איך נראה יום בחייו של חיזקי, שכבש את כולנו? ראיון ייחודי ומעורר השראה

השמיים הם הגבול: עם הרבה אבק כוכבים, אהבה לזמן במה, לא מעט כריזמה אישית וחיוך כובש הצליח הילד חיזקי טורנהיים לגעת בלב הפועם של מדינה שלמה. חיזקי בן ה-9 מתמודד עם מחלת פָּרֶכֶת, מחלה מולדת שגורמת לעצמותיו להישבר בקלות בעקבות חבלות קלות. חיזקי נחשב לילד ניסי, למעשה הוא בין היחידים בעולם שמתמודדים עם המחלה בדרגה 2, דרגה שנחשבת למופע החמור ביותר של המחלה. חיזקי התפרסם לפני כחודש אחרי שסרטון בכיכובו, שהוצג בכנס יוקרתי למנהלי בתי ספר בחינוך החרדי, הפך ללא פחות מפצצת רשת ויראלית.

ואכן, הסיפור של חיזקי נוסך השראה לא רק בגלל שהוא ילד מיוחד במינו, עם חוכמה וחוש הומור, אלא גם בגלל שהצלחתו הוא למעשה מסע עיקש של שני הורים שהחליטו שלא לוותר על הסיכוי להעניק לילדם אפשרות שווה ללמוד במערכת החינוך הרגילה, וגם מחנך משכמו ומעלה, שהיה לו לב ענק ואומץ ללכת עד הסוף עם האינטונאציה החינוכית הבריאה, ולאפשר לחיזקי להיכנס לתלמוד התורה כשווה בין שווים. בכך, איש החינוך הרב נחמן קניג, נתן הזדמנות לילדים נוספים עם מוגבלויות, ולא רק להם – גם חבריו לכיתה של חיזקי זוכים להתחנך, הלכה למעשה, לרגלי ערכי חסד, נתינה והתחשבות בזולת.

 

הקוד של חיזקי: "ילד חכם שלא עושה לעצמו הנחות"

חיזקי לומד כיום בתלמוד תורה ברסלב במודיעין עילית, עיר מגוריו. הוא בכיתה ו', אהוב ומקובל על חבריו, עד כדי כך שלא מתעוררת מחאה מקומית על כך שהוא מחזיק בתואר 'מלך הכיתה'. חיזקי מלווה בסייע, כך שהמלמדים בכיתתו עסוקים בפן הלימודי שלו. ההצלחה שלו לא מובנית מאליה, בפרט כשבדרך אליה, קיבלו הוריו של חיזקי לא מעט תשובות שליליות.

הרב נחמן קניג (43), מנהל חינוכי בתלמוד תורה ברסלב, והאיש שלמעשה נתן לו הזדמנות, מספר בראיון מיוחד: "חיזקי לומד בתלמוד התורה מאמצע כיתה א', וכיום הוא בכיתה ו'. אביו פנה לכמה וכמה מוסדות חינוך בבקשה שיקבלו אותו למערכת החינוך הרגילה. היתה רתיעה מסוימת ולכן אף אחד לא הסכים לקבל אותו, עם כל האמפטיה. כשהוא פנה לרב נחמיה חשין, מנהל המוסדות, הרב החליט לפנות אותם אליי. הוא ביקש שאבחן אותו, ואראה מה אפשר לעשות. פגשתי אותו, דיברתי איתו והייתי בהלם: לא היה קשר בין הילד שדיבר איתי לבין המראה שלו. הוא מדבר ברמה גבוהה, הוא ילד חכם לכל הדעות. התייעצנו עם איש מקצוע ששלל את קבלתו של חיזקי, אבל אנחנו החלטנו ללכת על זה, הלכנו עם הלב. בהתחלה החלטנו להכניס אותו לכיתה רק בימי שישי, בהם יש פחות דגש על לימוד, ויותר דגש על פעילויות חברתיות".

איך הילדים קיבלו אותו?

"הילדים היו אז בני חמש-שש. הכנו אותם והסברנו להם שהולך להגיע ילד שנראה אחרת מהם, שהוא על כיסא גלגלים, אסור לגעת בו והוא מאוד חביב וכיף לדבר איתו. תגברנו את משחקי השולחן כך שהילדים יוכלו למצוא עניין בלשבת סביבו ולהכיר אותו, יותר מאשר לשחק בחצר התלמוד תורה. המדהים הוא שכשהוא הגיע ביום הראשון לכיתה כולם היו סביבו. אף ילד לא נרתע, אף הורה לא התלונן. הילדים חיכו בקוצר רוח לשבוע הבא, שהוא יגיע שנית. זאת הייתה הפתעה גדולה שאפשרה לנו להתקדם. גילינו ילד חכם עם הרבה רגש. ילד מודע למצבו ביחס לגילו, לא מתבכיין ולא עושה את עצמו מסכן. זה הקוד של החיים שלו, ככה חיזקי חי".

ואיך חיזקי כתלמיד במערכת חינוך רגילה?

"ככלל אנחנו מתנהגים אליו כילד רגיל. אם הוא מאחר - הוא מקבל נזיפה, למרות שהוא תלוי באחרים, בהסעה ובמלווה, אבל אנחנו אומרים לו שזה לא בסדר ואז הוא מזרז את הצוות שסביבו. לאחרונה היה לנו אירוע חריג שלא קרה אף פעם, המורה העיר לו הערה, והוא אמר: 'ככה מדברים לילד נכה?' זה היה נדיר, ובאותה נשימה הוא צחק. הוא יודע שהדרישה מההורים להתייחס אליו כאל ילד רגיל, וזה מוכיח את עצמו. גם הוא יודע שהוא שווה בין שווים".

במשך כחודשיים חיזקי הגיע רק בימי שישי. "אחרי חודשיים נכנסו למהלך חזק יותר של לימוד קריאה, הוא הגיע גם בימי שני. התברר שהוא קולט מצוין. בסוף השנה הוא כבר ידע לקרוא, וכבר קרא פסוקים בחומש. היום הוא לומד גמרא כבר שנה שנייה. הוא מבין לעומק, מצטיין, לא עושה הנחות לעצמו, עושה עבודות למרות שקשה לו לכתוב. הוא לא מוותר לעצמו. יש מורה שעוזרת לו אבל היא לא יודעת את החומר. אם הוא עושה עבודה מושלמת - למעשה הידע הוא שלו, היא מסייעת לו רק בכתיבה. בשלב מסוים הקפצנו אותו כיתה כי הוא התגלה ככישרוני מאוד, והוריו שהם מאוד תומכים בהתקדמות שלו, רצו מאוד שהוא יעבור שלב, במידת האפשר, ויתחיל להתקדם בלימוד גמרא. מאחר שזה היה מתאים – הוא קפץ כיתה והיום הצד החזק שלו הוא בהחלט לימוד גמרא.  

"אני בחרתי באופציה של להיות שמח": צפו בדבריו של חיזקי: 

 

מצטיין בלימודי הגמרא ומלך הכיתה

לתלמוד תורה חזקי מגיע עם מלווה צמוד ומסתייע ברכב ממונע שמסיע אותו. "הילדים יודעים שצריכים לנהוג בזהירות, ושומרים על התנהגות נאותה כך שהוא מוגן. הוא משחק איתם, ואנחנו מאפשרים לו גם לשתול בגינה הגדולה שיש לנו. הוא מאוד יוזמתי באופי שלו. הוא ילד מיוחד. יום אחד הוא הגיע אליי למשרד, ושאל אם אפשר לדבר. שאלתי במה מדובר, והוא אומר לי שהוא רוצה לפתוח 'ביזענס'. לא הבנתי על מה הוא מדבר, והוא הסביר לי: 'אני רוצה לפתוח חברת הסעות, לפרסם אותה בכל הארץ, לעשות מחירים זולים, ולהרוויח'. אמרתי לו: 'בסדר חיזקי, ואתה יכול לנהוג באוטובוס?' הוא השיב: 'מה פתאום? יהיו נהגים, אני אהיה הבעל בית'...

"יש לו משהו מיוחד שניכר ברמה הלימודית ובמבחנים. הוא עונה ברור בכתב ובעל פה. כמעט כל שבוע אני בוחן בכיתה בעל פה והוא עונה במאה אחוז. אם נראה לו שהוא לא ענה טוב, הוא מבקש: 'רגע, שהמפקח יחכה אני רוצה להמשיך'. יש לו אופי וחוזקות לימודיות".

לפני כשלוש שנים חיזקי טס לאומן, לציונו של רבי נחמן מברסלב. "חזקי רצה לנסוע לאומן לפני גיל 7, אך אף אחד לא חשב שזה יכול לצאת לפועל, אחרי הכל מדובר במבצע לא פשוט. כשהמבצע יצא לפועל חיזקי חזר מאושר, הוא רקד עם הידיים והרגליים, ושיתף בחוויות. לראות אותו מתלהב משמחה זה מדהים, הוא סוחף את כל מי שסביבו. זאת זכות בשבילנו שחיזקי לומד בתלמוד התורה שלנו, אנחנו לא מרגישים שאנחנו עושים טובה למישהו  - זאת זכות".   

הרב קניג עוסק בחינוך כ-15 שנים, וההיכרות עם חיזקי מהווה שיעור חינוכי עבורו. "אני מתפעל מהמלמדים שלו שנמצאים איתו בכיתה יום-יום. בסוף המורה שלו איתו בכיתה, והם אלה שמכילים אותו לגמרי. לא היה מלמד שהתנגד או הלין על כך. אני מעריך אותם מעל ומעבר, וגם את התלמידים".

איך הורי התלמידים הגיבו? לא היו התנגדויות או חששות?

"אציין פידבק אחד שקבלתי מאז שהסיפור של חיזקי התפרסם, שלדעתי הוא מאוד חזק. אב של אחד התלמידים פגש אותי ואמר לי שמכל הכותרות שהיו, הוא מעריך אותי לא על חיזקי אלא על הילד שלו. המקרה הזה לימד אותי שבילדים שנחשבים לחלשים יש פוטנציאל אדיר, צריך לתת להם הזדמנות. חיזקי מאוד אהוב. כל שנה יש לנו תורן שנתי שצמוד אליו בכיתה, למשל כדי להפוך את הדף ולהראות לו איפה אוחזים, בגלל שהגמרא גדולה. הכיתה של חיזקי זכתה בפיס, היא כיתה חברתית שעושה הכל ביחד".        

השיח הנפוץ הוא על שילוב של ילדים בעלי צרכים מיוחדים, בפועל אתם עושים את זה

"אנחנו עושים את זה לא רק עם חיזקי. גם ילדים אחרים אנחנו לא מוציאים לחינוך מיוחד. אנחנו עושים מאמץ לתת להם את הכלים להצליח. זה לא פשוט בגלל שהתלמוד תורה הוא רגיל הוא לא חינוך מיוחד. אנחנו שולחים לישיבות מכל הסוגים, אנחנו נותנים דגש שגם ילדים שמתמודדים עם מוגבלויות יוכלו להצליח".

כיהודי מאמין, מה זה עושה לך?

"יש משמעות חזקה יותר ל'אין עוד מלבדו'. בתפילת בוקר אנחנו אומרים: 'הנותן שלג כצמר'. רש"י מסביר שהקב"ה נותן שלג לפי כמות הצמר שיש לאדם. כשהקב"ה נותן ניסיון לאדם - נולד איתו גם כח בסייעתא דשמיא להתמודד איתו. לפעמים יש הסתרה ולפעמים יש גילוי, כמו במקרה של חיזקי. זה מדהים שחיזקי בעצמו מדבר על זה, הוא אומר: 'הקב"ה ברא אותי ככה, אני לא אשם, אני יכול להחליט מה לעשות עם זה – זה הניסיון שלי'. מכאן רואים איך אפשר להשתמש בכלים שהקב"ה נותן לנו להתמודד עם הניסיון. הוריו הם אנשים מיוחדים שמתמודדים עם משהו מורכב, במקביל לכך שיש להם ילדים נוספים. הם מדהימים גם בזה שלא מוכנים לוותר לו ועליו, והם עושים את זה בהצלחה רבה ובסיעתא דשמיא".

מה הלאה?

"הוא אמור לסיים כיתה ו'. אנחנו מצפים שהוא יגיע לישיבה קטנה. יהיה מעניין לראות אותו שם, ב"ה הוא יגיע".           

 

אביו של חיזקי: "ילד שהוא מתנה משמיים, מחזיר לנו הרבה אור ושמחה"

"חזקי הוא מתנה משמיים, כמו שאר הילדים לנו, אם כי כמובן שאיתו המשימה להביא אותו למיצוי היכולות שלו - יותר מורכבת, ב"ה הוא מחזיר לנו הרבה אור ושמחה", אומר אביו של חיזקי, הרב אהרון טורנהיים, מגיד שיעור ומחנך בישיבה.

אביו מספר על ילד שניחן בכוח רצון יוצא דופן: "לחיזקי היה מאוד חשוב להיות כמו שאר אחיו, כשהוא ראה את התעודות שלהם על הקיר, הוא שאף שיהיו לו תעודות. הוא אמר לי: 'אבא, אתה עוד תראה שאגיע לזה, אני אצליח'. הוא הוכיח יכולות, ובהחלט אפשר לומר שמצד עצמו הוא לא רוצה שיעשו לו הנחות. היה לו חשוב להיות שווה בין שווים, ועברנו איתו כברת דרך כדי שהוא ישולב במסגרת חינוך רגיל. זה היה לא פשוט. הוא ילד עם מנת משכל גבוהה, והיה לו קשה ללמוד במחיצת ילדים שלעיתים ההתעסקות בבעיות הבריאותיות שלהם לא אפשרה להתמקד בלימוד.

"יש לנו הכרת תודה גדולה לגן בו הוא למד, מדובר במקום מצוין, אבל חיזקי שאף ליותר מבחינה לימודית. כיוון ששילוב של ילד עם מוגבלות בכיתה רגילה זאת עדיין משימה מורכבת כיום, היינו צריכים לנהל לא מעט מלחמות. דאגנו שיהיו לו מלווה ומורה שתתגבר את הלימוד, וב"ה הוא השתלב בתלמוד התורה. מתחילה הגישה הייתה שהוא כמו כולם, למרות שהוא נראה שונה. ב"ה תוך כמה ימים הילדים התרגלו אליו, והחלו לחכות לימי שישי שהוא יגיע. היום ב"ה הוא בקדמת הכיתה לימודית וחברתית. הייתה תקופה שהיו תלונות למורה למה חיזקי הוא 'מלך הכיתה' כל הזמן.

למה התעקשתם על שילוב בכיתה רגילה?

"בחינוך המיוחד מרכיבים כיתה אחת שבה לומדים ילדים עם בעיות מגוונות. אין כיתות דיפרנציאליות, לכן הילד שמוגבל מצד עצמו, מקבל גם את המגבלות של שאר הילדים. אם מדובר בילד שרחוק מלהשתלב בכיתה רגילה – אין ברירה, אבל אם מדובר בילד שיש לו יכולת קוגניטיבית ושכלית, עדיף לא לשים עליו עוד מוגבלויות, וכן לשלב אותו בכיתה רגילה.

"אני תמיד אומר למורים של חיזקי - מבחינתכם הוא ילד רגיל לכל דבר, בענייניו הפרטיים מטפל המלווה ששוהה איתו כל היום. המורה לא צריך להתעסק בבעיות הפרטיות. כך יוצא שההגבלה שלו ישנה, אבל לפחות הוא לא מקבל הגבלות אחרות". 

התעורר חשש שהורים לילדים אחרים יתנגדו לשילוב?

"אחרי שחיזקי נולד פגשנו בחור מחו"ל בשנות ה-20 לחייו, שגם הוא חולה במחלה הזאת. הוא למד בכיתה רגילה ועד היום ההורים של שאר התלמידים מודים על כך שהוא למד איתם. אני מקבל תגובות מהורים שהשילוב של חיזקי מועיל לטובה, הכיתה מגובשת, והילדים רואים לנגד עיניהם חינוך לערכי נתינה והתחשבות בזולת. אחד האבות סיפר לי שהוא היה עם בנו בעיר אחר והילד היה נוכח בסיטואציה שדיברו לא יפה לילד שלומד בחינוך מיוחד. אותו ילד, שלומד עם חיזקי, הזדעזע מהדרך שבה דיברו אליו, ומעבר לכך: הוא הביע את מחאתו, ואף אמר לאביו: 'הילד הזה יכול היה להיות כמו חיזקי'. דווקא השילוב של חיזקי יוצר חוסן נפשי לחיים".    

כדי לאפשר לחיזקי הזדמנות שווה במערכת החינוך, הרב טורנהיים משקיע כמה וכמה שעות מידי יום לטובת הטיפול בביורוקרטיה. "זאת התעסקות יום-יומית ועבודה אינסופית. בבית יש לנו ציוד רפואי, וצריך לוודא שהכל זמין וקיים במלאי. זה המון עבודה, אבל ב"ה הקב"ה נותן ניסיון וכוחות. את הכוחות הללו צריך לחפש ולבקש, ואם לא מחפשים גם לא מוצאים ועלולים להתייאש. יש לנו אינספור סיפורים שמראים איך הקב"ה עוזר ומסייע. מאחר שחיזקי צריך שמירה 24 שעות, הוא צריך לשהות במחיצה של מישהו שיודע לטפל בו, כך שאישתי ואני לא יכולים לצאת מהבית בו זמנית. לפני כחודשיים אישתי קיבלה הזמנה מחברה לצאת להתאוורר קצת, אבל מאחר שלא היה לנו עם מי להשאיר את חיזקי, היא נאלצה לסרב. דקות אחדות לאחר מכן חברה שבעבר התנדבה בשמירה על חיזקי ועזבה לעיר אחרת, צלצלה ושאלה אם יכולה להגיע לראות את חיזקי ולשמור עליו. כמובן שזה איפשר לרעייתי לצאת באותו הערב, לשמחתה. הקב"ה מסדר ומנהל את הדברים בצורה הכי נכונה ומדויקת, אנחנו צריכים לעשות את החלק שלנו.

"גם לנו אמרו שהשילוב של חיזקי בחינוך רגיל הוא כנגד כל הסיכויים, העלו והציפו הרבה חששות שהילדים לא יקבלו אותו או שהמורה לא יסתדר איתו – אבל בניגוד לכל התחזיות הקודרות וההערכות של אנשי מקצוע, הסתדרנו וחיזקי ב"ה עושה חיל".

בישראל 2019 לא פשוט להיות הורה לילד עם מוגבלויות

"אכן, זה מסורבל הרבה יותר ממה שחשובים. צריך להתמודד עם ביורוקרטיה מסורבלת, לא תמיד ההורים יודעים מה הזכויות המלאות שמגיעות להן, הם צריכים ללקט אינפורמציה מהורים אחרים שכבר עברו את הדרך. לא אחת נתקלים במערכת אטומה, לעבור ועדות, פקידים וניירת. אם ההורים לא מפשילים שרוולים וממקדים את עצמם במטרה מהר מאוד אפשר להתייאש, ואני מכיר הורים כאלה. אחת הבעיות שאין מקום שמנגיש את כל המידע שההורים צריכים, לכן לא אחת מתרוצצים ממקום למקום".

במרוצת השנים הפך הרב טורנהיים לכתובת להורים אחרים, שמתבקשים להתייעץ. "אחד הכלים הכי חזקים שמסייעים להורים הוא ההתייעצות והשיתוף עם הורים אחרים. אין להקל בכך. זאת סביבה תמיכה עם התמודדות לא פשוטה. הקמנו פה כמה פעמים קבוצות תמיכה, וזה מאוד מסייע".

מניסיונך, מה אתה מייעץ להורים אחרים?

"להורים צריך להיות ברור מה הם רוצים ומה חשוב להם. כשהם ידעו - שום דבר לא יוכל לעצור אותם. גם לנו לא היה קל. בגלל שחיזקי לומד במערכת חינוך רגילה למעשה הוא לא זכאי פורמאלית לזכויות להן היה זכאי לו היה לומד במוסד לחינוך מיוחד. לכן, כל שנה מחדש אני צריך לטפל בפרוצדורות וביורוקרטיה, כדי שתהיה הקצאה למלווה, מורה מסייעת וכו'. לצד היחס השוויוני לו זוכה חיזקי אני תמיד משאיר מקום שהוא ירגיש ילד עם צרכים מיוחדים. צריך למצוא את האיזון הנכון, כיוון שאחרי הכל, אי אפשר להכחיש בפניו את העובדה שהוא שונה. לכן פעמיים בשבוע מורה עושה איתו מלאכות ויצירות, והוא לומד מחשבים. הוא יודע שיש לו פינה שהוא נשאר ילד מיוחד. חשוב להגיד להורים שלא יגידו לילד שהכל בסדר איתו, הרי הוא יודע שהוא מתמודד, הוא יודע שיש דברים שהוא לא יכול לעשות, בעוד שחבריו כן עושים. בשבתות הוא מטייל לפעמים עם קבוצה של ילדים עם מוגבלויות וזה דווקא עושה לו טוב.

 מה אתה למד מההתמודדות של חיזקי?

"חיזקי הוא ילד שמודע לעצמו, והוא בוחר להיות שמח. בכל עת כששואלים מי הכי מאושר בעולם  - מיד הוא עונה: 'אני'. לחיזקי יש שאיפות גדולות מצד לימודים, וחיי היום יום. מבחינתו, השמיים הם הגבול. הוא רוצה ללמוד כמו הרב קנייבסקי ולהקים חברת אוטובוסים. הוא יהיה שניהם ביחד. הוא לא מאבד תקווה, גם כשנשברת לו יד או כשהוא מתקשה להגיע לחפץ – הוא מוצא תחליפים שמסייעים לו. אומנם אנחנו שומרים עליו כמו ששומרים על אתרוג, כך שהוא לא נופל, אבל בהחלט העצמות שלו יכולות להישבר בקלות. אפילו אם הוא נבהל, וכתוצאה מכך כיווץ שרירים – הוא יכול לשבור עצם. הוא הילד היחיד בעולם ששרד את המחלה. מכאן לומדים שמכל דבר קשה, שלא הולך לפי המצופה, אפשר למצוא את החלק הטוב והיפה. בכל קושי יש יופי".

 

האיש מאחורי יוזמת הסרטון שנגע בלב של מדינה שלמה

נחום-עודד הופמן הוא דודו של חיזקי. במקצועו משמש הופמן כיועץ חינוכי ומנהל פדגוגי במכון למורים לחינוך העצמאי בהנהלת הרב קלירס. הופמן הוא זה שהגה ויזם את הכנת הסרטון שהפך את חיזקי לכוכב רשת. מאחורי הסרטון עומד נושא חינוך בוער: שילובם של ילדים עם מוגבלויות במערכת החינוך הרגילה. 

נחום-עודד הרצה  בוועדת החינוך ה-14 שנערכה בניר עציון לפני כחודש, בה כאמור נחשף הסרטון. "מדובר בוועידה מאוד יוקרתית, מעין כנס קיסריה לחינוך החרדי. השיח בכנס הוא מקצועי, חינוכי ותורני, ומאפשר לדון בסוגיות בוערות שנמצאות על הפרק. אחד המושבים עסק בשילוב ילד עם מוגבלות בכיתה רגילה, כחלק מיישום חוק שנחקק על בסיס המלצות השופטת בדימוס דליה דורנר, לפיהן הורה לילד עם מוגבלויות יוכל לרשום את בנו או בתו במוסד חינוכי רגיל. כיום החוק מיושם בצפון הארץ ובהמשך במרכז ובדרום. המטרה של ההרצאה שלי הייתה לעורר את מודעות המנהלים שעה שיישום החוק רובץ לפתחם", הוא מספר.

"התלבטתי איך להציג את הנושא בצורה נכונה. זאת הייתה הרצאה של רבע שעה, ותהיתי אם לרדת לפרטי החוק. בסוף החלטתי לקחתי מקרה בוחן שהוא למעשה המקרה של חיזקי, דרכו הראיתי ניסיון דה פקטו על יישום החוק בצורה מוצלחת למדי. בקשתי את רשות הוריו לספר את הסיפור של חיזקי, והפקנו סרטון בן 50 שניות ושבסופו חיזקי אומר: 'שלום ובהצלחה רבה לכל המנהלים'. אני מכיר את חיזקי, ואני מודה שכשראיתי את הסרטון היו לי דמעות בעיניים, העוצמה טלטלה אותי, אבל מה שלא הבנתי שהסרטון יכה את המדינה כולה, שיש לו פוטנציאל ויראלי אדיר.

"אכן, כשהסרטון הוקרן בפני המנהלים עין לא נותרה יבשה. באולם שרר שקט מוחלט, זה היה עוצמתי ומיוחד. חיזקי הוא ילד שחי בנס. הוא למד תחילה בגן של חינוך מיוחד, שאומנם נתן לו מענה אבל הוא התפתח שכלית, והיה צריך לאתגר אותו במסגרת מתאימה יותר. אחרי שנתיים אביו ניסה להכניס אותו למסגרות רגילות, כולם ריחמו והזדהו, אבל לא העזו להרים את הכפפה, ואפשר להבין את המנהלים - נדרש למהלך כזה אומץ רב. ההורים עמדו לפני שוקת שבורה – הם לא ידעו איך לקדם את בנם. הם רצו לעשות את המקסימום עבורו. כשהוא התקבל לתלמוד תורה במוסדות ברסלב במודיעין עילית במאור פנים על ידי הרב נחמן קניג, המנהל החינוכי, הוא הדביק את קצב הקריאה והלימוד די מהר, עד כדי כך שהקפיצו אותו כיתה.

"ביום יום הוא מלווה על ידי סייע, שדמותו מיוחדת. פגשתי אותו במפגש משפחתי ושוחחנו. תוך כדי שיחה הוא לא הוריד את עיניו מחיזקי. הוא עקב אחריו, והיה נוכח כל העת. כשראיתי את המחזה הזה נזכרתי בפסוק במלאכים ב': "וַיָּשֶׂם פִּיו עַל-פִּיו וְעֵינָיו עַל-עֵינָיו". זה איש חינוך שפועל עם הרבה אינטואיציה, ואכן לא מסיר עין מהחניך".

נחום-עודד אומר שהאג'נדה של המשפחה היא לשלב את חזקי במשפחה כשווה בין כולם, ולא על חשבון אחרים. "אני רואה אותו במפגשים המשפחתיים, הוא ילד חריף, שנון עם חוש הומור. להיות לידו זאת שמחה. יש לו חוש מנהיגות מפותח, יש לו שאיפות והוא יודע להגדיר אותן. הוא רואה את תמונת העתיד שלו, ויודע להתנצח ולדבר כמו מבוגר. הוא אוהב זמן במה וכבש בקסמו האישי את המדינה. מאז שהסרטון פורסם - הרבה ניגשים אליו, עוצרים ומעודדים. הייתי איתו בבני-ברק, וניגש אליו אדם שהביע את הערכתו אליו, חזקי היה נבוך ואימא שלו עודדה אותו לומר תודה. אני אמרתי לחיזקי: 'יש משפט שאומר - ההורים דורשים נימוסיות - ולילדים הנימוס סיוט'. הוא פשוט התגלגל מצחוק. זה ילד שאפשר לאתגר אותו ולדבר איתו במשחקי לשון".  

כיועץ חינוכי, אתה ממליץ על שילוב של ילד עם מוגבלות במסגרת רגילה?

"בעקרון, כל מקרה צריך להיבחן לגופו. יחד עם זאת באופן כללי אומר שהפרדת הילד למסגרת חינוך מיוחד צריכה להיעשות אחרי שההורים והמערכת ניסו לעשות הכל כדי לשלבו. די קל להסליל את הילד החוצה - לחינוך מיוחד, אבל צריך לדעת שהמשמעות היא להכתיב לו מסלול חיים אחר לגמרי שיתבטא לאורך כל שנות החינוך. לדעתי מסגרת של חינוך מיוחד היא ברירת מחדל, ורק אם אין מוצא אחר אז אין ברירה. ממילא, כשהחוק ייושם - המנהלים יירתמו לכך. בעיני, זאת צריכה אג'נדה חינוכית שמובילה את תפיסת העולם של הצוות הפדגוגי והחינוכי.

"המנהלים ואנשי החינוך צריכים להוביל את השילוב, ולא רק להסכים לו. אם המנהל יהיה מגויס הוא יוכל לקדם גם את המורים. וכן - לא צריך להיבהל. התגובה הספונטאנית של המנהלים היא בהלה, ואני אומר בואו ננסה ללמוד ולא לפחד. צריך להיות תעוזה אומץ כמו של הרב קניג שלקח סיכון אדיר. הכלל אומר - מי שלא עושה לא טועה. מעל הכל, צריך שהשילוב יהיה בנפש חפצה, כפי שעשה הרב קניג שראה בחיזקי כשווה בין שווים. הרי לא יעלה על הדעת לעשות ועדת השמה לילדים נמוכי קומה, ילדים שסובלים מהשמנת יתר או ג'ינג'ים -  כולם היו הופכים לחלק אחר מהאוכלוסייה, וברור שזה לא יעלה על הדעת. כולנו רקמה אנושית אחת, וכשבאים עם אנושיות, חמלה, רצון טוב וכוונות טובות אפשר לראות את הצרכים האמיתיים של הילד וטובתו".