקש "תחזיר לי ארבעת אלפים דולר". מהיכן יביא לו ארבעת אלפים, כבר 'נאכל גדיש', הכל נגמר. התחיל לחבל תחבולות, הצטער "מה אעשה איתך עכשיו"? אמרה לו, תביא גמרות ונלמד גמרא. התחילו מסכת ברכות, והיא היתה קולטת, מקשה ומתרצת.

עברו חודשיים, נכנס האבא לראות איך בתו התקדמה. והנה הוא רואה אותם יושבים ולומדים גמרא. אמר לו המורה, אדוני, גמרנו את התנ"ך בשמונה חודשים, וכי נשב בטלים? היא רצתה ללמוד גמרא וכך עשינו.

אמר לו, אתה פוחד על מה שנתתי לך לשנים עשר חודש? הכסף מחול לך, לך לשלום, אין צורך בלימוד גמרא. אמר 'שלום' והלך.

אמרה לו בתו, אבא, מה עויתי ומה פשעתי? חשבתי שתתן לו כסף לעוד שנה! אמר לה, וכי את בן שתהיי תלמיד חכם מורה הוראות בישראל?! בסך הכל את בת, מחר תתחתני תביאי ילדים לעולם תגדלי אותם, למה את צריכה גמרא?

היא הצטערה מאוד, אך שתקה מחמת כבודו. אך בלבה חשבה מחשבות, לאביה היתה וילה גדולה עם כמה חדרים, אחרי החדר שאביה היה לומד בו בכל יום היה חדר פנוי, והיה חלון פתוח ביניהם, כך שמי שיושב שם שומע כל מה שהם מדברים.

לקחה גמרא מסכת חולין, נכנסה וישבה בחדר השני על יד השולחן והתחילה להקשיב, איך אביה מקשה ומה החכם מתרץ, אט אט התפתחה 'מחיל אל חיל'. גמרו מסכת חולין התחילו כתובות, והיא גם הביאה גמרא כתובות ומאזינה ושומעת. היו לה הערות אך התביישה לדבר שמא ירגיש אביה ויגרש אותה משם, היתה רושמת הכל, "כך אמר אבא וכך אמר החכם ואני יש לי להעיר כך וכך", וסיימה גמרא אחרי גמרא. אביה חושב שהיא במטבח או הלכה לטייל, ואינו יודע שהיא יושבת ומאזינה ללימודיו.

ביום מהימים היו יושבים על השלחן ואוכלים ארוחת צהריים, ומישהו דפק בדלת. הבת קמה ופתחה את הדלת, עמד שם אדם שנראה כמו חכם עני מסכן. קרא אותו בעל הבית, אמר לו מה שמך?

- "חיים חיים בן שלום".

- מאיזה עיר אתה?

- "מעיר מולדתך". הוא חשב שנולד בבצרה כמוהו.

- מה שלום ידידי הסוחר פלוני שגר בבצרה?

- "אדוני, תסתכל אחרי הרימונים". הסתכל וראה תפוחים, חשב תפחה נפשו.

- מה רצונך?

- "באתי מעיר אחרת ואני זקוק לפרנסה".

קרא את בתו אמר לה בשקט, "לכי לחדר השני יש במעיל שלי דינר זהב ודינר כסף, הדינר זהב שוה פי עשרים וחמש מהדינר כסף, אל תטעי, תביאי לו את הדינר כסף".

לקחה הבת בכוונה את דינר הזהב ונתנה אותו לעני. הוא לא ציפה שיביאו לו דינר זהב ושמח מאוד, התחיל לברך ולברך והלך.

לאחר כחצי שעה בא מישהו שהיה צריך לתת לו את דינר הזהב, ביקש אביה "תביאי לי את המעיל". הביאה לו את המעיל, והנה יש בו דינר כסף. אמר לה, אמרתי לך להביא לו דינר כסף, למה הבאת לו דינר זהב?

אמרה לו, אבא, מגיע לו דינר זהב, הוא איש חכם, אתה לא ידעת שהוא חכם ולכן חשבת שמגיע לו דינר כסף.

אמר לה, אם היית בחנות שלי, מזמן הייתי פושט רגל... וכי יש לך רוח הקודש לראות במצחו ולדעת מי הוא?

אמרה לו, אם הייתי יושבת בחנותך, היו לך עשרה חנויות...  אתה לא הבנת את דבריו. הוא אמר לך ששמו "חיים חיים בן שלום", לא הבנת מה זה "חיים חיים". באמת הוא היה תלמיד חכם וכולם קוראים לו "חכם חיים", אך הוא התבייש לומר לך ששמו כך, ועל כן אמר לך "חיים חיים", חיים בגימטריא חכם.

אמר לה, שמא אביו נפטר וקראו אותו על שמו "חיים חיים"? אמרה לו, אביו שמו "שלום", לא חיים.

ועוד שאלת אותו "מאיזה עיר אתה", וענה לך "מעיר מולדתך". חשבת שכמו שאתה מעיר "בצרה", כך גם הוא. אך מפניו ניכר שהוא תימני, ובאמת כוונתו היתה מעיר של חכמים וסופרים, 'יש אם לבינה' , כמו שאתה נולדת בעיר של תורה וחכמה, כך גם הוא.

אמר לה, הרי שאלתי אותו מה שלומו של הסוחר, והוא לא אמר שאינו מכיר אותו? אמרה לו, לא הבנת את דבריו, הוא ענה לך "אחרי הרימונים". בשיר השירים  כתוב 'הנצו הרימונים לא ידעתי', לרמוז לך שאינו יודע. אתה הסתכלת על התפוחים, ובאמת הוא לא התכוון לא לתפוחים ולא לאבטיחים...

- מהיכן את יודעת את כל זה?

- אינך מאמין לי? לך תקרא לו.

שלח את המשרת שיקרא אותו. הוא תפח על ראשו, חשב שגילו את הטעות ורוצים לקחת את הדינר זהב...

אמר לו, מה זה "חיים חיים בן שלום", על שם אביך?

- חס ושלום! אבי חי עדיין, רק התביישתי לומר לך ששמי "חכם חיים", אמרתי חיים חיים.

- שאלתי אותך מאיזה עיר אתה, וכי אתה מבצרה?

 - לא, איני מבצרה, רק למדתי תורה כמוך שאתה מעיר של חכמים וסופרים.

- אם כן כששאלתי אותך מה שלום סוחר פלוני ואמרת תסתכל אחרי הרימונים, למה התכוונת?

- כתוב בשיר השירים [במבטא תימני...] 'הנצו הרימונים לא ידעתי'... הכל כמו שאמרה.

אמר לו, אם אתה תלמיד חכם בוא תאמר דברי תורה. התחיל לומר לו חידושים ומצאו מלא וגדוש, אמר לו, יישר כחך, בכל פעם שתצטרך עזרה תבוא אלי ואתן לך סכום הגון.

אחרי שיצא אמר לה, בתי נהיית חכמה יותר ממני, מאיפה נהיית כזו חכמה?

אמרה לו, מהחלון... בכל יום שאתה יושב ולומד עם החכם אני יושבת ומקשיבה לכם. הסתרתי את עצמי כדי שלא תאמר לי אל תלמדי.

- גם אני לומד, ולמה לא השגתי חכמה כמותך?

אמרה לו, חז"ל  אמרו 'כל הלומד בצנעא מחכים', כולם יודעים שאתם לומדים ביחד, אני חבויה בחדר קטן שאף אחד לא יודע, לכן זכיתי לחכמה!

מי יתן שכך בנותינו תהיינה אוהבות תורה וחכמה, אך כשיגיע זמנן יבנו בית בישראל, 'מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה הללויה' .

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.