"הרב, אתה יודע? אבא כבר לא נוסע בשבת!"

בגיליון 'איש לרעהו', הופיע הסיפור הבא, אותו סיפר הרב מ' א', מחנך באחת המתיבתות בארץ. "אני מלמד במתיבתא הכוללת פנימייה, ומאכלסת נערים מרקעים שונים – ממשפחות חרדיות ועד מסורתיות. הצד השווה שבהם שבמסגרת תורנית רגילה הם לא יצליחו להתפתח כראוי, ודווקא כאן מוציאים מהם יקר מזולל", מספר הרב מ'.

"באחד מימי הקיץ של שנת תש"ס ביקש ממני המנהל להגיע למספר שעות של רישום. נעתרתי לבקשתו, ולא ידעתי שבכך פתחתי סיפור שילווה אותי במשך השנים הבאות. באותו בוקר הגיעה אשה, חילונית לכל דבר, בלוויית שלושה בנים גלויי ראש ובתספורת אפנתית. 'אני רוצה לרשום אותם!', הודיעה.

"התעניינתי קצת אודות הרקע", ממשיך הרב מ' לספר, "והסתבר שמדובר בילדים מבית ספר ממלכתי ללא מושגים מינימליים ביהדות. האם ציינה כי ההוצאות בבית הספר הממלכתי גדולות, ולכן בחרה לשלוח את הילדים ללמוד ב'מתיבתא'".

יצוין כי הלימודים בבתי הספר הממלכתיים הם אמנם חינם, אך העלויות הנלוות הנדרשות למסיבות, טיולים, ביגוד ועוד גבוהים במיוחד והאם טענה כי היא מתקשה לעמוד בהם.

"כאב לי ששלוש נשמות ילכו לאיבוד, ולאחר התחייבות מפורשת לכל דרישותיו התורניות של המוסד רשמתי אותם", מספר הרב מ'.

רועי, הגדול מבין שלושת הילדים נכנס ללמוד בכיתה ד', כיתתו של הרב מ'. כבר ביום הראשון שאל את הרב: "המורה! מה זה 'השם'?"… הרב התלבט האם הילד באמת לא יודע, או שהוא מנסה לבחון אותו.

הרב מ' השיב לרועי בשאלה: "אתה יודע מה זה 'שמע ישראל'?", "לא", ענה רועי. "ומה זה 'שבת'?", הוסיף המורה לשאול, וקיבל את התשובה: "היום שהדתיים לא נוסעים לים ובירושלים זורקים אבנים"...

"הבנתי עם מי יש לי עסק", מספר הרב מ', "ניצבתי על סף ייאוש, כמעט התחרטתי שקיבלתי אותו אבל החלטתי להיענות לאתגר. התאזרתי בסבלנות, הזלפתי לו ידיעות בהתאם לרמתו, ואז שנשמעו דפיקות חזקות מכיוון הדלת.

היה זה אבא של רועי. הוא עמד שם עם הבעת פנים מאיימת במיוחד. "כאן לומד רועי?", שאל, ולאחר שנענה בחיוב, השיב בתוקפנות: "תשמע טוב. בגללו כל הבעיות. בגללו הגירושין. הוא מופרע. אני מרשה לך לטפל בו ביד קשה. הוא ילד בלגניסט ומופרע".

כעבור שעה, בתזמון מפליא, מופיעה האמא: "שמעתי שאבא שלהם היה פה. בטח הוא ביקש ללכת עם רועי ביד קשה, אה? אז דע לך, שאם תלך אתו ביד קשה, הוא יהיה בלגניסט בדיוק כמו שאבא שלו תיאר לך – אבל הוא לא זקוק ליד קשה, כי אם ליד אוהבת!"

וכמו כדור פינג-פונג, למחרת, על הבוקר, מתייצב האב: "שמעתי שהיא הייתה פה", הוא אומר, וממשיך בתיאור נרחב עד כמה הרסנית שיטתה הרחימאית של האם, שהיא ורק היא גרמה לרועי לנצל את המצב ולעשות ככל העולה על רוחו!"

"הבנתי מהר מאוד עם מי יש לי עסק", מספר הרב מ', "ועוד יותר הבנתי באיזו זהירות עלי לצעוד בין הטיפות".

"הרב, אתה יודע? אבא כבר לא נוסע בשבת!"

בסוף חודש אלול החל השינוי המפתיע. היה זה רועי שבישר בפנים זוהרות: "הרב, אתה יודע? אבא כבר לא נוסע בשבת!" לאחר חג הסוכות סיפר הילד שאבא לקח אותו לבית הכנסת, בנה סוכה וקנה ארבע מינים. מספר חודשים לאחר מכן הגיעה ההפתעה האמיתית: התחזקות האב באמונה ובמצוות גרמה לו להשליך הצידה את כל המשקעים, לשוב הביתה, ולהקים מחדש את הבית. הילדים קרנו מאושר.

שבועיים לפני פסח הגיע הניסיון הקשה. פניו העצובות של רועי בישרו על משהו לא טוב שקורה בבית. בתחילה סירב הילד לשתף את המורה במידע, אך לבסוף פרץ בבכי וסיפר על המחלה שמקננת בגופה של אמו.

"נתאמץ בעזרת השם להבריא אותה – נאמר בכל יום שני פרקי תהלים לרפואתה. ומה עם הדלקת נרות שבת?", התעניין הרב. "היא מדליקה נרות", השיב הילד. אך לאחר התעניינות קלה נודע כי האם, מתוך תמימות ובורות, מדליקה את הנרות רק לאחר שנראו שלושה כוכבים... הרב הסביר לילד כי את נרות השבת אסור להדליק לאחר שקיעת החמה, ומסר לו לוח שנה עם זמני כניסת השבת. "תבקש מאמא שתקפיד להדליק את  נרות השבת רק בשעות המצוינות", אמר לילד.

חודשיים עברו, והאם ניצבה בפתח הכיתה, כשבפיה הבשורה המשמחת שהיא הבריאה – כך העידו התוצאות שהגיעו הבוקר...