קורס בתקשורת

פרשתנו מגוללת את כל סיפור יעקב בבית לבן. החל בבריחתו מעשו אחיו לחרן, דרך נישואיו עם לאה ורחל תמורת שבע שנות עבודה עבור כל אחת מהן, היוולדם של אחד עשר מתוך שנים עשר שבטי ישראל, פרשיית הכבשים העקודים והנקודים, והיא נחתמת בבריחת משפחת יעקב מבית לבן.

אך יעקב אינו עוזב מיוזמתו את בית לבן. הדבר נעשה לאחר ציווי מפורש של הקב"ה: "שׁוּב אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֶיךָ וּלְמוֹלַדְתֶּךָ וְאֶהְיֶה עִמָּךְ". לאחר הוראה מפורשת כזאת, היינו מצפים אפוא מיעקב לארוז את כל החפצים ולעזוב לאלתר את בית לבן. אך יעקב אינו נוהג כך. מיד לאחר הציווי הוא קורא לרחל ולאה ומשכנע אותן שכדאי לעזוב: "וַיִּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָה הַשָּׂדֶה אֶל צֹאנוֹ, וַיֹּאמֶר לָהֶן רֹאֶה אָנֹכִי אֶת פְּנֵי אֲבִיכֶן כִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמֹל שִׁלְשֹׁם...". יעקב מספר להם באריכות את מעללי אביהן, את חוסר היושר המשווע שחווה בשנותיו המשותפות עם לבן, ורק בסוף דבריו הוא מזכיר את ציווי הקב"ה לעזוב: "עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ".

הדבר תמוה מאוד. מדוע ראה יעקב צורך בהסברים הגיוניים על מנת לשכנע את נשותיו, האם אין די בציווי מפורש של הקב"ה לעזוב? שאלה זו יש לשאול גם מהצד השני, שכן גם רחל ולאה פותחות את תשובותיהן ליעקב בכך שאביהן אכן אינו נוהג כשורה, ורק לבסוף הן מזכירות את הציווי האלוקי: "ְעַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹקים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה". האם ציווי ה לבדו אינו סיבה מספיקה לעזיבה? מדוע יש צורך בסיבות האחרות?

תורתנו היא תורת חיים, ואף בסיפור זה טמון מוסר גדול עבורנו. התורה ממחישה בפנינו כיצד יש לבצע מהלך הדורש הסכמה מבן או בת הזוג. כל אדם אחר שהיה זוכה לגילוי אלוקי – היה מגיע בבהלה לביתו ומבצע מיד את הציווי מבלי לנסות לשדל את בני ביתו. אך יעקב מלמד אותנו שגם כאשר מדובר בהוראה משמיים, יש להשתדל ככל האפשר שהמהלך ייעשה באמצעות הסברה נעימה שתוביל את כל הנוגעים בדבר להסכמה ולרצון לבצע את ההוראה העליונה מתוך אהבה ושמחה.

יעקב מקיים את ההתייעצות בחכמה רבה. ראשית, הוא קורא לרחל וללאה אל השדה. חז"ל מפרשים שהסיבה לכך היא משום שאוזניים לכותל. כלומר, אי אפשר לדעת מי יאזין לשמועה וכיצד היא תתפשט. הוא רצה לשמור על סודיות, ולכן קרא להן אל השדה הפתוח, שם ניתן להשגיח על כל המרחבים שמסביב.

יעקב פותח בדברי פיוס: כמה השקעתי, התאמצתי, ובכל זאת אביכן נהג איתי שלא כהוגן. ורק לאחר שיעקב מזהה הסכמה מצד נשותיו, הוא מגלה להן שאף הקב"ה ציווה אותו לחזור לארץ כנען. ואף הן משיבות לו שגם מעצמן הן מבינות שהצדק עמו. על אחת כמה וכמה שהקב"ה ציוה אותו - "ְועַתָּה כֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹקים אֵלֶיךָ עֲשֵׂה".

גם אנו, בבואנו לשנות דבר הקשור למשפחה, אם זו התחזקות רוחנית או כל החלטה אחרת הנוגעת לאחר, אין לבוא בזעף ובזעם ולכפות את השני בכוח. דרך כזו מובילה להתנגדות גורפת המזיקה לכל הצדדים. יש לפתוח את הדבר לדיון, לשמוע את דעתו של בן \ בת הזוג ולהסביר את חשיבות הדבר ואת הצורך האמיתי בו. וכדברי החכם באדם בספר קהלת "דברי חכמים, בנחת נשמעים". שביאורו גם: "דברי חכמים בנחת, נשמעים". דברים הנאמרים בנחת, מסוגלים בסופו של תהליך להוביל לתוצאה הרצויה, הטובה והנכונה. 

למדור פרשת השבוע באתר הידברות

פרשת ויצא – כל הסרטים ב-VOD הידברות