למה רחל גוטמן ז"ל הגיעה לעולם ל-23 שנה בלבד?

תאונת הדרכים שהתרחשה בקו 304 שעשה את דרכו מקרית ספר לירושלים גרמה למותם של 2 נשים יקרות, ולפציעתם של עשרות נוספים. אחת ההרוגות היא רחל גוטמן, בת 23 בלבד, שהותירה אחריה אלמן צעיר ותינוק רך.

כתב אתר 'דרשו' הגיע לניחום בבית משפחת גוטמן, ותמלל את דבריו של הרב אלימלך בידרמן. אלו דברי הרב, שעשויים לשפוך אור ונוחם של אמונה ללבבות הדוויים.

"ישנה אמרה קדומה: 'תחשוב טוב, יהיה טוב'", פתח הרב בידרמן את דבריו, והמשיך: "בירושלים היו אומרים: 'אל תחשוב כלום, יהיה עוד יותר טוב'... אל תחשוב כלום, למה? כי אתה לא מבין בין וכה כה. מי מבין בדרכי ה'? עכשיו הנפטרת נמצאת למעלה, והיא רואה הכל: למה היא נולדה, לכמה זמן היא נולדה. אנחנו כאן בארץ, לא מבינים כלום".

הרב בידרמן המשיך וסיפר על ה'אמרי אמת', שישב שבעה לאחר פטירתם של בניו. אחד מחסידיו ניגש אליו ואמר לו: "חז"ל אומרים: 'בנין נערים סתירה – סתירת זקנים בנין'. כלומר בנין נערים, אף שנראה לך שהוא בנין, הוא בעצם סתירה; וסתירת זקנים נראית סתירה, אבל בעצם היא בנין. אמר החסיד לרבו האבל: 'זה נראה שקיבלתם 'סטירה' (בט' במקום בת') אבל זו 'סטירה' של זקן מלא רחמים, וממילא זה בוודאי בנין!" השיב לו ה'אמרי אמת': "ניחמתני".

הרב בידרמן המשיך ותיאר את תגובתו של הרב משה שפירא זצ"ל, כאשר בתו נפטרה. "רבי משה עמד על יד מיטתה של ביתו ואמר כך: 'ריבונו של עולם, הגמרא אומרת שלושה שותפים באדם, הקב"ה, אביו ואמו. ההלכה היא ששותף אחד אסור לו להוציא לבד כסף מהשותפות – הוא חייב לדבר עם שאר השותפים. אז איך אתה לקחת אותה לבד בלי לדבר עם השותפים הנוספים, האבא והאמא?', שאל רבי משה והמשיך בלהט: 'בעל כרחך לומר, שזו לא חובה, אלא זכות. וההלכה היא שזכין לאדם שלא בפניו. כלומר, אמנם אסור לשותף אחד להוציא כסף מהחשבון בלי לדבר עם השותפים, אבל להכניס כסף לחשבון כן מותר לו. אז אם הקב"ה לקח אותה ולא דיבר עם שאר השותפים, בעל כרחך שהקב"ה הכניס לחשבון – ולא הוציא מהחשבון'".

"מי שנשאר לבד – הקב"ה עצמו משחק איתו"

"החידושי הרי"ם ישב שבעה 13 פעמים על 13 ילדים", המשיך הרב בידרמן מדבריו. "כאשר הסתיימה השבעה, ראתה אותו הרבנית רגוע ושליו. ברוב כאבה, היא שאלה אותו: 'מה אתה כל כך רגוע?! רק תרנגול יכול להיות אדיש כל כך כשהוא מאבד את האפרוחים שלו'. השיב לה בעלה הגדול: "את ה'פעקאלע' – את הצרה – מקבלים מלמעלה, את עוגמת הנפש האדם עושה לעצמו... למה? כי האדם בוחר איך להסתכל על מה שקרה לו. אפשר להסתכל על הכל אחרת. זכין לאדם. אפשר שזה עודף קטן שהקב"ה לוקח לפני המתנה הגדולה שהוא מכין".

"הבת שלכם, אוי כמה טוב לה שם", אמר הרב בידרמן להורים השכולים. "שמעתי שהיתה כזאת אשת חיל, אשת חבר. רק שבעלה ילמד. לה טוב עכשיו. היא שמה כאן שלט על הדלת 'תכף אשוב'. תיכף היא תשוב".

הרב בידרמן פנה לאלמן, והסביר את הפסוק בתהילים: "לוויתן זה יצרת לשחק בו" באופן הבא: הקב"ה יצר מלאכים, שרפים ואופנים, תנאים, אמוראים. אז לשחק עם לוויתן? מה קורה כאן? אלא, הגמרא אומרת שהקב"ה יצר כל דבר זכר ונקבה, וגם את הלווייתן, ואז ראה שהעולם לא יכול להתקיים עם שניהם, ולקח את הנקבה. אמר הלוויתן: 'נשארתי לבד!', אבל אצל הקב"ה אין לבד. מי שנשאר לבד, אני בעצמי משחק בו... אלו דברים שאין הפה יכול לדבר, ואין הלב יכול לחשוב עד היכן הדברים מגיעים. אבל הרעיון כאן הוא, שהשראת השכינה שיש אצלךָ, אין אצל שום צדיק בעולם..."

"מלמעלה מסתכלים על הכל אחרת", חזר הרב בידרמן ואמר. "הנפטרת עכשיו נמצאת למעלה, והיא רואה במוחש שלפני 23 שנה היא נולדה רק ל-23 שנה, והיא ניצלה את זה עד תום. בכזו אהבת תורה, כזו מסירות לתורה. היא כבר עומדת שמה ומתפללת. הניסיון שלנו כאן למטה הוא קשה. צריך להתחזק. אבל כשמתחזקים – אז מקבלים את המתנה. עד היום הזה, מה עומד לכלל ישראל? הזכות של עקדת יצחק. זה מה שהקב"ה מנסה אתכם. בניסיון שהוא ניסה את אברהם אבינו, הניסיון העשירי, שעד היום צועקים ומבקשים 'עננו' בזכות הניסיון הזה".

"במה היתה הגדלות של אברהם אבינו? שהוא קיים את כל התורה?", שאל הרב בידרמן את האלמן הצעיר, והשיב: "לא. היו עוד כמה שקיימו כל התורה. רק מהעשרה ניסיונות שהוא עבר. תבין שגדלת עכשיו במיליון ראשים! כמה שאתה יהודי חשוב, כמה ששמענו עליך שאתה יהודי גדול ונפלא - אבל זה לא מגיע לאפס קצהו של מה שגדלת השבוע בכמה קומות"...

הרב בידרמן המשיך בדבריו, וסיפר על יהודי וגוי שהיו אוספים הרבה כסף ביחד. היהודי אמר לגוי: "תלך בליל הסדר לבית כנסת, יקחו אותך הביתה, יש שם סעודה טובה"... הגוי התחפש ליהודי ובאמת הזמינו אותו. הנשמה יצאה לו שם. קודם קידוש, אחר כך מתחילים 'הא לחמא עניא', שעה שלמה מדברים, סוף סוף נטלו ידיים, קיבל קצת שברי מצות. חיכה כבר לקבל משהו לאכול – ואז נתנו לו מרור וכורך... הוא הרגיש שהוא הולך להקיא. חמתו בערה בו, ברח מהבית. למחרת פגש את החבר. שאל אותו: "מה נתת לי כאלה עצות? מרור וכורך קיבלתי שם!"

השיב לו היהודי: "מה? היית כבר במרור וכורך?! אז למה לא חיכית? עוד דקה היה מגיע 'שולחן עורך'!"

"הנפטרת כבר רואה את ה'שולחן עורך'. היא יושבת שמה בצל כנפיו של הקב"ה, של כנפי השכינה. אנחנו כאן למטה. אם אתה כבר במרור וכורך, עוד דקה שולחן עורך... כבר כבר מגיעות המתנות. הקב"ה יעזור שבקרוב תראו את המתנות", סיים הרב בידרמן את דבריו.

באדיבות אתר 'דרשו'.