חסידות ביטשקוב – יהודים מכל הסוגים, בעיר ערבית

יפו דהיום, אין ספק, איננה זו של פעם. יש בה הרבה מן המודרניות. רחוב שדרות-ירושלים הארוך, למשל, נראה תל-אביבי למדי. בנקים מכל הסוגים; חנויות נגינה מפוארות ועוד כהנה וכהנה. זו יפו הנמצאת לא הרחק מן הנמל, יפו התוססת שאון-חיים. רחוב גולדמן, הנמצא על קו-התפר שבין תל אביב ליפו, משקיף אל הנוף הימי-יפואי המרהיב הזה. אבל במידת-מה, כמו בירושלים – גם ביפו יש התמהיל הזה של החדש והישן שנפגשים זה בזה.

מטרים ספורים מאטליז "אבו-חילווה" וממסגד מקומי נמצא רחוב למרטין. בבניין ישן נושן שבטבורו (מזכיר בנייה אנטוורפנית) נמצא בית המדרש דחסידי ביטשקוב שמגזע קרעטשניף. מולו נראית טירה מרשימה של נכבד ערבי.

חלק מהמתפללים מגיעים בכלל מבני-ברק השכנה, חלקם מקומיים ששבו, כמו, אגב, שנראים בהרבה בתי כנסת חסידים ישנים בעיר שמתפלליהם עברו מזמן לבני-ברק החרדית. דקות אחרי שנשמע קול המואזין בעוצמה, נשמעת קולה של המוזיקה החסידית של "שמחת בית השואבה".

התמהיל של החסידות היפואית הוא למעשה התמהיל התל-אביבי של היום – חסידים, חסידי גור, בעלי תשובה, בני עדות המזרח ועמך בית ישראל, כאשר כולם כאחד נקבצים יחד לאותו בית המדרש, וחסידי גור שלפני לומדים "ליקוטי מוהר"ן" של רבי נחמן מברסלב.

רגעים לפני אני נכנס לסוכתו של הרבי. הרבי כעת קורא בתהילים פרק ק"ב ברגש רב. ראיון הוא לא מסכים להעניק, משום שגזר על עצמו התנזרות מכלי התקשורת באופן נחרץ, אבל ברכה חמה כן וכן. לאחר שהוא מביט בי בעיניו הטובות והרגישות, ומתעניין בכנות אודות מעשי – אני פונה לבית המדרש לראות את יפו היהודית בתפארתה. כל-כך קוטבי. וזה המעניין.

"צנצנת המן"

בעבר החזיקה כאן החסידות כולל לבעלי תשובה בשעות הבוקר, כאשר הרבי פקד על מקורביו לתרום לשם תחזוקו השוטף. בביטשקוב מספרים בהתרגשות על מה שאצלם זה נקרא "צנצנת המן". זוהי בעצם מעטפה מאולתרת שבה היו החסידים מכניסים כסף למען מלגות האברכים. מדובר היה בסכום חודשי של 7 וחצי אלף ₪, בעוד שסכום זהה נוסף תרם בעל עסקים מהעיר. לעיתים, כך מספרים לנו, לא היה שקל במעטפה, אבל ברגע האמת – בשעה אחת בצהריים של ראש חודש, לא היה חסר שקל (!) ויהי לפלא.  

אבל היום הכולל הזה כבר לא קיים. "המטרה שלנו", אומר הרבי לחסידיו, "היא לקרב עוד יהודי ועוד יהודי. פרוטה לפרוטה מצטרפת. אין לנו חלומות על מוסדות גדולים ומרשימים". המוטו הזה ממומש הלכה למעשה – המתפללים, כאמור, נמנים על מגוון רחב מאוד של קהלים וחוגים. כולם נקבצו ובאו לך לקן היהודי-חסידי החמים הזה.

פעם הייתה יפו עיר של עוני ושל מחסור; היום היא מעוז לבעלי מעמד גבוה הנושאים משרות נחשבות בציבור הישראלי. ניתן לראות את זה, אם תרצו לבדוק. יפו היא מקום של סטייל, רחביה התל-אביבית. ואיך הכימיה עם היהודים החסידיים? "לא יאמן", מספר לי נריה – מתפלל, "מה היה כאן ב'נעילה'. ליד הרבי עמדו יהודים רחוקים כרחוק ממזרח ומערב. כאלו שעל עורם חקוקים קעקועים ומה לא. לא יאומן היה לראות את זה". אבל לא צריך הרבה תיאורים כדי להבין זאת – אך לפני דקות אחדות אנחנו פוגשים שכן נטול-כיפה שמעניק סולם לאחד המתפללים, כמו שמכירים זה את זה שנים רבות.

בתקופות האינתיפאדה השונות, כמו אינתיפאדת הסכינים, הייתה יפו יעד תוסס למדי של הפורעים הערבים. אבל גם החסידים וגם אחרים מסכימים שזו לא האווירה הכללית. "מדובר בעיקר בצעירים, כאלו היושבים עם נרגילות כל היום, המתוסכלים משעמום. עם המבוגרים אף פעם אין בעיות. הם נינוחים וסבלניים בהרבה".

כשאתה צועד ברחוב שדרות ירושלים הסמוך – נודה על האמת – זה לא בדיוק נעים. צעירים ערביים מקיפים אותך מכל עבר, וריח נרגילות חריף ממלא את האוויר. "שער שכם" בזעיר אנפין. גם ניידות המשטרה המפטרלות כאן באופן תמידי לא מוסיפות לתחושה הנעימה. מתח קל מורגש באוויר.

יפו ערבית?

אז כמה יהודים חיים כיום ביפו? והאם נכון המיתוס לפיו יפו היא עיר בעל צביון ערבי?

נכון ל-2008, וכבר עברנו קצת יותר מעשור מאז, מתגוררים ביפו כ-46,500 תושבים – מהם 30,000 יהודים ו-16,000 ערבים. מספר זה מייצג מגמה של גידול האוכלוסייה הערבית ביפו במקביל למעבר של יהודים למקומות אחרים. מאמצע שנות התשעים חלה עלייה ברמת המתיחות בין היהודים והערבים במקום. ב-1994, לאחר טבח מערת המכפלה, החלו מהומות של ערבים כנגד יהודים בעיר שכללו זריקות אבנים על מכוניות ואוטובוסים ברחוב יפת, מקום המוגדר כיפו העתיקה. באירועי אוקטובר 2000, התרחשו אירועי אלימות דומים נגד יהודים.

בדומה לאזורים נוספים בדרום תל אביב-יפו, החלה גם יפו לעבור תהליכי שינוי והתמדרנות, כאמור. מעבר של אוכלוסיות חדשות, צעירות או מבוססות יותר, לאזור, ועליית מחירי הנדל״ן. בקרב הקהילה הערבית ביפו קיימות טענות כי מנסים לדחוק את רגליהם מהמקום באמצעות הקמת פרויקטים יוקרתיים (כגון גבעת אנדרומדה) אשר מיועדים ליהודים.

מראה בית המדרש מבחוץ

בשנת 2008, במסגרת אירועי "יום האדמה" הערביים, אף התקיימו עצרות והפגנות של ערביי יפו נגד מגמות אלו, ונישאו בהן גם סיסמאות קיצוניות מוכרות כמו: "בדם ואש יפו תיפדה". הפגנות דומות נערכו בתקופת מבצע עופרת יצוקה בסוף 2008. בקרב האוכלוסייה היהודית בעיר נשמעות בשנים האחרונות טענות הפוכות, שלפיהן הערבים מנסים להפוך את יפו לעיר פלסטינית, בין היתר בדרישות לשינוי המרחב הציבורי ביפו והתנכלות למוסדות יהודיים. בשנים האחרונות הוקמו בעיר ישיבת הסדר וגרעין משפחות שנועדו על פי מארגניהם לשמר את הנוכחות היהודית ביפו. גורמים באוכלוסייה הערבית טוענים לעומת זאת כי מדובר בהתנחלויות קיצוניות שנועדו לערער את הסטטוס קוו.

בספטמבר 2018 פרסם מגזין התיירות הידוע Time Out רשימה של 50 השכונות "המגניבות ביותר בעולם". המגזין דירג את שוק הפשפשים במקום ה-16 בנימוק: "יפו מדהימה משילוב מרהיב בין ישן לחדש".

ונחזור לביטשקוב.

יפו החסידית

הקשר בין חסידות ביטשקוב ליפו אינו קשר מקרי. הוא קשר של דורות. למעשה, אביו של הרבי הנוכחי, הרה"צ רבי שמואל שמעלקא זיידא זצ"ל, הוא חתנו של הגאון הצדיק רבי משה זאב פרידמן זצ"ל – אב"ד יפו, שנלקח לבית עולמו לפני שנים רבות, והוא אפוא נתבקש לשבת על מקומו.

לא בקלות באה לרבינו ישיבתו בעיר, כאשר הרימו הישמעאלים סביבו ראשם והתגרו בחצר הקודש ובבית הכנסת הפועל במקום, רבינו לא נכנע לפעולות האלימות גם כאשר ניסו בליל יום הכיפורים להצית את בית הכנסת, ואף כאשר תקפוהו נערים פוחזים והיכוהו עזות - לא נשברה רוחו ממשימת הקודש שקיבל מחותנו לשמור ולשמר על חיי היהדות התוססים בעיר יפו.

רבנו נודע בשערים במאור פניו התמידי וליבו הכרוי לכל בן ישראל, ענוותנותו המופלגת והנהגתו הפשטנית קנו להם לבבות רבים אשר ראו בו רבי ומנהיג המעניק חמה בקומתו אך כופף קומתו אל נשמת היהודי בכל מדרגה שהיא, להעלות, לחזקו ולאמצו. דלתו היתה פתוחה בפני כל מבקש ה' להתעלות בעבודתו יתברך.

שני בתי מדרש היו לרבנו ביפו. הגדול שבהם, בו התקיימו תפילות השבת והטישים שמשכו אליהם קהל מגוון, ובית המדרש הקטן יותר אשר שימש למנייני התפילה בימות החול, כשביניהם זרועים ככוכבי נוגה שיעוריו התורניים של רבינו, בהם הרבה לצטט מהספר "קרבן משה" שחובר ע"י חותנו הדגול, מייסד הקהילה ביפו. הסתלק לבית-עולמים ביום ראשון, כ"א אדר ב', לפני מספר שנים.

באופן פלאי, טרם שלמו ימי ה"שבעה" בחצר הקודש ביטשקוב עם פטירת הרבי - והנה באה הידיעה כי חותנתו של האדמו"ר זצ"ל הלכה לעולמה. הרבנית רבקה פרידמן ע"ה, אשת חבר של הגאון הצדיק רבי משה זאב פרידמן ז"ל אב"ד יפו, נפטרה והיא בת כ-90 שנה.

הרבנית הצדקנית הייתה עזר ואחיסמך לבעלה הדגול בפעולותיו להגברת היהדות בקרב בני קהילתו, עימם עלה מאירופה. נודעה במעשי החסד המופלאים שנעשו בצנעה וברגישות, דאגתה לנצרכים ונדכאים בגשם וברוח, באוזן קשובה למצוקות הזולת..

הרבי של כולם

אי אפשר לכתוב על החסידות היפואית מבלי לנגוע בכמה שורות באב הגדול, כ"ק האדמו"ר רבי שמואל זיידה זצ"ל.

"הרבי היה אבא רחימאי“, סיפר בשעתו ל"יום ליום" משמשו הרב משה גרינבוים. ”כאשר נמנע מאתו להשתתף בחתונות אליהם הוזמן, היה מקפיד לשגר מכתב איחולים לבבי ארוך אל בעלי השמחה. בשנים האחרונות שיגר המכתבים דרך ’דואר 24‘ כדי שיגיעו אל יעדם בהקדם האפשרי“.

עוד סיפר: ”תושב קריית-גת שח בפני, שלפני למעלה משני עשורים, התגורר עם משפחתו ביפו העתיקה. בתקופת הצנע דאז, שימשה מקלחת אחת חמישה בניינים. כאשר פגש בו הרבי, הציע לו בחום להתארח במעונו בשבת. זה נענה. הציץ ונפגע. מיני-אז התקרב אל הרבי, ובבית המדרש שלו ערך את שמחותיו. הרבי, שחש בו כבנו שלו, חבש לכבוד החתונה בגדי שבת חגיגיים ואף תפר לבנותיו שמלות מיוחדות. בנוסף לכך, דאג לתפור שמלות מסוג זה גם לבנותיו שלו - כדי שלא יובדלו אלו מאלו. כה הייתה חיבתו עמוקה לכל יהודי, בזהירות לא לפגוע בו כי-הוא-זה“.

אנקדוטות מרהיבות אלו פותחות צוהר לאדמו“ר מביטשקוב שביכר לדור בעיר יפו - למרות צביונה היהודי הרעוע. אך דווקא שם קירב רבים אל היהדות הצרופה והחמימה.

מספר הרב גרינבוים: ”כאשר נשאל הרבי מדוע שינה ממנהגו להתפלל בשעת הנץ החמה כוותיקין, ומקיים את ה‘מניין‘ בשעות הבוקר היותר מאוחרות הסביר:  ’אני מחפש שעוד יהודי חולף יניח תפילין ויתפלל, ובשעת הנץ החמה הרחוב ריק מאדם‘. ואכן, עוברי-אורח רבים שחלפו ברחוב באקראי והתבקשו להשלים מניין, שבו בזכותו לדרך היהדות. מאות רבות כאלו ישנם. ככלל, בזכותו של האדמו“ר בתי כנסת רבים ביפו שוקקים חיים“.

על שולחנו של הרבי הסבו מידי שבת עשרות אורחים שביקשו לטעום מטעמה של השבת, ואלו חשו בו כבני-בית מן המניין. מעודו לא ניהל זמני ’קבלת-קהל‘ וכל שעה הייתה השעה היעודה לכך - כאשר הוא הוגה כל העת בתורה, ללא הפוגה של רגע.

רבים מהנזקקים לישועה היו פוקדים את מעונו בלב שבור ויצאו עם לב שמח. ברכותיו היו מתקיימות. ‘הכל בסדר‘, היה מרגיע חולים, ולאחר בדיקה היה מתברר, כי אכן אין בהם שמץ של חולי. כך קרה גם עם חולה בעל סיבוך רפואי שהובטח על ידי הרבי כי יצא מבית החולים בקרוב. וכך אכן היה, לפליאת הרופאים המטפלים בו. משנסתלק הרבי, אמרו, נסתלק הדרה של יפו.  

הרבי נסתלק לעולם שכולו טוב לפתע פתאום, והוא בן 62 שנים בלבד.

כתובת המייל של אברהם ישראל פרידמן - abyisrael@gmail.com