האם אפשר לשפר מיומנויות חברתיות בעזרת תהליכי חשיבה?

אתם זוכרים את הרגע שהבנתם שהנושא החברתי הוא החלק המשמעותי בעולמו של הילד שלכם? האם אתם זוכרים את עצמכם בתור ילדים? מה הזיכרון הנ"ל מעורר בכם?

בכתבה זו נעמוד על תהליך משמעותי בתחום החברתי: השפעת הקוגניציה על רכישת מיומנויות חברתיות.

לכישורים החברתיים יש השפעה דרמטית על הווייתו והצלחתו של הילד. מיומנות חברתית טובה עשויה להוביל להצלחה ברבדים בולטים רבים בחיי הפרט וכן ההפך. למרות היותה מיומנות נרכשת, נדמה שלא נעשה די כדי לעזור לילדים, חסרה השיטה והדרך להוביל את הילד לרכישת מיומנויות אלו.

מיומנות חברתית היא רפרטואר של התנהגויות מילוליות ולא מילוליות שבאמצעותן משפיעים בני אדם על התגובות של זולתם בהקשר הבין-אישי. רפרטואר זה פועל כמנגנון שבאמצעותו אנשים משפיעים על סביבתם על ידי השגת תוצאות רצויות וסילוק או הימנעות מתוצאות בלתי רצויות בהקשר החברתי (Rinn & Markle, in press, 1984).

"כישורים" מלשון כושר – זה שריר שצריך לפתח ולהתאמן עליו, ממש כמו כל שריר אחר בגוף. גם הילדים החברתיים ביותר לא נולדו כאלו, ועל אחת כמה וכמה ילד החווה קושי בתחום זה.

כאשר אנו מבינים שכישורים חברתיים הם מיומנויות מתפתחות ונרכשות, כמו למשל מיומנות הקריאה והכתיבה,  נוכל לכוון לתהליך של השלמת המידע החסר בדרכים שונות ויצירתיות.

מדוע הבנה זו חשובה, ועל מה היא נשענת? כאשר ילד מקבל מידע מהסביבה, הוא מסווג אותו לתחום שאילו הוא שייך ומגיב בסיטואציה דומה על-פי המידע הקיים.

הדר ברקן וגיל דיזנדרוק מהמחלקה לפסיכולוגיה אוניברסיטת בר-אילן, חקרו את הקשר בין קוגניציה חברתית להתנהגות חברתית. מסקנת המחקר הובילה "להדגשת החשיבות של מכלול יכולות הקוגניציה החברתית. כלים אילו יכולים לסייע לילדים עם קשיים בהבנת מצבים חברתיים, קשיים שעלולים להופיע מאוחר יותר כהתנהגות אנטי-חברתית. ייתכן שאימון של יכולות אילו תשפר את מעמדם החברתי של ילדים בעיתיים, ואף תקדם את עתידם".

אז איך משפרים, מתאמנים ומיעלים את המיומנות החברתית? המושג "אימון" לקוח מעולם הפרקטיקה. ההתייחסות ללימוד המיומנות החברתיות הוא תהליך נרכש, מקודד, בעל אופי מוגדר, המאפשר לילד לרכוש את הידע שחסר לו על מנת לפעול בהתנהגות הרצויה והמקובלת בכל סיטואציה.

דוגמא מהקליניקה: ילד חכם, מעניין ורחב אופקים בכיתה ג' הגיע אלי בעקבות כך שילדים מציקים לו, והוא נסגר רגשית. במהלך המפגשים זיהיתי שאחת המיומנויות החסרה לו היא שהוא אינו מודע להתנהגות המותאמת כשהוא מגיב למסרים שונים עם חבריו, "זיהוי המסר בכל ההיבטים בין דובר למאזין". הוא הגיב באופן שאינו מותאם לילד שמשוחח עמו, כיוון שהיה עסוק במידע שהוא רצה להשיג. עבדנו על המיומנות תוך ציורי התרחשות שונים, דיאלוגים מעולמם של ילדים בגילו בהמחזה. הוא רכש את המיומנות הנדרשת ואף השתמש בה באופן ספונטני. הוא והוריו התחילו לדווח על חברויות שמתפתחות, וכששאלתי אותו מה עזר לו, הוא ענה לי: "למדתי להתייחס למה (תוכן ואינטונציה) שמדברים איתי, ולהגיב להם טוב".

לכן, כשאנו מדברים על הקשר בין התפתחות קוגניטיבית לרכישת כישורים חברתיים, אנו מבינים שללמידת המיומנויות יש ערך חשוב, וכן לזיהוי של המיומנויות בהן הילד מתקשה, וממה זה נובע. פרמטרים אלו הם הבסיס לבניית תגובה מותאמת כלפיו. להפוך את הלעג והציניות למתן המידע שחסר לילד והנגשתו, מה שיוביל אותו לתגובה טובה ומותאמת לסיטואציה.

כיום נפתחות קבוצות חברתיות פרטיות שנועדו  ללמד ילדים באופן אקטיבי ובהתנסות חווייתית עם ילדים בני גילם את המיומנויות החברתיות ע"י משחק ומודלינג, וזוהי תופעה מבורכת. חסרה עדיין הכשרה מסודרת המגבשת גישה מותאמת לאוכלוסיות השונות ולצרכים הייחודים של ילדים שתתקיים בתוך כתלי בית הספר, אולם בימים אלה ממש שוקדים על הכנת תכנית כזו במסגרת משרד החינוך.

רבקה אלקובי היא דוקטורנטית בחינוך מיוחד, יועצת חינוכית, פסיכותרפיסטית ומומחית תחום בטיפול בילדי ASD. rivkaal@gmail.com