מה הרמב"ם היה אומר על הבחירות?

יש בחירות! אילו היתה כוונתנו לבחירות לכנסת שנגזרו עלינו זה עתה, לא היינו מציינים זאת בסימן קריאה, אין שום דבר משמח בעובדה הזו – במיוחד כאשר במקרה הטוב הממשלה תראה פחות או יותר דומה – או במקרה הרע - שההתפתחויות האחרונות תגרומנה להסתבכות ולעליית שלטון השמאל...

הכותרת שלנו מתייחסת לבחירה החופשית של האדם – וגם עליה אפשר להתייחס בלשון רבים כיון שאכן יש לאדם הרבה בחירות, ובמשך חייו הוא עומד לא אחת בצומת של בחירה.

הבחירה החופשית, הינה יסוד מרכזי ביהדות. ללא הכרה זו אין משמעות לחובת המצוות ולאחריות האדם על עצמו, ובודאי אין משמעות להכרה בשכר ועונש. הפסיכולוגיה המודרנית קרובה לביטול האחריות של האדם על מעשיו, אם לא שיבוש ביולוגי הוא הגורם למעשים חריגים, אז לפחות רקע תרבותי או משקעים נפשיים... במידה זו או אחרת תפיסה זו מחלחלת לעיתים - גם לאנשים מאמינים.

גדול הוגי הדעות הרמב"ם, המוכר עד היום בכל העולם כפילוסוף וכרופא גוף ונפש ממדרגה ראשונה, ראה את מציאות הבחירה וההכרה בה כערך מוחלט ובסיסי ואף קבע אותה בספרו היד החזקה בפרק ו' הלכה ג' מהלכות תשובה. שם הוא מאריך לברר מן המקראות בתנ"ך את היסוד הזה.

בואו לבחור!

למעשה כח הבחירה הוא המבדיל המהותי בין האדם לבעל חי. נכון, לאדם יש כישורים אינטלקטואליים שלבעל חי אין, אבל גם למחשב יש כישורים שאין לבעלי חיים וחלקם גם אין לאדם... התבונה והמצפון המשמשים כמצפן – ובמילים אחרות האפשרות ללכת בעקבות המצפון או לחילופין בעקבות הנטיות הבהמיות או החייתיות של האדם – זהו בעצם כח הבחירה.

בתקופות האחרונות צריך לשכנע אזרחים ללכת לבחור, לממש את זכותם האזרחית ולהשפיע. (אין זה רק בגלל שרבים מיואשים משינוי ואולי בצדק... אלא גם בגלל תסמונת ה'ראש הקטן' המתנערת מאיכפתיות ציבורית ומביאה להתעניינות רק בחשבון הבנק ובצלחת שלי...).

בקטע הזה יש להשוות בין מערכות הבחירות. באמת גם את הבחירה האמיתית לא כולם רוצים לממש, יש נטיה לברוח מבחירה, ולהשאר במצב הפסיבי בו לא אני בוחר אלא אני מובל על ידי האינסטינקטים הטבעיים. התורה אינה מכחישה את קיומם והשפעתם, אלא סבורה שהאדם יכול לשלוט עליהם ובשביל כך הוא צריך לבחור! מי שאינו מממש את זכות הבחירה הזו נשאר בעל חי!

שלילת זכות הבחירה

פרשיות אלו של מכות מצרים, ופסוקים מפורשים בהן המדברים לכאורה על שלילת הבחירה מפרעה, עומדות בעיני הקורא כסתירה לעיקרון הבחירה. שאלה זו העסיקה את הרמב"ם כמו גם אחרים מגדולי פרשנינו, כיצד תתכן הכבדת לב פרעה לאור הערך הבסיסי של בחירה???

הרמב"ם בהלכות תשובה שם מאריך בשאלה זו וקובע כי 'אפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על חטאים אלו שעשה מרצונו ובדעתו שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו כדי שימות ויאבד בחטאו שעשה'. כך גם כותב הרמב"ן בפרשתנו בפירושו הראשון (ז' ג' - ומקורו במדרש רבה ועי' גם ברש"י שם שנראה שכלל טעם זה בטעמיו). הוה אומר במצבים מסויימים אדם מקבל עונש שנשללת ממנו האפשרות לשוב ולבחור. זה היה גם עונשו של פרעה, הכבדת ליבו אינה מצב טבעי אלא עונש! (ויתכן שגם לדעת הרמב"ם השלילה היא רק ביחס לחזרה בתשובה על מה שכבר חטא, ומונעת ממנו את השינוי, אבל היא אינה מונעת בחירות חדשות – אחרות). פרשנים אחרים חולקים על דעה זו, ואחת מטענותיהם היא כי לא מוזכר בין עונשי התורה עונש כזה(המבי"ט בספר בית אלקים). אולם באמת יתכן שעונש זה הינו סוג של עונש מות, מאחר ואדם נטול בחירה חייו חסרי משמעות והוא יורד מדרגת אדם לדרגת בעל חי...

למזלנו אנו יהודים!

רש"י בפרשתנו סבור כי רק לגויים יכול להנתן עונש של ביטול הבחירה ולא לעם ישראל. ליהודי תמיד ניתנת האפשרות לחזור בתשובה, ולקבל את זכות הבחירה מחדש. וגם אם בשלב ראשון תקשה עליו התשובה – הדלת לא ננעלה. [וגם ביחס למי שנאמר עליו בתלמוד יצאה 'בת קול' ואמרה הכל שבים חוץ מ'אחר' – כבר כתבו קדמונים שאם היה מתעקש היה מתקבל, והקול הזה ששמע היה ניסיון שהזמין מאמץ מוגבר מצידו]. וכך גם בכל חטא שיהיה – ומה שיהיה – אין יאוש בעולם כלל ואין הדלת ננעלת בפני יהודי, לכל היותר צריך להקיש יותר בחזקה...

ואם נשמעת כאן אפליה בין יהודים לגויים, שורשיה של אפליה זו נעוצים בראשית ההיסטוריה שלנו בשלבים שלא בהכרח מהוים מקור לטענות, בין היתר ניתן לציין את סירובם של אומות העולם לקבל את התורה – כמקור האפליה. בקבלת התורה נקבעה העובדה שחיי היהודי הינם במהותם חיים במערכת של בחירה מתמדת עליה נאמר 'ראה נתתי לפניך את החיים ואת המות ובחרת בחיים...' והיא שורש ההבדל לגבי האפשרות לקבל עונש של שלילת הבחירה. לגבי היהודי ה'בחירה' היא עצם החיים, ולפיכך כל עוד לא נגזר עליו מות בפועל, לא תנטל ממנו הבחירה.

סיוע לשיטה זו ניתן למצא בקושיותיו של דון יצחק אברבנאל, מלבד לשונות המקרא בדברי נביאים כמו 'כי לא יחפוץ במות רשע כי אם בשובו מדרכו וחיה' מהם מביא אברבנאל סתירה לכאורה לדברי הרמב"ם, עוד הוא מציין כי מצינו ברשעי עולם עובדי עבודה זרה שנתקבלה תשובתם 'ומי לנו גדול בפושעים כאחאב ומנשה וכאשר נכנע אחאב אמר יתברך לא אביא הרעה בימיו ובמנשה אמר 'והצר לו חלה את פני ה' אלקיו וגו' ויעתר לו וישיבהו לירושלים למלכותו'. לשיטת רש"י כאמור באמת בעם ישראל לא נאמר חידוש זה של הפקעת כח התשובה והבחירה, רק בנכרים.  (עוד בסוגיה זו בקשר לפרעה ועוד - בעזרת ה' בשבוע הבא).