למה נולדתי, מדוע נברא העולם, ומה בורא עולם רוצה מאיתנו? כל התשובות לשאלות המהותיות 

הרמב"ן המפורסם על פרשת בא נוגע במספר עקרונות בסיסיים באמונת היהדות. גם אתם תהיתם פעם מה מטרת הבריאה, מה תפקידו של האדם בעולם, מהי מטרת המצוות, מה יש ללמוד מעשרת המכות, ומדוע אין היום ניסים גלויים, כמו שהיה בעבר? אם שאלות אלו עולות בכם מדי פעם, אל תחמיצו את דבריו המתוקים והבהירים של הרמב"ן.

"ועתה אומר לך כלל בטעם מצוות רבות", פותח הרמב"ן את דבריו. "הנה מעת היות עבודת כוכבים בעולם מימי אנוש החלו הדעות להשתבש באמונה, מהם כופרים בעיקר ואומרים כי העולם קדמון, 'כיחשו בה' ויאמרו לא הוא', ומהם מכחישים בידיעתו הפרטית, ואמרו: 'איכה ידע קל ויש דעה בעליון' (תהלים עג יא), ומהם שיודו בידיעה ומכחישים בהשגחה ויעשו אדם כדגי הים שלא ישגיח הקל בהם ואין עמהם עונש או שכר, יאמרו: 'עזב ה' את הארץ'".

בדבריו אלו מתאר הרמב"ן חלק מסוגי הכפירה שעלול האדם לחשוב: מחשבה אחת היא כי העולם קדמון ואין לו נברא; מחשבה שניה היא כי בורא עולם לא יודע מה עושה כל אדם פרטי; מחשבה שלישית עלולה להיות כי בורא עולם ברא את הברואים אך עזבם, והם אינם מעניינים אותו.

הרמב"ן מפריך את שלושת מחשבות אלו, באמרו כי לשם כך עושה בורא עולם ניסים גלויים. כה דבריו: "וכאשר ירצה האלוקים בעדה או ביחיד ויעשה עמהם מופת בשינוי מנהגו של עולם וטבעו - יתברר לכל ביטול הדעות האלו כלם, כי המופת הנפלא מורה שיש לעולם אלוק מחדשו, ויודע ומשגיח ויכול".

בהמשך דבריו מוכיח הרמב"ן כי עשרת המכות שקיבלו המצריים מוכיחים על אמיתות האמונה, על השגחת ה', ועל היותו "שליט בכל, אין מעכב בידו, כי בכל זה היו המצריים מכחישים או מסתפקים. אם כן, האותות והמופתים הגדולים עדים נאמנים באמונת הבורא ובתורה כולה", כותב הרמב"ן.

הרמב"ן ממשיך ומבאר כי בשל חשיבות האמונה הנלמדת הניסים העצומים שנעשו במצרים, נקבעו ממצוות רבות זכר ליציאת מצרים. הרמב"ן מפרט חלק מהן: תפילין, מזוזות, קריאת שמע בוקר וערב, אמירת 'אמת ויציב', מצוות סוכה ועוד. כה דבריו: "ובעבור כי הקב"ה לא יעשה אות ומופת בכל דור לעיני כל רשע או כופר, יצווה אותנו שנעשה תמיד זיכרון ואות לאשר ראו עינינו, ונעתיק הדבר אל בנינו, ובניהם לבניהם, ובניהם לדור אחרון. והחמיר מאד בענין הזה... והצריך שנכתוב כל מה שנראה אלינו באותות ובמופתים על ידינו ועל בין עינינו, ולכתוב אותו עוד על פתחי הבתים במזוזות, ושנזכיר זה בפינו בבקר ובערב, כמו שאמרו (ברכות כא א) אמת ויציב דאורייתא, ממה שכתוב (דברים טז ג) 'למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך', ושנעשה סוכה בכל שנה. וכן כל כיוצא בהן מצות רבות זכר ליציאת מצרים.

הניסים הגדולים מלמדים: כל רגע ורגע הוא נס עצום

מצוות רבות מאוד נקבעו לנו כדי שלא נשכח את יציאת מצרים, "והכל להיות לנו בכל הדורות עדות במופתים שלא ישתכחו, ולא יהיה פתחון פה לכופר להכחיש אמונת האלוקים. כי הקונה מזוזה בזוז אחד וקבעה בפתחו ונתכוון בעניינה - כבר הודה בחידוש העולם ובידיעת הבורא והשגחתו, וגם בנבואה, והאמין בכל פינות התורה, מלבד שהודה שחסד הבורא גדול מאד על עושי רצונו, שהוציאנו מאותו עבדות לחירות וכבוד גדול לזכות אבותיהם החפצים ביראת שמו".

בהמשך, מסביר הרמב"ן את כוונת המצוות כולן: "ולפיכך אמרו (אבות פרק ב, משנה א) 'הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה', שכולן חמודות וחביבות מאד, שבכל שעה אדם מודה בהן לאלוקיו, וכוונת כל המצוות שנאמין באלוקינו ונודה אליו שהוא בראנו".

ממשיך הרמב"ן במשפטים יקרי ערך: "והיא כוונת היצירה, שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה, ואין אל עליון חפץ בתחתונים מלבד שידע האדם ויודה לאלוקיו שבראו" – כלומר: כוונת בריאת העולם היא אחת, וזה רצון הבורא מהיצורים: שידע האדם כי בורא העולם ברא אותו ויודה לו על זה.

עוד כותב הרמב"ן את הסיבה לכך שהתפילה מתבצעת בבתי כנסת: "וכוונת רוממות הקול בתפלות וכוונת בתי הכנסיות וזכות תפילת הרבים, זהו שיהיה לבני אדם מקום יתקבצו ויודו לקל שבראם והמציאם ויפרסמו זה ויאמרו לפניו: 'בריותיך אנחנו'.

הרמב"ן מסיים את דבריו: "ומן הנסים הגדולים המפורסמים - אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, שאין לאדם חלק בתורת משה רבינו עד שנאמין בכל דברינו ומקרינו שכולם נסים אין בהם טבע ומנהגו של עולם, בין ברבים בין ביחיד, אלא אם יעשה המצות - יצליחנו שכרו, ואם יעבור עליהם - יכריתנו ענשו, הכל בגזרת עליון כאשר הזכרתי כבר".בדברים אלו מחדש הרמב"ן שמטרת הניסים הגדולים היתה שנאמין בניסים הנסתרים, שנלמד לראות את בורא העולם בטבע: בגשם שיורד, ברוח שנושבת, בילדים בריאים שנולדים, בנפלאות גוף הבריאה – כי "מן הניסים הגדולים המפורסמים – אדם מודה בניסים הנסתרים שהם יסוד התורה כולה, וכל דברינו ומקרינו כולם ניסים, אין בהם טבע ומנהגו של עולם".