כמה חלומות יש בספר בראשית? משחקים וטיולים בבית הרב והרבנית קנייבסקי

מפעם לפעם גם שיחקנו עם אבא, בחול המועד ובהזדמנויות אחרות. הנה דוגמה לאחד המשחקים: אבא אמר שם של ספר, והיינו צריכים למוצאו בין אלפי הספרים שבחדר הספרים. לא היתה זו משימה קלה כלל...

לפעמים היה אבא חד לנו חידות מן התנ"ך: שמות של אנשים שהם גם שמות של בעלי חיים (למשל: ציפור – בלק בן ציפור, חמור – אבי שכם, דבורה – הנביאה), המילה הארוכה בתורה, גימטריאות של מילים, היכן נאמר בתורה: "אחד אני והוא איש"? [התשובה: "ונחלמה חלום בלילה אחד, אני והוא, איש כפתרון חלומו חלמנו" (בראשית מא יא).] כמה חלומות יש בספר בראשית? וכיוצא בזה. חידות על שמות, כגון: האות הראשונה והשנייה יחדיו שוות 10, השנייה והשלישית יחד גם כן 10, הראשונה והשלישית – 8. והתשובה – דוד! (ואחר כך על שמות ארוכים יותר...)

פעם רצתה אמא שניסע בחול המועד לגן החיות בתל אביב. אבא לא רצה להצטרף, אולם ר' מרדכי שבשוביץ, ידידו של אבא וחברותא שלו במשך מספר שנים, שידל אותו: "בגמרא נאמר כי כאשר רואים קוף, מברכים 'משנה הבריות'. וכי אינך רוצה לברך ברכת 'משנה הבריות'?" אבא 'השתכנע', וכולנו נסענו לגן החיות ובירכנו את הברכה על הקוף ועל הפיל.

כיוון שכבר ביקר שם, סבב עמנו אבא בין הכלובים, וליד כל בעל חיים אמר לנו היכן הוא נזכר בתנ"ך ובחז"ל, כאשר שאר המבקרים בגן החיות שומעים ונהנים, ומתלווים אלינו כדי להוסיף ולשמוע... כך הלכה וגדלה הפמליה מכלוב לכלוב... (ההסתכלות של אבא על עניינים שונים, וכן שיחת החולין שלו, היא כולה תורנית. פעם בפורים הגיע אל אבא ילד שהתחפש לדג. אמר לו אבא: "יודע אתה למה התחפשת? – ליונה במעי הדגה!"...)

הסתפקות במועט מתוך שמחה

במבט לאחור, אחד הדברים המפליאים ביותר שהיה בביתנו הוא, כי לאמיתו של דבר, בשנות ילדותנו שררה בבית עניות גדולה, אך אנו לא חשנו בכך כלל. רק כשנישאנו ויצאנו מן הבית גילינו זאת למפרע.

כדי לספק את צורכי הבית בשלמות, חרף האמצעים הדלים, היתה אמא מכתתת את רגליה והולכת לצרכניות רחוקות מאוד שבהן יכלה לקנות את המוצרים הזולים ביותר. (בשנים מאוחרות, כאשר באה הרווחה, התבטאה אמא: "וכי באותן שנים חשבתי שאי-פעם אוכל לקנות מזון בשפע?")

רוב הבגדים שלבשנו היו 'ירושות' מבני המשפחה המורחבת. כאשר היינו זקוקים לבגדים חדשים, היתה אמא מבקשת מן המוכרת בגדים זולים שנשארו משנה שעברה. ואבא, חליפתו היתה כה בלויה, עד שאמא היתה מתקנת אותה באופן קבוע פעם בשבוע...

הספר ''בית אמי'', על ביתה של הרבנית בת שבע קנייבסקי

העניות באה לידי ביטוי גם ברהיטי הבית: הכיסא של אבא, שעליו היה יושב ולומד ליד הסטנדר, היה כיסא מטבח פשוט ושבור. חלק מהרהיטים היו 'ירושות' משכנים שהחליפו את רהיטיהם, כשאת הישנים 'תרמו' לנו. זכור לי אחד הרהיטים הללו – שולחן עגול, שמפעם לפעם היה אחד השכנים נכנס לתקנו כדי שנוכל להמשיך להשתמש בו... חלק מהמיטות חרקו עם כל תזוזה. מצעים היו בצמצום רב, ואמא היתה מכבסת אותם רק בימים שטופי שמש, כדי שנוכל לשוב ולהשתמש בהם באותו יום. גם כלי מטבח לא היו בשפע. גיסי רבי זליג ברוורמן מספר, כי בשבת הראשונה שהגיע כחתן, התפלא לראות את הצלחות של השבת ואת הסכו"ם, שהיו אוסף של שאריות מסטים רבים.

וכאן בא הפלא הגדול – למרות המצב הכלכלי הקשה לא חשנו שונים מן האחרים ולא הרגשנו בעניות כלל. יתרה מכך, אבא ואמא הקפידו מאוד שנהיה נקיים ומסודרים ולא נלבש בגד קרוע או בגד שחסר בו כפתור. אמא השרתה בבית שמחת חיים תמידית, והדבר השפיע על כולנו. גם חברותינו מבית הספר חשו בכך: כשביקשנו לבוא אליהן ולהכין עמן שיעורים בבתיהן הגדולים והמרווחים, הן רצו לבוא לביתנו דווקא! לדבריהן, מאור הפנים של אמא הקסים אותן...

בתבונתה הרבה השכילה אמא לנווט את ספינתנו באופן מופלא: מחד גיסא, השתדלה לחסוך ככל הניתן, ומאידך גיסא, הצליחה למנוע מאתנו תחושה של דחקות ועניות, עד כי שנות ילדותי זכורות לי כשנות שפע... לחג הפסח, למשל, קיבלנו חצאיות שהעבירה לנו בת דודתו של אבא, הרבנית שרה רוטברג, ששימשו את בנותיה, והיינו מאושרות ביותר... זכורני כיצד שבתי פעם מבית הספר ושחתי לאמא בעצבות כמה מסכנה אחת מחברותי לכיתה – למשפחתה אין כסף, ולכן היא אינה מצטרפת לטיול. כמה ריחמתי עליה בשל עניותה, בזמן שאנו היינו דחוקים לא פחות...

מתוך הספר "בית אמי" על הרבנית בת שבע קנייבסקי, מאת בתה, ר. צביון. לרכישת הספר לחצו כאן.