הרב זמיר כהן - על טיפול בעקשנות וחינוך על ידי קנאה

שאלה: כיצד לנהוג עם ילד עקשן שכמעט בכל דבר רוצה דווקא את ההיפך ממה שהוריו אומרים לו לטובתו, ועל כל בקשה הוא משיב בלא מוחלט?

תשובה: תחילה יש לסייע לו להפנים בהדרגתיות את העובדה שדרישות הוריו ממנו נועדו לטובתו, ואם ישמע להם רק ירוויח.

זאת על ידי שבמשך זמן מה, שבועיים לפחות, לא ידרשו ממנו שום דבר שבו סירובו צפוי מראש, אלא רק מה שיודעים ומכירים שירצה ויאהב, ותשובתו תהיה חיובית. בדרך זו ירגילוהו בימים אלה להשיב ב'כן' לפניותיהם.

בחלוף זמן זה, יבקשו ממנו לבצע פעולה שבעבר לא חפץ בה כל כך, אך יקדימו לומר לילד במילים קצרות שיש להם דבר טוב עבורו אשר תועלתו בכך וכך, ויובילוהו להשיב 'כן' גם על זה.

וכשמדובר במטלה שקשה לו לבצע אותה, טוב להכין אותו כעשר דקות קודם. למשל: "עוד מעט תסיים לשחק, ואז צריך לאסוף את חלקי המשחק כדי שלא יאבדו לך חלקים" או "ואז צריך להתרחץ כדי שתהיה נקי". ולאחר חמש דקות: "עוד מעט צריכים לסיים". וכשיגיע הזמן יכריז ההורה בחגיגיות: "עכשיו מסיימים לשחק ואוספים את המשחק. מחר נמשיך". ובאומרו כך יראה ההורה את רצינות דבריו, כאשר הוא עצמו מצטרף לביצוע ההוראה באיסוף המשחק באווירה נעימה בצירוף מילות עידוד ושבח.

לאחר כמה ימי תרגול כאלה, יידע הילד שאין טעם לסרב, והוא יקבל את סדר היום ואיסוף המשחק בהבנה.

וכשמדובר בילד גדול יותר, יש להתיישב עמו לשיחה קצרה באווירה מכובדת, ולנהל שיחה נכונה לפי הכללים בהם הרחבנו בפרק "כללים במתיחת ביקורת"#.

ככלל, יש לדעת שבשתי תקופות בחיי הילד יש את גיל ה"לא", בהם הילד מגיב על הנדרש ממנו בשלילה, ושניהם בגיל מעבר. גיל המעבר מהינקות לילדות, וגיל המעבר מהילדות לבגרות. בשתי התקופות האלה חש הילד כי באמצעות הסירוב הוא מגדיר את עצמו כאדם בעל דעה עצמית. ולכן אין להילחם בילד המסרב לבצע הוראה הכרחית, אלא להביאו למצב שיעשה את הנדרש מבלי שכבודו ייפגע, כאמור.

חינוך על ידי קנאה

שאלה: האם נכון לחנך באמצעות "קנאה"? כלומר, כאשר אנו מעוניינים להפסיק התנהגות בלתי רצויה אצל הילד, לומר לו: "מכיוון שאינך מתנהג כשורה, אחיך הקטן יקבל ואתה לא תקבל.

תשובה: לא נכון לגרום לילד לקנא באחיו, שהרי קנאה מביאה לידי שנאה (ראה מדרש תנחומא פרשת וישב סימן יט). אולם במידה ושני האחים נדרשו לציית לדברי ההורים, ורק אחיו ציית, נכון יהיה לומר לילד שעמד בניסיון: "שמעת בקול אמא, ולכן מגיע לך לקבל כך וכך". מבלי להוסיף לאחיו את המילים: "ואתה לא תקבל כי לא שמעת לדבריי". ואם אחיו מתלונן "גם אני רוצה", "למה אני לא מקבל?", התשובה תהיה: "בפעם הבאה, כאשר גם אתה תשמע בקול אמא, תקבל גם אתה". או: "אם גם אתה תצטרף לאיסוף המשחקים, תקבל גם אתה".

בשיטה זו המסר החינוכי יועבר לילד הסרבן, מבלי לעורר קנאה ושנאה בין האחים.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.