הסליחה לא נועדה למי שפגע בנו. היא נועדה עבורנו

אנשים רבים סבורים בטעות, כי הפיוס מבוסס על תחושה פנימית מוקדמת. כלומר: לאחר שאנו מרגישים איך הכעס מתפוגג ונעלם, אנו יכולים לעבור לשלב הבא – ולהתפייס. אולם לאמיתו של דבר, הדברים הפוכים בדיוק: ראשיתו של הפיוס – בהחלטה להתפייס, בהחלטה לחתור לסליחה ומחילה, ובעקבות ההחלטה הזו – ניתן להתחיל לפעול למעשה, כדי שבהמשך נוכל להיות שלמים עם הסליחה שלנו. אחר המעשים יימשכו הלבבות.

באופן טבעי, הנפש אינה מרשה לעצמה להזדהות עם רגש הפיוס. היא חוששת ממנו. היא מפחדת, שפיוס ומחילה – יובילו לפגיעות נוספות. רק לאחר שנקבל החלטה מודעת, שכלית, להתחיל בתהליך של פיוס - הנפש תוכל אט אט להשתחרר מהפחדים, להרגיש פחות ופחות מאויימת ולהזדהות עם הסליחה ועם המחילה.

אולם חשוב להדגיש ולזכור, שגם כאשר אנו סולחים – איננו מתעלמים מהפגיעה או מבטלים אותה. המחילה והפיוס אינם מאיינים את תחושת הכאב. אף לא ניתן לומר באופן גורף, כי הנסיון לצבוע את הפגיעה בצבעים ורודים ואופטימיים – נכונה תמיד. לפעמים לא יהיה זה נכון להכחיש את מה שאנו יודעים, מבינים או מרגישים, כי פלוני אמנם פגע בנו מתוך כוונה גמורה. זאת משום שבסופו של דבר, כאשר הנסיון להגיע לפיוס ולסליחה מבוסס על הנחות שאיננו מאמינים בהן באמת – הוא לא יוכל להחזיק מעמד.

הסליחה והמחילה אמורות להתבסס, אפוא, על ההבנה, כי אין זה מתפקידנו לבקר את מעשיו של הזולת, ולהחליט אם הוא נהג כהוגן. תפקידנו הינו להתמקד בנו, בעצמנו, ובדרך שבה נוכל להשיג את הטוב ביותר עבורנו. הדרך הזו עוברת במחוזות הפיוס.

לפעמים הפיוס אינו מחייב להשיב את המצב לקדמותו, לשקם את מערכת היחסים עם הגורם הפוגע ולהחזיר את המצב לכפי שהיה טרום-הפגיעה. בהחלט לגיטימי להחליט שאמנם אנו סולחים ומוחלים, אך שומרים מרחק מהגורם שפגע בנו – כדי להגן על עצמנו בדרך זו מפגיעה נוספת. גם פיוס כזה ינטרל את המטען הרגשי שאנו סוחבים על גבנו בעקבות הכעס, ויאפשר לנו להמשיך הלאה – מבלי להוסיף ולהתמודד עם השלכותיה העקיפות של הפגיעה.

בסופו של דבר, החשוב מכל הוא לזכור את הנקודה בה פתחנו: היכולת לסלוח לא נועדה לשרת את הזולת שפגע בנו. היא נועדה לשרת אותנו! אנו לא אמורים לסלוח רק כדי להיטיב עם הזולת, אלא בראש ובראשונה כדי להיטיב עם עצמנו! ככל שנצליח לסלוח מהר יותר, לעומק, ובאמת – כך נסיר מעל שכמנו משא כבד, ונאפשר לעצמנו להמשיך בדרכנו מבלי לשאת את העול הכרוך בהמשך התחזוקה של מערכת הכעס, שביכולתה לכלות כל חלקה טובה בנפשנו.

ומה כאשר מישהו נפגע מאיתנו, ואנו מעוניינים בסליחתו ומבקשים להתפייס עמו? ובכן, זה כבר נושא בפני עצמו... אולם בקצירת האומר נציין, כי יש להמנע מלנסות לכפות פיוס על אדם שנפגע מאתנו. עלינו להביע חרטה וצער על מה שקרה, ולתת לו את הזמן לעבד את תחושותיו ולהחליט איך ומתי להתפייס – כאשר יהיה בשל דיו להשאיר את הפגיעה מאחוריו ולהמשיך בדרכו בחיים.

רוצים לדעת עוד? הירשמו לסדנאות המיוחדות של הרב אייל אונגר בקמפוס היהודי.