האם פרעה לא שמע על מלך בשם יוסף שהציל את ארצו מרעב?!

ידועה השאלה: מאחר שכבר נגזר על עם ישראל להשתעבד בגזרת בין הבתרים, מדוע מגיע למצרים עונש? הרי הם בסך הכל קיימו את רצון הבורא? ומיישבים שבברית בין הבתרים נאמר "כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אֹתָם" (בראשית ט"ו, י"ג), אך לא נזכר באיזו ארץ ישתעבדו. והיה על המצרים להימנע מלשעבדם ולהותיר זאת לעם אחר, אחרי שהם חייבים לעם ישראל הכרת הטוב שאין כדוגמתה על שיוסף אביהם הציל את כל ארצם מרעב.

אך המצרים לא רק שלא הכירו טובה, אלא כפרו בטובה, כמו שנאמר "ויקם מלך חדש על מצרים אשר לא ידע את יוסף" (לעיל א', ח'). וצריך להבין שגם אם היה זה מלך חדש ממש, וכי באמת לא שמע על מלך בשם יוסף שהביא ברכה עצומה למצרים שנים מועטות קודם לכן? איך הוא מֵעֵז להתנכר ולהתאכזר כך לצאצאיו?

ואכן, חז"ל במסכת עירובין (נ"ג ע"א) מתייחסים לשאלה זו, ועונים שפרעה לא באמת לא ידע את יוסף, אלא "דהוה דמי כמאן דלא ידע ליה ליוסף כלל" (=עשה עצמו כאילו אינו מכיר את יוסף). כל עוד יוסף חי, חשש פרעה שיגלה יוסף שהוא יודע שפה נוספת יותר ממנו, ולכן נהג בו בכבוד. אולם ברגע שיוסף הלך לבית עולמו והסתיימו נגיעותיו האישיות, הוא התכחש למפעליו העצומים של יוסף למען הממלכה, וכפר בטובתו. הוא התעלם בצורה מוחלטת מהעובדה שיוסף הוא זה שהפך את מצרים למעצמה הגדולה ביותר בעולם, ואת שלטונו של פרעה לשלטון מוחלט עד שכל אדמת מצרים ותושביה נמכרו לו. פרעה כפוי הטובה, לא רק שאינו מודה לצאצאיו של יוסף, אלא משיב להם רעה תחת טובה, מתנכר להם, מנסה להמעיטם ומענה אותם. זוהי כפיות טובה נוראה!

מכאן, אומרים חז"ל, הידרדר פרעה ביותר עד שהגיע לכפור בטובתו של הקב"ה ולומר "מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל, לא ידעתי את ה' וגם את ישראל לא אשלח" (לעיל ה', ב'). וחז"ל ממשילים זאת "למי שרגם איקונין (אנדרטה) של מלך, לקחו ושיחררו אותו, למחר רגם את המלך עצמו... שכל הכופר בטובתו של חברו, למחר הוא כופר בטובתו של קונו" (שמות רבה א'). מי שאינו מרגיש את החובה המינימלית להכיר טובה לחברו, הוא אדם כזה שבטוח שחייבים לו הכל, ומדוע שיחוש את חסד ה' עמו?

ומה היה סופו של פרעה? – כל ארצו חלפה מן העולם.

*

כאשר אשת פוטיפר מפתה את יוסף הצדיק, הוא נזעק ואומר: "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים" (בראשית ל"ט, ט'). המלים "ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת", ו"חטאתי לאלוקים", הן בעצם בעלות אותה משמעות. מדוע כפל יוסף את דבריו?

מבאר נפלא האלשיך הקדוש: יוסף מדבר כאן על שני דברים: "איך אעשה הרעה הגדולה הזאת" – להיות כפוי טובה לבשר ודם, שאם כה אעשה, אהיה גם כפוי טובה לה', "וחטאתי לאלוקים".

ומפני כך, כשנס יוסף מפניה, הוא עזב בגדו בידה, ולא נאבק עמה לחטוף מידה בכח את הבגד, אף על פי שבזה העצים את העלילה נגדו, וכפי שכותב הרמב"ן (בראשית ל"ט, י"ב), שמכח רגשות הכרת הטוב שנתנה לו אכסניה בביתה, לא היה יוסף מסוגל לעשות לה כזאת, "לכבוד גבירתו לא רצה להוציאו מידה בכחו הגדול ממנה והסיר אותו מעליו".

ואותו יוסף, כאשר הוא שולח את אשר על ביתו לרדוף אחרי האחים, הוא פוקד עליו לשאול אותם "למה שילמתם רעה תחת טובה" (בראשית מ"ד, ד'). ומדוע לא שאלם שאלה עניינית פשוטה: ''למה גנבתם את גביעי?''. הגאון רבי אברהם מנחם רפא זצ"ל (מחכמי איטליה) בספרו ''מנחה בלולה'' לומד מכאן כי גדול עוון כפיות טובה מעוון של גניבה בידיים...