"תגידי תודה שלפחות הוא זה שאמר את ה’לא’". פעם אחת ולתמיד: תצאו מהגישה הזו

"תגידי תודה שלפחות הוא זה שאמר את ה'לא' - אנחנו באמת רציניות שאנחנו אומרות את זה לעצמנו, לחברות שלנו או אפילו חושבות ככה? אני רוצה פעם אחת ולתמיד לדבר על זה, להוציא את זה, לשים את הקלפים על השולחן ולהיות הכי אמיתית שאפשר, כי אם לא עכשיו - אימתי. 

מה טוב בזה שהוא אמר את ה'לא'? האם זה מפחית מעוצמת הפגיעה, האם זה תורם לתחושת ההערכה העצמית, אולי זה מעודד את ה'אגו הנשי' אם יש דבר כזה...

במשך שנים העדפתי שהבחורים יהיו אלו שיגידו את ה'לא', אבל למה בעצם?

כאילו, חשבת על זה פעם במקרה?

אני יודעת כבר מה תגידי: "כן, עדיף שהוא יגיד את הלא, מאשר אני אגיד אותו ואתחרט או שאולי אגרום לכך שהוא יקפיד עליי". 

את יודעת מה הבעיה בזה? אני אגיד לך: הבעיה בזה היא שככל שאת נותנת שיגידו את 'הלא' כך את מאבדת את הזהות שלך, את היכולת שלך להכיר במי שאת בתוך התהליך הזה, ואת היכולת שלך להעריך את החצי שכבר יש לך. נכון, יצאת לחפש חצי נוסף, אבל זה ממש לא אומר שזה צריך לבוא על חשבון החצי שלך. 

יש דרך מכבדת, ראויה ונכונה להגיד גם לא. חייב שתהיה דרך כזו 

זה ממש לא אומר לתת לבחורים להשפיל אותך בלי סוף, רק כדי שאת תצאי 'נקייה' כלפי שמייא. ובכלל, מי אמר שאם אני אומרת את ה'לא', אני לא נשארת טובה כפי שאני מיד לאחריו?

מותר גם לך להגיד 'לא', ולא. זה בכלל לא בטוח שאם הצד השני אומר את ה'לא' - זה מרכך את עוצמת הפגיעה. לבני אדם יש בחירה, וגם הבחורים שאת נפגשת איתם יודעים את זה. גם הם, בדיוק כמוך, צריכים לעשות עבודת ניקוי וסליחה פנימית למי שאומרת להם לא. לכולנו יש את הרגע הזה, נרצה או לא נרצה, שבו אנחנו מבינות שעם כל הרצון הטוב להתחתן - אין סיכוי שזה קורה עם הבחור הספציפי הזה. 

ויש דרך מכבדת, ראויה ונכונה להגיד גם לא. חייב שתהיה דרך כזו, הרי. 

הקב"ה לא שלח אותך לדרך בלי צידה. הוא ידע מהן הסכנות האורבות בדרך, והוא צייד אותנו בכלים שיעזרו לנו במסע הזה. לשמוע רק 'לא' מבלי להגיד אותו בעצמך כשיש צורך - זה לא אחד מהם. 

סליחה על הבוטות, אבל הקב"ה לא רוצה אותך סמרטוט לניקוי הרגליים של כל הבחורים שלא רוצים בך או שאת לא רוצה בהם. את לא יכולה בכל פעם מחדש לחטוף סטירה ולתת את הלחי השנייה - רק כי 'עדיף שהוא יגיד את הלא'. הרבה ויותר מדי חברות שנקטו בגישה הזו - יצאו ממנה בשן ועין. בלי טיפת הערכה עצמית., ובלי טיפת רצון להמשיך בתהליך. 
 

זכרי שאת חייבת לבוא אליו בדיוק עם חצי, ולא פחות מזה

מה את כן יכולה וצריכה לעשות? את יכולה ללמוד את עצמך מחדש בתהליך שלך, ללמוד את עצמך ולדעת מה נוגע לך בקישקע, מה צובט לך בבשר החי, עם מה את יכולה להתמודד ועם מה לגמרי לא, מה את יכולה להחניק בפנים מבלי שיתפרץ מתוכך כוולקן אחרי כמה שנים טובות של שתיקה, ומה את חייבת 'להשפריץ' החוצה עכשיו, בלי שום שהיות. 

אל תתני לימים לעבור מבלי שעשית עבודת הגדרה אינטנסיבית עם עצמך: מי אני היום אחרי איקס שנים בשידוכים, מה אני יכולה לסבול ומה לא, מה זה באמת עושה לי כשאומרים לי לא, ומה זה עושה כשאני גם אומרת את ה'לא'?

יש תכתיבים חברתיים שרק אחרי שנים של התבוססות בהם את מגלה שיש להם יוצא מן הכלל - ושאת הוא היוצא מן הכלל הזה. אז במקום לבזבז שנים של התבוססות, תתחילי לעבוד נכון ולנסות לפרק לגורמים את התכתיבים הללו ולראות איפה את בתוכם.

אל תקבלי כמובן מאליו את כל מה שאומרים לך, גם אם מדובר בדמות שאת לגמרי מעריצה, ומקבלת השראה ממנה. 

החיים שלך הם החיים שלך, ואף אחד לא יכול לחיות אותם במקומך. אף אחד גם לא יכול להכניס אליהם את החיות שאת כל כך חסרה בדרך שלך אל מה ששלך, החיות שאיבדת כי לא באמת ידעת לשמור על החצי שלך בדרך אל החצי של בן הזוג שלך.

זכרי שאת חייבת לבוא אליו בדיוק עם חצי, ולא פחות מזה... 

יש בחורות שזה בנפשן להגיד את ה'לא' כשהן מרגישות צורך בכך, ולו רק כדי להרגיש שיש להן עמוד שדרה, שהן מכירות את עצמן, שהן לא איבדו את 'הקול' של הזהות הפנימית שלהן, שהן עדיין בעלות בחירה.  

כשלוקחים מהן את זה, וככל שזה נעשה בתדירות גבוהה יותר ויותר - הן מגיעות שבורות ורצוצות אל השידוך הבא, ואין להן שום כוח או רצון להמשיך להשקיע בחיפוש. האם זה באמת שווה את זה? אני חושבת שהתשובה ברורה לכולנו: שום דבר לא שווה לאבד בגללו את השמחה והאמונה שלנו בדרך, בטח לא כשברור מראש שתהליך השידוכים הוא גזרת עליון נטו. ולא סתם נאמר: "ברוך גוזר - ומקיים". הקב"ה מקיים את גזרותיו, ואם נגזר עלייך לעבור איקס שנים בשידוכים, חזקה עלייך שתעברי אותם. הבחירה בידייך כיצד לעבור אותם, וכאן צריכה את לדעת שהקב"ה מקיים אותך בתוך הגזרה, דהיינו נותן לך את האפשרות לעבור אותה בשמחה ובחיוך - למרות הכל. 

להצטרפות לסדנת ההעצמה הרגשית בשידוכים, לחצי כאן

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il