המדריך למתחזק, והפעם: מה עושים עם קעקוע?

התורה אוסרת לחרוט כתובות קעקע על הגוף, כלשון הפסוק: "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ לֹא תִתְּנוּ בִּבְשַׂרְכֶם וּכְתֹבֶת קַעֲקַע לֹא תִתְּנוּ בָּכֶם." (ויקרא, י"ט, כ"ח) האיסור חל על כל מקום בגוף, בין שרגיל להיות גלוי ובין שרגיל להיות מכוסה.

שורש האיסור הוא שלא ללכת בחוקות הגויים, שנהגו לקעקע את שם העבודה זרה לה עבדו. טעמים נוספים לאיסור הם: היותם של היהודים שייכים לעם חשוב אשר לא נאה לו להשחית את גופו. וכן: לא ראוי ליהודי לשים בגופו אות אחר מלבד האות של המילה (מפרש המקרא ה'חזקוני').

למרות ששורש האיסור ביסוד של חוקת הגויים, ברור שגם כיום, בזמן שככל הנראה לא שכיח לקעקע את העור לשם עבודה זרה, עדיין האיסור בתוקף, כמבואר בשו”ת אגרות משה (יורה דעה ח”ב, סימן נג).

כאשר הקעקוע כולל את שם ה', הדינים הרבה יותר חמורים – אסור לעמוד ליד קעקוע כזה בלבוש לא צנוע, כאשר נכנסים לבית המרחץ חובה לכסותו.

שאלת מחיקת קעקועים נשאלת לעתים קרובות על-ידי מתקרבים ליהדות, שעשו קעקועים כצעירים, וכעת מבקשים לדעת אם חובה עליהם למחוק את הקעקוע. התהליך שנעשה כיום בעיקר על-ידי טיפול בלייזר.

חשוב להבין כי האיסור הוא בעצם עשיית הקעקוע. בדיעבד, אחרי שהוא כבר קיים, אין חובה הלכתית להסירו ודי לכסותו. על אדם שיש לו קעקוע בבשרו לשוב על כך בתשובה, אך אינו חייב להסירו.

בספר 'מעלות רבקה' על התורה (עמוד רנב) מובאת שאלה שנשאל הרב חיים קנייבסקי, אודות אדם בעל תשובה שבעבר קעקע כתובת קעקע בתורה של צלב בבשרו. האם יש לו להשתדל להסירה. השואל ציין כי הסרת הקעקוע כרוכה בהוצאות מרובות ובכאבים.

תשובתו של הרב היתה כך: "אין חייב, ומכל מקום אם יש לו סיבה רשאי ואין זה בגדר חובל בעצמו". עוד הוסיף הרב והסביר כי "אין רצון התורה שלא יהא חקוק בבשר כתובת קעקע אלא רצון התורה הוא לאסור את עצם המעשה ולא התכלית".

רבנים בני זמננו ממליצים להסיר את הקעקוע, כיוון שיש בו "מזכרת עוון", אך מציינים כי אין בכך חיוב, וניתן לסמוך על רבנים שמקילים. עוד מדגישים כי אם מדובר בקעקוע במקום מוסתר יש יותר מקום להקל בזה.

בעניין זה נציין כי יש פוסקים הסוברים שבאיפור קבוע יש איסור קעקוע. על כן, על כל אחת שחפצה באיפור קבע לשאול את הרב, ולקיים את הוראתו.