הרב זמיר כהן - איך נדע מאיזה גיל צריך להתחיל לחנך את הילד?

במקביל לעיצוב אישיות הילד בכל הנוגע לגישתו לחיים ולעמידתו בהצלחה בהתמודדויות שונות כגון שינה בזמן וסדר יום נכון, באמצעות שילוב נכון בין שמאל דוחה לבין ימין מקרבת (כמבואר בפרקים "חום ואהבה", "גדרים וגבולות"), יש לפעול לזריעת זרעי החינוך בכל תחום אשר הילד כבר בשל ליזום ולעשות. כגון: מתן כבוד להורים, ולמורים ולכל אדם; התגברות על רגשות שליליים ומידות רעות, כמו כעס, גאווה, קנאה ושנאה; זהירות בממון הזולת שלא לקחת או להשתמש במה שאינו שלו; דחיית סיפוקים והימנעות מביצוע פעולות אסורות; ביצוע מצוות מעשיות המתאימות לגילו, וכן: הקדשת זמן ללימודים, מאמץ שכלי להבין, ושינון כדי לזכור.

החינוך המעשי מתבצע באמצעות הדרכה נכונה מה צריך לעשות, פיקוח ועידוד ומתן דוגמא אישית, עד להפנמת ויישום הנדרש בכל תחומי החיים. אלא שעל ההורים לתת את הדעת לבשלות ולמסוגלות הילד לאותו ענין, בהתאם לגיל הילד, לאופיו האישי ולכישוריו הפרטיים.

התאמת הנושא החינוכי לבשלות הילד

"תנו רבנן. קטן היודע לנענע, חייב בלולב. לשמור תפילין, אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר, אביו לומדו תורה וקריאת שמע. תורה מאי היא? 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב' (דברים לג, ג). קריאת שמע מאי היא? פסוק ראשון" (סוכה מב ע"א).

מדברי חז"ל אלה יש ללמוד שאין לבחור את תכני ונושאי החינוך באקראי וכפי המזדמן לנו, אלא יש להקדיש מחשבה ותשומת-לב לבדיקת ולבחינת בשלות הילד בכל שלב משלבי התפתחותו, ולהתאים את הנושא החינוכי ליכולתו ולבשלותו באותו גיל.

ילד שמנסים לחנכו לנושא שעדיין אינו בשל לו, לא רק שההשקעה יורדת לטמיון, היא גם מזיקה ומשיגה את ההיפך הגמור ממטרתה. שכן בעקבות כישלונו הנוכחי מאבד הילד את האמון ביכולתו להתמודד עם העניין. ואף גרוע מכך: משום הלחץ שחש באותה תקופה, כאשר כל כך קשה היה לו להצליח, הוא גם מפתח סלידה ודחיה עמוקה מאותו נושא חינוכי, חשוב ונכבד ככל שיהיה.

מאידך ברור שאין לְאַחֵר בשום אופן את הגיל הנכון והמתאים. שהרי אם בגיל בו היה הילד בשל לחינוך באותו נושא מסוים, עוצבה אישיותו וגובשה בלעדיו, יקשה מאד בשלב מאוחר יותר 'לשתול' בלבו את אותו נושא, והוא עלול להיפלט ממנו, או להישאר בקרבו לנצח כנטע זר שאינו נקלט היטב.

אולם חינוך הבא בגיל המתאים לכל נושא, בעת שהילד בשל לו, משתלב ומתערה היטב באישיות הנבנית של הילד - כרכיב מאפה המתערב היטב בעת לישת הבצק, והופך להיות חלק מאישיותו ממש.

קיצורו של דבר: הקדמת יתר-כמוה כאפיה בטרם נילוש הבצק. ואילו איחור יתר-כמוהו כניסיון לערב את אותו רכיב לאחר גמר הלישה, ובמקרים מסוימים-לאחר גמר האפייה.

על מה טוב נכון להקפיד מיום הלידה

ישנם נושאים חינוכיים שטוב ונכון להקפיד עליהם כבר מיום הלידה, ככל שיד ההורים מגעת, למען חינוכו הטוב והבריא של הילד. כגון: ראיה, שמיעה, ואווירה כללית נינוחה בבית.

תינוק בן יומו, שמראה שאינו צנוע נקלט בעינו, או מילים שאינן נקיות נקלטו באזנו, או מריבות וכעסים בין ההורים, הרי כבר נפגם משהו בחינוכו. שכן מלבד הקליטה ההכרתית של הילד, מושפעת אישיותו גם מהמסרים התת-הכרתיים הנקלטים בתודעתו. 

דברי דוד המלך בתהילים (תהילים ק"ג, ב'): "בָּרֲכִי נַפְשִׁי אֶת ה', וְאַל תִּשְׁכְּחִי כָּל גְּמוּלָיו! [-את כל הטוב שגמל והעניק לך]", מבוארים בתלמוד (ברכות י' ע"א) שהתכוון לתקופה שינק מאמו.

משום שאף על פי שכל האברים כגון העיניים, האוזניים, האף, הפה, הידיים, הרגליים וכו' ממוקמים בגוף האדם בדומה למיקומם בגוף בעלי החיים היונקים, יוצא דופן הוא מקום היניקה. בעוד שאצל הבהמות והחיות מקום היניקה סמוך למקום הטינופת, אצל האדם הדדים ממוקמים סמוך למקום בינה [הלב], ומדוע? כדי שלא ייקלט מראה פגום בעיני התינוק האנושי היונק. ועל כך הודה דוד המלך לה' מקרב לב.

משינוי זה ששינה הקב"ה מן הטבע הכללי, למדים אנו עד כמה גלוי וידוע לפני בורא האדם שישנה השפעה לראיית התינוק הרך על עולמו הרוחני הפנימי - על אף שאינו מבין מאומה ממה שרואה, ועד כמה מוטל עלינו לייחס חשיבות לשמירת עיני התינוק שלא יקלטו מראה שאינו צנוע, שהרי התמונה נשארת!

וכן ידוע ומפורסם בקרב העוסקים בהיפנוזה ששום תמונה אינה נמחקת. והוא הדין לדיבורים שאינם נקיים, לבל ייקלטו באוזני התינוק.

לעומת זאת, דיבורים והתנהגות חיובית שהתינוק עד להם, כגון דברי תורה, לימוד זכות, פעולות חסד, וטון דיבור נעים ונח,  נקלטים היטב אצל התינוק הער מטבעו לכל המתרחש בסביבתו. וכפי שמסופר בתלמוד ירושלמי (יבמות פ"א ה"ו) על רבי יהושע, "שהיתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת, בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה". ועל כך אמרו במשנה אבות (פ"ב מ"ח): "רבי יהושע - אשרי יולדתו!", ופירש שם רש"י: "לפי שאמו גרמה לו שיהיה חכם". עיין שם. (וראה עוד במדרש רבה פרשת תולדות ס"ג, ו'. שעוד בתקופת ההיריון שומע הילד וחש במתרחש סביבו, וכמו שהרחבנו בספר "המהפך" חלק א' פרק "העובר חש ושומע". והמסקנה ברורה).

מטלות מעל הכוחות

יסוד זה, לחנך ולהרגיל ילד להרגלים טובים, נכון גם באשר למטלות פשוטות ויום יומיות, שאין לדרוש מהילד לבצע ולהתרגל לפעולות שהן מעל כוחותיו בגיל זה.

כך למשל אי אפשר לדרוש מילד קטן לסדר חדר שלם, על אף שהוא זה שחולל את אי הסדר במשחקיו. אולם גם לא נכון לומר שהאמא תסדר את החדר במקומו. היא תסדר את החדר בעזרתו, וכך חינוכו אינו נפגם משום צד.

*

הנה קטע מדבריו היקרים של הגר"ש וולבה זצ"ל אודות הגיל הנכון בחינוך, בספר "זריעה ובנין בחינוך"  (עמ' טו-טז):

"עניינו של החינוך לאור דברי רש"י, הוא הכניסה הנכונה בנקודת ההתחלה. זהו 'חנוך לנער'. כאשר הילד מגיב למצב מסוים, צריכים לזרוע בו מה שהוא מוכן לקלוט באותו זמן.

כשהתקופה הזו עוברת ללא השתילה או הזריעה המתאימה - נעשה מאוחר מדי.

מכאן עולה דרישה ברורה כלפי ההורים: עליהם להכיר פחות או יותר את התקופות שילד עובר במהלך הגידול שלו ולהתאים את הדרישות ליכולתו של הילד בכל תקופה. אם מפריזים בדרישות שהילד לא יכול לעמוד בהן, כשהילד עדיין אינו מספיק מבוגר כדי להבין מה רוצים ממנו, יוצא מזה קלקול גדול בחינוך. זריעה כזו לא יכולה להיקלט. הילד לא יכול להתפתח על ידי דבר שהוא לא מבין. הילד צריך להתקדם בשלבים, ולעבור בהדרגה את התקופות השונות של הילדות.

אין אנו עוסקים כאן בהגדרת התקופות. זה עניין למאמר אחר. כאן ננסה רק לראות את העקרונות של החינוך על פי התורה.

נביא מספר דוגמאות מצויות לחוסר התאמה בין יכולת הילד לבין הדרישות שדורשים ממנו:

אחד הדברים הנפוצים: אימהות מתפארות בזה שהן הצליחו לחנך את התינוקות לנקיות (-גמילה מהרטבה) בגיל מוקדם. ככל ש"הצליחו" בגיל מוקדם יותר - כך תגדל הגאווה שלהן. מקובל היום (אצל החוקרים), ואני מקבל את הדעה הזו, שאם מכריחים ילד מוקדם מדי להיות נקי- זה מזיק לכל ההתפתחות שלו. יבוא זמן שהילד בעצמו ירצה להיות נקי, ואז הנושא מתפתח בצורה הרבה יותר הרמונית.

דוגמא נוספת: פעמים רבות לא מתייחסים ולא מחשיבים מספיק את עניין המשחק של הילד. משחק זה דבר רציני מאוד אצל הילד. ר' ישראל סלנטר ז"ל אומר: כאשר ילד משחק בקרש בתוך אמבטיה ואומר שזו אנייה, אם לוקחים ממנו את הקרש הזה הרי זה ממש כמו שהיו מטביעים ספינה אצל אדם מבוגר. אדם שמפריע לילד במשחק שלו גוזל משהו מן הילד.

ישנם דברים שהם כעין דברים מוסכמים, ידועים ומקובלים. דרך משל: בסעודת שבת דורשים מהילדים לשבת ליד השולחן במשך כל הסעודה, אף שהסעודה נמשכת שעה או שעה וחצי, ולעיתים אף יותר. לילד צעיר זה בלתי אפשרי. ילד לא יכול לשבת בשקט כל כך הרבה זמן. הוא מוכרח להסתובב. לשבת במשך כל הסעודה, זה הרבה למעלה מן הכוחות שלו. אם מכריחים אותו - הרי שכופים עליו לעשות דבר שהוא הרבה למעלה מכוחותיו, ולא צריך להסביר עד כמה זה לא טוב. הכוונה היא בעצם טובה, רוצים לבנות; אבל לשם כך מכריחים את הילד, והילד איננו יכול להיבנות עם דרישות שהן מעל ליכולתו. התוצאה מזיקה לילד. הנזק גדול וניכר במיוחד בגיל ההתבגרות. כי כל הפרעה קטנה בזמן הזריעה, עלולה להביא מאוחר יותר לידי תוצאות חמורות".

עד כאן דבריו היסודיים של הגר"ש וולבה זצ"ל.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.