"הכינור ששרד את אושוויץ ניגן מעצמו": ראיון מרתק עם הכנר מירל רזניק

אחד הכנרים היהודים הכי מפורסם בעולם, מירל רזניק (63), וירטוּאוֹז בעל שם עולמי, חזר בתשובה לפני שמונה שנים, ומאז הוא לא עוזב את הגמרא, לימוד הלכה ותפילות. "תמיד צריך להוסיף יותר, ולהתמיד", הוא אומר השבוע. רזניק הוא יהודי עם לב גדול. הוא מדבר בלי מַנְיֵרָות ועם הרבה הומור. כדי לסבר את האוזן  –  מיליוני אנשים ברחבי העולם מכירים את הכנר שמופיע עם כיפה לראשו, ודורג בין עשרת הכנרים הכי טובים בעולם. הכבוד וההצלחה לא הספיקו לרזניק. הוא הרגיש שיש משהו מעבר, שהוא חייב לגעת ברוח, אחרת, כמו שהוא אומר - מה שווים החיים?

לפני כחודשיים הלכה לעולמה הפסנתרנית הנודעת מרים רזניק-וולף ז"ל, אחותו היחידה של הכנר היהודי הכי מפורסם בעולם. רזניק, יהודי עם לב ענק, התאבל ונפרד מהאחות שבזכותה החל ללמוד לנגן עוד כשהיו ילדים קטנים בעיר ארד שברומניה. "פטירתה היא לא גזירה רעה או עונש – זה רצון השם, והקב"ה עושה רק טוב". בימים הקרובים, 7 שנים לאחר הוצאת אלבומו הקודם, מוציא רזניק אלבום מוזיקה חדש, והפעם שונה במקצת. הוא כולל שילוב בין גרסאות כיסוי לקלאסיקות ישראליות כמו 'ירושלים של זהב' ו'השוטר אזולאי', לבין קלאסיקות בינלאומיות.

היום (ראשון) הוא יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. יום זה, המצוין ב-27 בינואר, הוא התאריך שבו שוחרר מחנה ההשמדה אושוויץ בידי הצבא האדום. עבור רזניק מדובר ביום סמלי, שכן הוא מנגן על כינור בו ניגן יהודי במחנה ההשמדה הידוע לשמצה. "באושוויץ הייתה תזמורת שבה ניגנו יהודים", מספר רזניק, "לנגנים היו באופן יחסי חיים טובים יותר, בהשוואה לשאר היהודים שעבדו בעבודות פרך. אותו כנר יהודי, שהכינור שלו נמצא אצלי בהשאלה, ניגן יום שלם לכבוד יום הולדת של אחד הקצינים. באותה סיטואציה הנאצים השתכרו, כולל המפקד. לקראת חצות הלילה המפקד הורה לסגנו לירות ביהודי. הוא סירב, לכן מפקד התחנה שלף רובה וירה בו בעצמו. הוא נהרג במקום והכינור שלו התפרק לחלקים.

"מסיבה לא ברורה אחד החיילים אסף את רסיסי הכינור והניח אותם בתוך עיתון. יהודי אחר במחנה, שהכיר את הכנר, שילם לו  כסף תמורת רסיסי הכינור. לימים הכינור הוברח לירושלים, הורכב ושוחזר מחדש. איכשהו הוא הגיע  לידיים שלי. כשקבלתי אותו - רעדתי. הרגשתי את הנשמה של היהודי בכינור. כל לילה ישנתי איתו ובכיתי. בעבר, ביום השואה הבינלאומי, הוזמנתי להופיע והכינור כאילו ניגן לבד. הכינור נמצא אצלי עד שייבנה בית המקדש השלישי, עד תחיית המתים".

מהילדות ברומניה ועד לפגישה עם הרבי מלובביץ'

רזניק, תושב רמת גן ואב ל-3 בנים (36, 33, 12) נולד בעיר ארד שבחבל טרנסילבניה ברומניה, והחל את לימודי הכינור כשהיה בן 5. בשנת 1975 סיים בהצטיינות לימודי כינור באקדמיה למוזיקה בקלוז', השתתף בתחרויות רבות וזכה בפרסים, בהם פרס ראשון בתחרות לאומית על-שם ג'ורג'ה אנסקו למוזיקאים צעירים בבוקרשט. בשנת 1976 עלה לישראל עם אחותו, הפסנתרנית מרים רזניק-וולף ז"ל, ומאז עסק בהלחנה ובעיבודים ובנגינה בסגנונות מוזיקליים שונים: מוזיקה צוענית, ים תיכונית, לטינית ובלקנית, פופ, קאנטרי, ג'אז וביג בנד. עם השנים, הפך רזניק לנציג אינסטרומנטלי בולט של מוזיקה יהודית וניגוני כליזמר בעולם. כאמור, רזניק דורג ברשימת עשרת הכנרים המובילים בעולם של קולומביה רקורדס (המותג הוותיק ביותר בתחום הקלטות הקול, שראשיתו בשנת 1888 בארצות הברית)".

(צילום: ארי שור)

אביו של רזניק, מנתח לב במקצועו, שאף שגם בנו ירפא לבבות שבורים עם סכין ניתוחים. גם הבן שאף לרפא לבבות, אבל באופן שונה מעט. כשהיה בן 20, הוא התייתם מהוריו, ועלה ארצה עם אחותו ז"ל. "במובן מסוים, כל חיי הייתי מעין זאב בודד", הוא משחזר, "ברומניה היינו משפחה מאוד עשירה ובורגנית. כשעלינו לארץ תכולת הבית נשארה לקומוניסטים. כדי לסבר את האוזן היום מדובר על רכוש בשווי של חצי מיליארד אירו, בעוד שמרים ז"ל ואני עלינו עם שתי מזוודות בלבד. כשרצינו לקחת איתנו חפצים ורכוש, הודיעו לנו שעל פי חוקי רומניה 'יהודונים', כך הם כינו אותנו, לא יכולים לעלות עם רכוש. חששנו להוציא מילה מהפה. כל דבר יכול היה לסכן אותנו ולעמוד לרעתנו".

רֶזניק הוא שם משפחה יהודי-רוסי שפירושו "שוחט". ואכן רזניק מגיע ממשפחה ששורשיה מצד אביו נטועים בעיסוק בכשרות ושחיטה. "כל המשפחה של אבא שהייתה חרדית נספתה בשואה.     אימא ז"ל שמרה מסורת אבל יותר כדי לצאת ידי חובה, זה הבדל עצום בהשקפות. לכן הם לא הגיעו לעמק השווה. כילד דווקא הייתי מאמין, הלכתי לפי אבא, אבל כיוון שהייתי צמוד לאימא, נטיתי יותר להשקפה שלה. אימא לא רצתה שאשקיע בלימוד בתלמוד התורה, היא לא רצתה שאחפור יותר מידי, אלא שאלמד כדי להגיד שלמדתי. אני דווקא התעקשתי ללמוד, והפצרתי בה: 'אימא, תני לי ללמוד שלא אהיה בור ועם הארץ'".

מתי התחיל סיפור האהבה עם הכינור?

"כשהייתי בן 5 התחלתי לנגן, וזה קרה די בטעות. אבא מאוד כעס על הטעות הזאת.  אימא רצתה שאהיה מוזיקאי, בעוד שאבא תמה: 'מה זה להיות כנר?' הוא רצה שאלמד רפואה, וחשב שהילד חייב ללמוד את המקצוע של אביו. האמת שהוא לא רק חשב, הוא גם פעל בכיוון. בגיל 12 אבא לקח אותי פעם בשבוע לבית חולים להתחיל להיחשף לפתולוגיה. כשנכנסתי לחדר מתים נבהלתי. פחדתי שאקיא מרוב לחץ. אבא לא התרגש מהתגובות שלי. הוא תפר לי חלוק לבן, והרגיע אותי שהכל יהיה בסדר. בזמנו לא היו שמים את הנפטרים בחדרי קירור. הם היו מונחים בחוץ, על שולחנות, וקובייה ענקית של קרח הייתה מקררת את גופתם. זה היה נורא ואיום. אחרי שהתלמדתי בפתולוגיה, אבא לקח אותי למחלקה - לעשות ביקור לחולי לב. הוא לא נתן לי חופש, ממש 'התלבש' עליי. הוא היה רציני, אבל אחרי שנה שלמה שבה נחשפתי לעולם הרפואה מקרוב - לא יכולתי יותר. אני הייתי בסך הכול נער בן 12, לפני בר-מצווה, וזה לא כזאת שמחה בלב לראות מתים.

מרים אחותי ז"ל גדולה ממני בשנה. כשהיא הייתה בת 6 היא למדה מוזיקה בקונסרבטוריון, ואני המתנתי לה בחוץ. דווקא השתעממתי מזה. יום אחד חלף במקום מורה לנגינה צועני עם שפם עד הברכיים, והציע שאלמד לנגן. אימא הסכימה, ואני נאלצתי ללכת לשיעורים, בעוד שבתוכי רציתי לשחק כדור-רגל וכדורסל. כשנכנסתי לשיעור הוא נתן לי כינור גדול וכולי רעדתי מרוב התרגשות. הוא אמר לי: 'על פי האופן שאתה אוחז בקשת ובכינור - תהיה כנר גדול'. בגיל 9 התחלתי לאהוב מאוד נגינה. ניגנתי 4-5 שעות ביום. אימא הבהירה לי שאם אני לא רוצה להמשיך אני לא חייב, היא אמרה: 'אם אתה מנגן - זה בשביל עצמך'. הפעם זה היה למעני. התאמנתי המון שעות, ומאוד נקשרתי לכינור".

הכינור המקראי (כפי הנראה לא כלי קשת) הוא כלי הנגינה הראשון המוזכר בתנ"ך, שם נאמר שהיה אחד הכלים הראשונים שהומצאו: "וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל, הוּא הָיָה אֲבִי, כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב". (בראשית, ד', כ"א). כלי זה מוזכר, יחד עם נֵבֶל, פעמים רבות בספר תהלים ובהקשר למלך דוד, הן בסיפורים אודותיו והן בהקשר לחידוש המקדש בימי עזרא ונחמיה, כשהכלי נקרא אז "כינור המלך דוד". עד היום נחשב הכינור לכלי שמזוהה עם יהודים וצוענים.

ברומניה הקומוניסטית לא יכולת לבטא בחופשיות את זהותך כיהודי, איך התנהלתם?  

"בזמנו היו האזנות סתר כמעט בכל בית. אומנם אנשים לא ידעו, אבל הבית שלהם היה מרושת במיקרופונים ומכשירי האזנה, כך שכל מה שנאמר היה מוקלט ומדווח לשלטונות. גיליתי את העובדה הזאת באקראי רק כשהגעתי לגיל 18. עד אז דיברנו חופשי בבית, מי חשד שהשיחות מוקלטות? יום אחד, בערב הדלקת נר שלישי של חנוכה, כשהייתי בן 13, אבא החליט שאני צריך לנגן בכינור מוזיקה קלאסית, בפני הקהילה היהודית. אומנם לא ידעתי לנגן את השירים שאבא ביקש, אבל אבא חשב שאסתדר – וככה היה. אני לא יודע איך זה קרה, אבל בפועל לא זייפתי. כולם מחאו לי כפיים והריעו לי, אבא היה מרוצה.

"כשהערב הסתיים, יצאנו החוצה לקור ולשלג והתחלנו ללכת לכיוון הבית, כשאני מחזיק ביד את הכינור האיטלקי שלי. הייתה לנו דרך ארוכה יחסית עד היציאה ממתחם בית הכנסת. לפתע ראינו מולנו ג'יפ שממנו יצאו ארבעה גברים חסונים עם מעילי עור וכובעים לראשם. הם עצרו אותנו, ומנעו מאתנו ללכת. הדבר הראשון שעלה לי בראש הוא שאני חייב להציל את הכינור שלי. לא ידעתי מה הם רוצים, ואיכשהו הצלחתי לחמוק, לחזור על צעדיי לבית הכנסת, ולהפקיד את הכינור שלי בידיו של יהודי קשיש בן 72 שהיה שם. המהלך הזה עלה לי, ועוד איך עלה לי, אפילו ביוקר. כשהם תפסו אותי חטפתי מהם מכות קשות. למזלי בגלל הקור לא הרגשתי את העוצמה. כולי הייתי מכוסה בדם, אבל זה לא מנע מהם להבהיל אותי לצינוק, בו שהיתי במעצר כשלושה חודשים. חטפנו שם מכות על ימין ושמאל. עד היום הרופאים לא מבינים איך אני חיי, סבלתי מ-84 סדקים ו- 14 שברים שהגלידו. בעוד שהיינו נתונים במעצר, אימא שלי לא ידעה למה לא חזרנו הביתה. כשיצאתי מהכלא זה היה לקראת האביב. השוטרים הורו לי להגיד לאימא שהלכנו לקנות סיגריות במכולת, והיה תור ארוך, ולכן התעכבנו. כששאלתי: 'למה עצרתם אותי?' טענו שעשינו פרופגנדה (תעמולה) אנטי קומוניסטית. ככה הם הבינו את שירי חנוכה – תעמולה אנטי קומוניסטית. עד היום יש לי טראומה".

איך היה המפגש עם הרבי מלובביץ'?

"המפגש איתו היה עוד לפני שחזרתי בתשובה. כמו הרבה יהודים אחרים שמבקרים בניו-יורק, גם אני הלכתי לבקש דולר. עמדתי בתור, ואחרי 6 שעות הגעתי לרב'ה. כשנפגשנו הוא חילק דולר לכל אחד מבני משפחתי, וביקש שאחכה לו בלשכה. כשנכנסתי לחדר שלו, היו שם כאלו אנרגיות שכמעט נחנקתי. לא כל אחד יכול לעמוד במעמד הזה. הוא היה אדם מאוד רוחני. הוא הגיע אחרי 45 דקות, ומה שקרה שם היה מרגש ומזעזע. קבלתי פיק ברכיים מהרב'ה. הבנתי שאנחנו קשורים רוחנית. זה היה כמו תיבת פנדורה שנפתחה. זה היה ערטילאי. הרגשתי שאני עטוף באהבה אינסופית. לא יכולתי ללכת. הייתי כמו שיכור, הביאו לי מים ואוכל. אחר כך היינו בקשר. ראיתי אותו פעם נוספת לפני פטירתו".

בעקבות המפגש, החל רזניק לשמור שבת ולאכול כשר, אבל עדיין לא חולל שינוי מהותי בחייו. "לא למדתי תורה בשלב הזה וגם לא הקפדתי על תפילות סדירות". לימים, בשנת 2009 חזר בתשובה. "17 וחצי מיליון אנשים בעולם מכירים אותי, ומתוך מיליוני כנרים בעולם אני הוכרזתי בין 10 הכנרים בעולם. זה מטורף. הרגשתי שהאגו שלי יכול להגיע לשמיים, וזה מקום לא טוב להיות בו. החלטתי לעשות עבודה עצמית לבטל את עצמי. התחלתי לחזור בתשובה, לעשות עבודה. הבנתי את האפסיות של האדם, ואת העובדה שביחס לעולם הוא כמו גרגר של חול,  לא יותר מזה. הבנתי שאני חייב לשים את האגו בצד. לא רציתי את חיי השפע, רציתי משמעות ואמת".

לפני כחודשיים נפטרה אחותו היחידה והבכורה מרים ז"ל ממחלה קשה: "היה בנינו קשר מאוד חם. הייתי בצער גדול, אבל אני מבין שזה רצון השם, זה לא עונש. הקב"ה עושה רק טוב. הרע הוא רק ברגע שאדם חושב על משהו במוח שהוא לא צריך לחשוב עליו. רע זה ראשי תיבות של 'רשות עצמית'. אם אדם מרשה לעצמו למשל לדבר לשון הרע ולהוציא דיבה – זה רע, כלומר רשות עצמית. רע זה לא היפך של הטוב, רע זה אומר שהרשתי לעצמי לחרוג. אדם צריך לדעת שלכל דבר יש 'פג תוקף'. יש קופה, ובסוף צריך לשלם".