כשהפחד והייאוש אוכלים אותך - או שאתה אוכל בגללם

מאז ומעולם אני עוברת מדיאטה לדיאטה. גם בפעמים שהצלחתי לרדת במשקל – זה היה זמני, ומיד עליתי בחזרה, פלוס עוד קילוגרמים. לאחרונה אני שומעת על אכילה רגשית, ואני אכן מרגישה את זה. אני עוברת תקופה לא קלה, וזה מתבטא באכילה בלי להתחשבן. מה עושים?

המקרה שאת מתארת הוא אכן מקרה של אכילה רגשית.

רבים מוצאים עצמם אוכלים מתוך רגשות פחד כעס, תקווה, עצב, ייאוש, או להיפך – שמחה, הפתעה טובה. העולם הרגשי של האדם מסובך ואינסופי, ולכן רבים מוצאים את עצמם אוכלים לפי הרגשות: כועסים, עצבניים, משועממים, בודדים וכן הלאה.

אכלן רגשי עוסק באובססיית האוכל - מה יאכל, כמה יאכל ומתי. הוא ישתמש תמיד באוכל לשם הרגשה, לשם הסרת רגשות שונים ולא נעימים. כאשר הוא מתוסכל או עצבני – יאכל גם כשאינו רעב.

אכלן רגשי מצפה למאכל, ויאכל ללא שליטה בכמות. הוא מאבד שליטה על האוכל לעתים קרובות, אכלן רגיש ומתבייש באכילתו. הוא גם אוכל לרוב בבדידות. הוא מנוהל על פי האוכל, ולא מצליח להפסיק לאכול בזמן. לעיתים הוא נמנע מפעילויות חברתיות, ולרוב מתקשה להפריד בין הרגשות הגורמים לו לאכול לבין אכילה לצרכיו האמתיים.

הטיפול הוא רגשי, ומלווה בלימוד אכילה מחדש, כלומר לזהות רגש, ללמוד לעצור ולחשוב לפני אכילה, ע"י מספר שלבים, בהם זיהוי החסם הרגשי הקיים שמפריע לתפקוד תקין, ברור הסיבות שבהם נוצר המחסום וכן הלאה.

הטיפול מבוסס על התנגדות למחסום בעזרת שיחה, כתיבה ודמיון מודרך.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)

* * *

בתי, בכיתה ה', שקטה ואינה מקובלת בחברה. המחנכת שוחחה איתי, ואמרה שעלי לעזור לה. למטרה זו התחלתי ליצור קשר עם אימהות של תלמידות מכיתתה, והזמנתי במשך תקופה בכל יום 2-3 חברות, שהגיעו לביתנו ונהנו ממבחר משחקים ומארוחות צהריים וערב מפנקות. אני מוצאת את עצמי אחרי יום עבודה בעצם בייבי סיטר – והבת נשארה אותו דבר... ללא שום התקדמות בחברה. מה לעשות?

אימא יקרה ומסורה, את מנהלת קשרי לקוחות נהדרת... מרגש לשמוע את התגייסותך והקרבתך הגדולה למען בתך. אך כדאי שנתמקד במספר טיפים לתועלת העניין.

מטרתך היא לעזור לבתך ליזום קשרים חברתיים ולפתח אותם. לכן, תני לה לנהל את הקשרים. בתחילה את יצרת קשר עם האימהות. כרגע, אחרי שמכירים, והחברות כבר הגיעו מספר פעמים, הנחי את ביתך להזמין בעצמה את החברה שהיא בוחרת פעם-פעמיים בשבוע. היא תבחר במה לשחק, היא תגיש ותארח ו... את הולכת לנוח.

רצוי בכל פעם לזמן חברה אחת בלבד, שתהיה פנויה נטו לבתך. בקהל של מספר בנות, שוב בתך נדחקת לצד.

האירוח לא מצריך שהות של שעות ארוכות ופנסיון מלא. זה מיותר, מתיש אותך ומאבד את הטעם הטוב.

הביקורים עשויים לחזק את הקשר של בתך עם חברותיה. אך ודאי רצוי לעבוד בשיתוף פעולה עם המחנכת במישורים נוספים, כדי לחזק את מעמדה בכיתה ע"י מתן תפקידים, מחמאות וחיזוקים לעיני הכיתה, יצירת חוויות משותפות וכדומה.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * * 

הבן שלי בן תשע. לפעמים הוא קם בלילה, כדי שלא נראה אותו – ואוכל. ברוך ה', אנחנו לא מחסירים אוכל מהילדים, ובכל זאת הוא אוכל דווקא כשאנחנו לא רואים אותו. זה הגיע למצב שהוא אכל בצהריים, כשלא הייתי בבית, בשר – ואני לא ידעתי, ונתתי לו לאכול פיצה לארוחת הערב. הוא לא אמר לי כלום, אע"פ שהוא מודע לאיסור של בשר בחלב. אשמח להכוונה, מה עושים?

ראשית, כדאי לדעת שגיל 9 הוא גיל שבו בנך מתחיל לעבור משלב הילדות לשלב הנערות. הגוף מתחיל להשתנות, ויש צורך לאכול יותר. אף אם האכילה היא רגשית, יכול להיות שהיא קשורה לשלב ההתפתחות בו הוא נמצא.

נסי לשתף אתו פעולה, להכין לו אוכל שהוא אוהב ולהבין את צרכיו, לא להעיר לו ולא "לרדת" עליו (יתכן וזו הסיבה שהוא אוכל בלי שיראו אותו). אם זו הסיבה – זה יחלוף.

דבר נוסף: תופעה של אכילת יתר יכולה לנבוע מסטרס, או מתולעים שיש במערכת העיכול. גשי עמו לרופא המשפחה שלכם ע"מ לבדוק שאין זו בעיה פיזיולוגית.

אם זהו צורך רגשי, תלוי – כמה זמן זה כבר קורה? האם קרה משהו שבעקבותיו זה התחיל? נסי לראות. הדרך הטובה ביותר היא לשוחח עם בנך ולשאול אותו בפשטות. מדוע הוא קם בלילה לאכול? האם הוא רעב? הסבירי לו את ההבדל בין רעב לתאב – תאווה היא צורך רגשי שמנסים לפתור ע"י האוכל. עודדי אותו לדבר ולשתף, בשיחה אמתית מלב אל לב, ללא שיפוטיות, וכך תוכלי לעזור לו.

אם בכל זאת את רואה שאינך מצליחה לדובב אותו – פני לאנשי מקצוע.

(יוכי דנחי, יועצת חינוכית ותומכת רגשית לגננות ולאמהות)