הרב עובדיה יוסף: שידוכין, חתונה ושבע ברכות – מה חשוב לדעת?

בשבת אסור לדבר דברי חול, אך בדברים שיש בהם אפילו קצת קדש מותר לדבר, כגון 'משדכין על התינוקות' , אדם שיש לו בן שהגיע לפרקו, והנה בשבת פוגש את חבירו שיש לו בת, 'אומר לדבק טוב הוא'  כדי שיתחתנו שואלו "יש לך דירה אם לא, אתה מביא רהיטים?", יבדוק שיהיה דבר סביר, לאחר כך יתראו ויפגשו, אך לכל הפחות שתהיה התחלה קטנה שיכול להיוולד ממנה בית. אך לא יתבייש ולא ידבר, אלא יפה שעה אחת קודם.

בעוונות כמה שהבן שרוי יותר בלי אשה שרוי בהרהורי עבירה, מה יעשה אותו הבן ולא יחטא! לכן צריך האב להשתדל, לא יאמר מה אכפת לי ממנו, שיחפש לבד, המצוה הראשונה בתורה זה פריה ורביה, ויעשה לשם שמים להציל את בנו שלא יסתכל בנשים זרות תהיה לו פת בסלו 'ותשקוט הארץ שבעים שנה', כך צריך להיות בכל דבר של מצוה.

ריבוי בפגישות

אסור לאדם להסתכל באשת איש ואפילו בפנויה, כמ"ש באיוב  'ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה'. אדם שמתבונן באשה כדי להנות מיופיה עובר באיסור, וכלשון הגמ' בעבודה זרה דף כ (סוף ע"א), 'ונשמרת מכל דבר רע' - שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה, באשת איש ואפילו מכוערת.

ואפילו בחור ובחורה משודכים אסור להסתכל יותר מדאי במשודכת, אחרי שמצאה חן בעיניו אסור להם לשבת ולדבר יותר מדאי, כל רווקה היום היא טמאה עד שתטבול בערב חופתה, ולכן ימעט כמה שאפשר בפגישות, כל הפגישות האלה מיותרות. יש כאלה חושבים 'לא הכרתי אותה טוב', ובכל זאת בסוף נופל בפח... כמה שנפגשים יותר, נופל בפח יותר! בתחילה יתבונן בה שמא לא תמצא חן בעיניו ויגרשנה אחר כך, כמו שאמרו אסור לאדם לקדש את האשה עד שיראנה, וכל זה כשכוונתו לשם נישואין. אך אין להרבות יותר מדאי ולהגזים, כמו שיש כאלה שעושים פגישה ועוד פגישה, שאסור לעשות כן.

החובה להקדים את החתונה

בזמן חז"ל לא היו עושים תנאים ואחר 'ששה חודשים בשמן המור' עד שעושים את החתונה. למה? צריך להתחתן מהר!

היום מי זה שמתחתן פחות מעשרים שנה, פעם היו מתחתנים 'בן שמונה עשרה לחופה', רב חסדא היה שמח שהתחתן בן שש עשרה שנה, ואם היה מתחתן בגיל ארבע עשרה הוה אמינא גירא בעיני דשטנא .

לא לאחר את החופה מהאירוסין

אדם שנמצא בכתיבת תנאים בשעת השידוכין, אם יש לו השפעה יבקש אותם להחיש את החופה יום אחד קודם, בפרט שיש הרהורי עבירה קשים מעבירה. אדם הולך עם משודכתו אסור לו ליגוע בה שהרי היא נדה ראתה ולא טבלה, היום טובלות רק בערב החופה, אם נוגע בה נגיעה קטנה אסור מדרבנן, וחיבוק ונישוק אסור מדאורייתא, כך כותב הרמב"ם, 'אל אשה בנדת טומאתה לא תקרב לגלות ערוה' , "לא תקרב", כל קריבה אסירא. ומרן פסק כהרמב"ם. ואף שהרמב"ן חולק עליו, רוב הפוסקים סוברים כדעת הרמב"ם שזהו לאו מן התורה. אם כן כמה צריך להזהר. בפרט אלה שבעוונות אינם חזקים כל כך ביראת שמים, זה ניסיון גדול לעמוד כך כמה חודשים.

על כן מה שאפשר יום קודם, אתה מציל נפשות, ובפרט להקדים את המצוה של פריה ורביה.

האמונה בה' בשידוכין

בגמרא: בארץ ישראל כשהיה אדם נישא, היו שואלים אותו: "מצא או מוצא"? דהיינו האם אשתו היא בבחינת 'מצא אשה מצא טוב', או ח"ו 'ומוצא אני את האשה מר ממות'.

אפשר לבאר, כי הנה ידוע מה שאמרו חז"ל , מה' אשה לאיש, מן התורה מן הנביאים ומן הכתובים, כמ"ש 'ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר', וכן בשמשון 'ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא', וכן 'ומה' אשה משכלת'. ויש בני אדם שתולים את הדבר בזריזותם ובחריצותם להשיג אשה טובה ומעולה, ולכן מודדים להם כמידתם, ואחריתם שממה ותוגה. וזהו ביאור "מצא או מוצא", שאם הוא "מוצא אני" דהיינו שתולה הדבר בעצמו, אזי "האשה מר ממות", אך אם האדם מרגיש בעצמו רק שה' "מצא", הרי הוא בבחינת "מצא אשה מצא טוב" .

המנהג המכוער

שבע ברכות אינם צריכים להיות עובר לעשייתן, כיוון שהן ברכות השבח ולא ברכות המצוות, כמו שכתבו הר"ן והמאירי. לכן אחרי שבירך 'משמח החתן עם הכלה' טועם החתן ונותן גם לכלה, שוברים את הכוס ואומרים 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני, תדבק לשוני לחכי אם לא אזכרכי, אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי'.

האשכנזים הולכים מיד ל"חדר יחוד", דבר זה הינו מכוער בפני כל הקהל! אם היה צריך 'עובר לעשייתן' הם היו צודקים, אך כפי שאמרנו ברכות אלה הם ברכות השבח, ולכן מנהגם מנהג טעות!

הערוך השלחן רבי יחיאל מיכל עפשטין כותב, חורה לי שעושים את היחוד בפני כל הקהל, ומכוער הדבר! הוא קורא תגר על מנהג האשכנזים. וגם המשוכנזים שלמדו בישיבות אשכנזיות, הולכים מיד לחדר יחוד, וכי אינם מתביישים?

לאחר שיגמרו את הסעודה, יברכו שוב פעם שבע ברכות, מלוים אותם בהצנע לביתם, בלא לעשות חדר יחוד, דינים חדשים אשר לא שערום אבותינו, מרן כותב בפירוש שאין צריך יחוד, אך לא! יש להם את הרבנים שמצריכים יחוד, ואפילו בקרב רבני האשכנזים הערוך השלחן קרא תגר על המנהג וכתב שזהו מנהג מכוער!

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן.