"אלוקים, הבן שלי עוד מעט בן 13. מי יעשה לו בר מצווה?" והישועה הגיעה בדרך מפתיעה

בפרשת תרומה מופיעות רק 3 מצוות: האחת - "ועשו לי מקדש", זו המצווה להקים את המקדש וכל כלי הקודש. השניה - לסדר את לחם הפנים בכל שבת, והשלישית - שלא להוציא בדי הארון, שנאמר: "לא יסורו ממנו".

על המצווה השלישית בפרשה נשאלת השאלה: מדוע? מדוע אין להסיר את בדי הארון ממנו? קיימות על כך תשובות רבות, ואנו נביא את פירושו של הרבי מליובאוויטש, בתוספת סיפור מיוחד במינו.

הרבי מליובאוויטש (ליקוטי שיחות, חלק טז, עמוד 334) מוצא במצווה הזו הוראת חיים חשובה הנוגעת לכל אחד ואחת מאתנו, והיא: להיות יחצן של יהדות

בדבריו, מסביר הרבי מליובאוויטש כי ארון הברית שעמד בקודש הקדשים הוא משל לכל יהודי. בתוך הארון היו הלוחות וספר התורה, ובכך הוא מסמל את היהודי שלומד תורה ומקיים מצוות. ההוראה שלא להסיר את בדי הארון מסמלת לנו כי התורה חייבת להיות מוכנה להובלה החוצה. אסור להשאיר את הרעיונות התורניים מסוגרים בין כתלי קודש הקדשים, אלא כל אחד צריך להיות שגריר של היהדות להוביל את המסרים לאנשים נוספים.

כיצד עושים זאת? לפתוח עיניים ולב לסובבים אותנו. חבר נקלע לצרה במשפחתו? תתעניין מה קורה ותציע לו לבדוק את המזוזות בביתו. אולי אין לו בכלל מזוזות וזאת תהיה ההזדמנות לזכות אותו במצווה החשובה; קראת פירוש תורני יפה? שתף אותו עם חברים. תן לתורה להתפשט סביב, שתף אותה עם אחרים. לשם כך דרושה אכפתיות יהודית ולב חם.

באתר 'בית חב"ד' מובא סיפור על יהודי שזכה להפיץ את אור התורה החוצה. שמואל, איש עסקים תושב אנגליה, הרבה לנסוע למזרח לצורך עסקיו. מעת לעת הוא מבקר גם באינדונזיה, המדינה בעלת הרוב המוסלמי הגדולה בעולם.

בית הכנסת המרכזי בסורביה עמד להיהרס על ידי העירייה, שחפצה להקים של פארק עירוני גדול. באחד הביקורים של שמואל בעיר, הוא החליט לבקר בבית הכנסת ולשים לב לצורכי עמו.

כאשר הגיע אל בית הכנסת, שמע שהמפתח נמצא אצל אישה שגרה צמוד למבנה. היא הייתה יהודייה, בתו של הגבאי שהלך כבר לעולמו, אבל הייתה נשואה למוסלמי מקומי. הם ניהלו חיים מוסלמיים, ומפתח בית הכנסת היה הקשר היחיד שלה ליהדות.

שמואל דפק בבית האישה כדי לבקש את המפתח, כאשר נער צעיר בשם מנאם רץ לקראתו ואומר: "אימא, את רואה? הרבי הזה יעשה לי בר מצווה".

האם סיפרה כי לפני מספר שבועות ניגשה אל ארון הקודש בבית הכנסת, ואמרה: "אלוקים, הבן שלי עוד מעט בן שלוש עשרה. מי יעשה לו בר מצווה?" – והנה, "השם שלח לנו את הרב שיעשה לי בר מצווה".

שמואל המופתע מיהר לקשר בין המשפחה לבין שליח חב"ד בבנגקוק, הרב נחמיה וילהלם, שהסכים בשמחה לערוך לילד בר מצווה אצלו. שמואל עצמו לימד את הנער מספר מצוות, ואת היות היהודי בן לעם הנבחר.

שמחת בר המצווה שולבה עם הברית שנערכה למנאם, שהפך ל"מנחם", בזכות אכפתיות של יהודי אחד, שהבין שאור התורה אמור להיות מופץ ברחבי העולם.