"את נושמת עכשיו, מי מחייה אותך?": מלכת היופי לשעבר מור ממן בראיון מיוחד

למור ממן, מלכת היופי של ישראל לשנת 2014, היה הכל, אבל היא רצתה יותר. מסע ההתקרבות האישי שלה לבורא עולם החל כבר לפני 3 שנים. כיום היא נשואה לפרנק ישראל, יהודי-צרפתי, ולפני 7 חודשים הפכה לראשונה לאימא לבנה התינוק ג'וזף. "הולדתו של בני שינתה את חיי", היא משתפת בראיון מיוחד להידברות, "אני כבר מחכה שב"ה יהיה לנו ילד נוסף". 

בשנת 2014 השתנו חייה של ממן מהקצה אל הקצה עם זכייתה בתואר "מלכת היופי" של ישראל, שלאחריה ייצגה את מדינת ישראל בתחרות יופי עולמית. אומנם זאת קלישאה אבל ממן הצליחה לגעת במה שנתפס בעיני רבים כחיי הזוהר, כשיא של הצלחה. מעבר לפרסום ולקריירה די מבטיחה בתחום הדוגמנות, היא התחככה בברנז'ה המקומית, הופיעה בתצוגת אופנה, וטסה להרצאות בתפוח הגדול. לצעירה מבאר-שבע זה לא הספיק. כבר אז היא חשה שיש משהו מעבר לחיצוניות, מעבר למה שנתפס כהגשמת חלום. החיפוש הוביל אותה ליהדות וכיום מור היא אימא במשרה מלאה, שמתגוררת עם משפחתה בנתניה. היא משלבת בסדר יומה הרבה עבודה בתחום היזמות בקוסמטיקה, אבל כשמדברים איתה מבינים שהאינסטינקט האימהי הוא החזק אצלה. "לפני שילדתי עסקתי בקוסמטיקה, ועכשיו, כ-7 חודשים אחרי הלידה, אני בשלבי חזרה לעיסוק בתחום", היא מספרת השבוע, "אני מפתחת מוצר כבר כמה חודשים, ומחכה שברגע שאגיע לתוצאה הרצויה נצא איתו ונתחיל להפיץ".

ממן נשואה לפרנק ישראל. הוא חב"דניק, היא ברסלבית – "אבל אנחנו מסתדרים", היא צוחקת. "הבית שלנו שומר מצוות, ואני אדם רוחני. אני מאמינה שהבסיס ההתחלתי של האמונה הוא בלב ובנשמה. כאשר שם זה חזק, הכל בא אחר כך. אני חיה אמונה, כל שנייה וכל דקה. אצלי האמונה מתבטאת ברמה כזאת שכשאני שוטפת את הבית או נוהגת אני מדברת עם הקב"ה. אני לא מחכה לשבת ולהתפלל כדי לדבר עם הקב"ה, אלא עושה את זה כל הזמן".

איך התחלת להתקרב?

"הרגשתי שיש לי הכל אבל אין לי כלום, לא היה לי איזון. מבחינה חומרית נכון שלא הרגשתי מחסור, אבל הייתה ריקנות ותחושה שאין לי 'פוש' להתעורר כל יום בשמחה ולהתחיל את היום. אחרי שהייתי מלכת יופי, יום אחד ראיתי באקראי שיעור תורה, שזה משהו שלא הייתה חשופה אליו בעבר, זה היה בחודש אלול לפני 3 שנים, וכך התחלתי להתקרב לדת, להתחזק משיעור לשיעור ולנסוע לקברות צדיקים".

התואר מלכת יופי – לא היה מספיק עבורך? לכאורה הגשמת חלום.   

"לפני הזכייה חשבתי שזה מה אני רוצה, שזה החלום שלי, והנה הוא מתגשם עם הזכייה. כשזכיתי - ראיתי שזה לא ככה, הרגשתי שאני לא מממשת את עצמי. אחרי הזכייה הבנתי שלמעשה הרדיפה אחרי החומר לא נגמרת אף פעם. שאלתי את עצמי: 'אחרי מה אני רודפת?'

"כדי לסבר את האוזן, הייתי נוסעת לצילומים בחו"ל ולהרצאות בניו-יורק, אבל הרגשתי שאני מפספסת משהו גדול. כשהתחלתי לגלות את הדת בהתחלה דווקא היו לי הרבה קשיים, עד כדי כך שלא הבנתי מאיזה זה נחת עליי. הייתה לי תמיהה: 'הנה אני מתחזקת, וזה מה שקורה לי?' היום אני מבינה שלכל דבר טוב יש מכשול בדרך".

כיום איך הבית שלך מתנהל?     

"אנחנו מנהלים בית דתי לחלוטין. בעלי עם כיפה וציצית, ואנחנו שומרים הכל – שבת, חגים, נטילת ידיים בבוקר, אבל זה מתחלק כי בעלי חב"דניק ואני ברסלבית, כך שהבית הולך לשני כיוונים. כשהכרנו התחלנו להתחזק יחד, גם לפני כן התחזקנו בנפרד, אבל כשהיינו יחד התחזקנו ברמה הרבה יותר גבוהה, וההתחזקות הרוחנית היא זו ששומרת על האיזון שלנו מבחינת שלום בית, עבודה והכל. בנוגע לכיסוי ראש, אני רוצה לכסות את הראש ולהשאיר את הכיסוי. ב"ה אני עוד אגיע לשם".

הכרת תודה לקב"ה היא התכלית

מור נוהגת להתייעץ עם הרב שלום ארוש והרב יגאל כהן. היא מופיעה גם בפני נערות, ואלפי העוקבות שיש לה ברשתות רואות בה כתובת, ופונות אליה בשאלות שקשורות ביהדות.   

"כשאני מדברת עם נערות, אני בעיקר עושה סדר בראש", היא מסבירה, "אני מדברת על מהי אמונה בבורא. לצערי אני רואה הרבה נשים, חלקן דתיות, שאומרות שהן מאמינות, ובאותה נשימה הן בוכות על מה שלא הולך להן. צריך להבין מה זאת אמונה. את לא יכולה להאמין בבורא, ולבכות על מה שלא הולך לך. זה לא מסתדר עם אמונה. אמונה אמיתית פירושה להאמין ולבטוח שהכל לטובה. אין שום דבר רע. אם הקב"ה הביא אותך לעולם - בוודאי שהוא אוהב אותך יותר מאשר את אוהבת את עצמך. הוא דואג לך להכל, כך שאין טעם להיות בעצבות. צריך להיות בתודה והודאה. הקו החשוב הוא הכרת התודה - זאת התכלית שלנו.

"אני מדגישה את הנקודה שהכל עניין של איזה משקפיים את מרכיבה, איך את מסתכלת על הדברים. האמונה אמיתית היא להבין מה המשמעות החשובה להיות בהודאה, ולכבד את עצמך כאישה. הדרך שלי לחזק אחרים היא להביא אותם לנקודה של מהי אמונה, מאחר שאנשים נוטים ליפול למרה שחורה כל הזמן. כשאני מדברת עם נערות אני ממליצה לכל אחת לעשות עבודה בינה לבין עצמה. לא חשוב מה יחשבו עליה אנשים, ושהיא לא תתקרב כי אמרו לה אלא כי הקב"ה רוצה את הלב שלה. כל אדם צריך לדעת איך להתחבר להשם, לא להתפלל כי אמרו לך אלא בגלל שזה בא ממך".

מי פונה אלייך?      

"קהל היעד שלי מגוון. פונות אליי הרבה דרך הרשתות החברתיות, מתייעצות איתי, ושואלות איך אפשר לזכות בזיווג או מה להתפלל על פרנסה. ה'אני מאמין' שלי הוא שעל ידי תודה אפשר לזכות בהכל, גם על מה שאין לנו. אני לא שולפת לאנשים משהו. הכל תוך כדי למידה מהרב שלום ארוש והרב יגאל כהן שאיתם אני מתייעצת. בסופו של דבר יש לי 100 אלף עוקבים, כשאני אומרת דברים כאלה אני צריכה שיהיה בסיס. 80% ממה שאני כותבת ברשת החברתית היא על תורה ויהדות לצורך זיכוי הרבים".

לא קשה לומר תודה על דבר שאין עדיין?

"ראיתי ניסים גלויים על ידי אמירת תודה. בעבר הייתי פונה לרב ארוש ומבקשת שיברך אותי בשלום בית או פרנסה. הוא היה אומר לי: 'תגידי תודה לקב"ה, והכל יבוא לבד'. לא הבנתי את הנקודה, הרי אם חסר לי משהו - איך אומר תודה?! ואז הגעתי להבנה שלמעשה, בהודאה אני מברכת על הרעה והחוסר כמו על הטובה. בדרך הזו הצלחתי למצוא את שמחת חיים שלי, הבנתי שהמצב הקיים בכל תחום שלא יהיה - הוא הכי טוב עבורי, גם אם אין לי את מה שאני כה חפצה בו כרגע. אם זה מה שהשם רוצה זה הכי טוב עבורי. אני לא מתווכחת אלא מקבלת בהודיה".

איך היו התגובות בברנז'ה לתהליך ההתקרבות?    

"מזמנים אותי לתוכניות בוקר או ראיונות ושואלים אותי: 'מה את יכולה לומר שיגרום לנו להאמין שכדאי להאמין בבורא?'. אני מחזירה בשאלה: 'את נושמת עכשיו? מי מחייה אותך?'. אלה דברים לכאורה פשוטים, אבל הם לא. בעבר קבלתי תגובות כמו 'היא השתגעה' או 'מה קרה לה?' לצד כאלה שעטפו וחיבקו. אצל כל אדם יש חלק אלוה ממעל, לפעמים הוא פעיל ולפעמים מוסתר עמוק. בסופו של דבר אנשים שעוברים משבר מחפשים להרים את הראש למעלה, לבורא. ברגעים הקשים יודעים לאן להפנות את העיניים, ומי היחיד שמסוגל להושיע. יש אנשים שלא האמינו, ומצאו חיבור והתחזקו".

מצאת את עצמך פעם בסיטואציה שהתביישת, או שהיית נבוכה להודות שאת מאמינה?

"חס וחלילה. אני יכולה לומר שהיום אני מכירה בברנז'ה יותר מאמינים מאשר לא מאמינים. אפילו אנשים שלא האמנתי בכלל שהם מאמינים, מסתבר שהן כן. את אומרת לעצמך: 'לא יכול להיות שפלוני מאמין, מה הקשר בכלל?' וכן - במציאות זה ככה. לינור אברג'ל (מיס עולם לשעבר שכיום שומרת תורה ומצוות. א.ד) היא שכנה שלי. דרכה ראיתי כמה אנשים בתעשייה שהם מאמינים. זה לא סתם. היום, יותר מפעם, זה דור של מאמינים. היום אנשים מחפשים טעם לחיים ומתקרבים מאהבה. יש כמות אדירה של אנשים שמחפשים את הקב"ה, רוצים לעשות מצוות. אני מקבלת אלפי הודעות כמו: 'תעזרי לי, אני רוצה להתקרב להשם, מה עושים? מה צריך להתפלל?' יש כמיהה של אנשים. אני מעלה כל פעם קטעים מתהילים וסגולות".

מור זנחה את הדוגמנות: "הפסקתי לגמרי. לכל דבר יש קושי אבל אדם נמדד בשעת הקושי. איזהו גיבור הכובש את יצרו. יש כמה דברים שקשה לי לעשות, אבל אני עושה - יש ויתור. אני כן אצטלם למשהו שהוא בסדר, אבל לא כמו פעם בצורה לא צנועה".

כאמור, לפני כ-7 חודשים הפכה ממן לראשונה בחייה לאימא: "יש חיים לפני וחיים אחרי. זה שווה כל רגע. אני מחכה כבר לילד הבא. זה שינה אותי בהכל. הייתי בת 22 כשילדתי אותו. זה הפך אותי לאימהית. זה משנה הכל - את נקודת המבט על החיים, וגם הכרת התודה שלי גדלה. קבלתי משמעות וטעם לחיים - לשמוח מהדברים הפשוטים. זה משהו שחיפשתי הרבה שנים ומצאתי".

איזו אימא את?

"אני אימא זורמת לגמרי. לימדתי את ג'וזף לשחק לבד, אני לא צריכה להרים אותו כל היום על הידיים, זה די כיף. לצד האימהות אני קרייריסטית. אני אימא במשרה מלאה, אבל במקביל אני עובדת המון על המוצר שאני מפתחת. זה דורש הרבה אנרגיה ומחשבה. צריך להשקיע בהרבה היבטים".

מה יש לך לומר על הביקורת כלפי נשים דתיות, שהן כביכול מאבדות את עצמן ומושתקות?

"יש לי הרבה חברות חילוניות שמעדיפות לשבת עם הילד בבית, והן הכי שמחות בעולם מכך. זאת העבודה האמיתית שלנו הנשים - לגדל ילדים. אני מאוד אישה של פעם, אני בעד זה שיהיה אוכל מוכן כל ערב, ושהבית יהיה נקי כשבעלי חוזר מהעבודה. אני דוגלת בגישה שאישה צריך לדעת את מקומה, ושהיא העיקר של הבית. אנחנו צריכות לדאוג שיהיה נעים בבית, אנחנו עושות את המשפחה. אני מאוד מאמינה בזה".  

לסיום, ב"ה קבלת יופי כמתנה מהבורא. איך את עובדת על עצמך לא להתגאות?  

"אם כבר, אני יותר מתגאה בפנימיות שלי. אני יודעת שזאת עבודה קשה להגיע לשם. הקב"ה נותן לכל אחת את המראה שלה, אבל העבודה האמיתית היא דווקא הפנימיות. אני מרגישה יותר יפה מבפנים מאשר בחוץ. אני מרגישה טוב עם עצמי כשאני יודעת שכל ערב, כשאני הולכת לישון עשיתי משהו טוב. יש לי הרהורי התשובה שלי עם עצמי, אני יודעת להבחין בין טוב לרע - ואז לא עולה לי מידת הגאווה. אני מבינה ששום דבר ממה שכביכול יש לי, הוא לא באמת שלי. לכן אני לא מאמינה בעין הרע, כי ממילא שום דבר לא שלי - הכל בא מהקב"ה. אנחנו לא לוקחים אתנו כלום, הכל נשאר כאן אחרי שנלך, לכן אין לי על מה להתגאות. אף פעם לא הרגשתי יותר טובה ממישהו אחר, לא מבחינה חומרית ולא באיך שאני נראית".