לא אוהבת לבשל! אולי שמישהו אחר יעשה את זה?

יש לי בעיה גדולה. אני לא אוהבת לבשל ובעלי לא יודע לבשל. חמותי היא ממש טבחית מושלמת, ובעלי התרגל לאוכל טוב מאד. בכל פעם שאנחנו הולכים לאימא שלו היא מבשלת לנו ואנחנו לוקחים לכל השבוע. האם יש פסול באישה שלא מבשלת, או שזה בסדר שאני אעשה את המינימום, ובמשך הזמן גם בעלי יבשל, וגם הילדים בעתיד הרחוק?

בחברה שלנו מצופה מהאם שתהיה במטבח. מה לעשות שעליה נשען הבית? היא, על פי רוב נמצאת יותר עם הילדים והיא מתכוננת לקראת בוא בעלה.

ייתכן שאצלכם בבית הכול יהיה שונה. אולי בעלך יהיה יותר בבית ואת תצאי לעבודה לשעות רבות, אולי אצלכם הילדים בעתיד יכינו את האוכל במטבח? הכול יכול להיות. ובכל זאת, כן הייתי מייעצת לך להיכנס למטבח, ללמוד להכין מאכלים קלים ולהכין אותם, גם אם את לא כל כך אוהבת.

דעי לך שבעל מעדיף לאכול בביתו שלו מאכלים פחות משובחים, שהכינה אשתו, מאשר לאכול במסעדת פאר. במאכל שמכינה אישה לבעלה – נכנסים  לב ונשמה, גם אם זו רק חביתה.

אני בטוחה שאם תיקחי את עצמך לידיים ותכיני לבעלך מאכלים פשוטים שאפשר ללמוד בנקל איך להכינם, הבעל יאכל בתאבון מוגבר, כי הוא יקבל מלבד את המנה - גם את הנשמה שבה.

(מנוחה פוקס, סופרת ומומחית תהליכי חינוך)

* * *

יש לנו בן בכור בן שנה ועשרה חודשים, ולאחריו תינוקת בת חמישה חודשים. הוא מצד אחד מאד אוהב אותה, ומיד כשחוזר מהגן מחפש אותה ורוצה לשחק אתה, אך מצד שני הוא ממש מתעלל בה, מרביץ לה, דופק לה משחקים בראש, מתיישב עליה וקופץ. ברוב הפעמים נראה שהוא עושה זאת רק כדי לקבל מאתנו תשומת לב. ניסינו כל מיני שיטות, אך הדבר חוזר על עצמו שוב ושוב. האם עלינו למנוע ממנו להתקרב אליה, או שישנה דרך אחרת לאפשר את ההנאה שלו לשחק אתה?

ראשית יש להבין שבנכם הבכור היה רגיל לקבל עד כה את מלא תשומת הלב. הוא התרגל שרק אליו מתייחסים, אותו אוהבים. לפתע מגיעה תינוקת קטנה שכביכול תופסת לו את מקומו ולכאורה אינו מבין מה קרה.

תוכלו להירגע, מכיוון שהתנהגותו טבעית לחלוטין ותואמת את גילו. חשוב מאד לשתף אותו בדברים הקשורים לתינוקת כגון לבקש ממנו לעזור לכם בדברים כמו להביא טיטול, מגבת, בקבוק, מוצץ אפילו לתת לו להאכיל אתכם אותה, לנדנד אותה בעגלה. השיתוף גורם לו להתחבר ולהרגיש חלק.

במקרה של הרמת ידיים, אחזו בידו בעדינות והגידו לו "אני לא מרשה" או "לא מרביצים" (אל תקשרו את המסר לתינוקת! תגידו מסר כללי, ע"מ לא ליצור התנגדות לתינוקת) חזרו על אותן מילים כדי שהמסר יעבור בצורה ברורה ולא יבלבל אותו.

בשעות ערות למדו אותו לשחק אתה, במה מותר ובמה לא. איך משחקים אתה – בעדינות, בליטופים, לנשק רק ביד וכדו'. היו במחיצתם כשהם משחקים ביחד.

בשעות שהתינוקת ישנה ואין הסחות דעת, הקדישו לו זמן איכות של משחק משותף אתכם, הרעיפו עליו את אהבתכם בכך הוא ירגיש שעדיין מקומו בטוח ובמשך הזמן יתרגל ל"רעיון" החדש, וילמד כיצד להתייחס.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)

* * *

חיתנתי את בתי הבכורה, ונולדה לנו נכדה ראשונה במזל טוב. מאז שהיא נולדה – בן הזקונים בן ה-8 השתנה מאוד. מילד חברותי, רגוע ונעים הוא עצבני, ממורמר, מסתגר, מתלונן וילדותי. מה עלי לעשות?

אם תשאלי את הבן "מה אתה אומר, מה השתנה?", הוא יענה: "מאז שאחותי התחתנה שכחו אותי, כולם סביב החתן והכלה, ומיהו בכלל? לקח את אחותי והיא בקושי מתייחסת אלי. היא שכחה שהיא גידלה אותי ופינקה אותי. בהתחלה החתן, ועכשיו התינוקת! אני כל הזמן צריך לוותר, לקחו לי את החדר, אסור להרעיש, אסור להביא חברים, כל היום תביא. תיקח, תלך, תבוא. לאחותי לא אכפת ממני, וגם אמא ואבא כל הזמן עסוקים, אין להם זמן בשבילי, הם כבר לא מתעניינים בי כמו בעבר, אמא סביב הנכדה ואחותי, ואבא חוזר מאוחר. אני מרגיש בודד".

כאשר מתרחשים שינויים בתוך המשפחה – כולל שינויים משמחים - הדבר גורם לטלטלה לכל אחד מבני המשפחה. ככל שהילד צעיר יותר – הוא נתקל בקושי רב יותר, מכיוון שאין לו הכלים והתובנות של אדם בוגר. אנו, כהורים לילדים צעירים, צריכים לתת את הדעת מהו המקום והתפקיד שנעביר לבן הזקונים. טוב יהיה לתת לו את התפקיד של הדוד הגדול, לשתף אותו בכל דרך אפשרית, להתייעץ עמו ולחלוק עמו חוויות. זה יחזיר לו את רגש השייכות.

(ציונה תמים, יועצת הורות ומשפחה, "שבילים בשבילך")