אמונה
מדוע אנשים טובים סובלים? קראו את דבריו המחזקים של הסטייפלר
כשמעניש הקדוש-ברוך-הוא כאן לאדם, זה בהתאם להסתכלותו האמיתית מה כדאי לאדם באמת ביחס לשכרו בעולם הבא או ביחס לעונשו שם, וכפי חשבונו בהסתכלותו האמיתית- כן ינהג עם האדם בעולם הזה, ועדיין זה ברחמים רבים...
- הרב יעקב ישראל לוגסי
- כ"ז אדר א' התשע"ט
(צילום: shutterstock)
אֵין לְשַׁעֵר גֹּדֶל הַחֲבִיבוּת שֶׁמְּחַבֵּב הַבּוֹרֵא לְזֶה אֲשֶׁר מוֹסֵר עַצְמוֹ בְּאַהֲבַת ה' בְּכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מָמוֹנוֹ.
כִּי זֶה צָרִיךְ שֶׁיְּהֵא בָּרוּר: כָּל אָדָם מֻרְכָּב מִגּוּף וּנְשָׁמָה, הַגּוּף בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר כָּלֶה בַּקֶּבֶר וְנַעֲשֶׂה עָפָר, "כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב", וְהָעִקָּר שֶׁבָּאָדָם זוֹ נִשְׁמָתוֹ הַטְּהוֹרָה. שִׁשָּׁה מִילְיוֹן נֶהֶרְגוּ בַּשּׁוֹאָה, הָיְתָה זוֹ שְׁלִיטָה עַל הַגּוּפוֹת אוּלָם לֹא עַל הַנְּשָׁמוֹת! בְּנִשְׁמוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא יִתָּכֵן שְׁלִיטָה! וְאַדְּרַבָּא, כְּכָל שֶׁהַגּוּף נֶחְבָּל וּמִתְיַסֵּר- כָּךְ מֻבְטָח אֹשֶׁר נִצְחִי לַנְּשָׁמָה. לָכֵן לֹא תָּמִיד מְבִינִים אָנוּ אֶת חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּיַסְּרוֹ אֶת צַדִּיקָיו וַחֲסִידָיו.
לֹא הָיְתָה רוֹצָה כְּלָל לַחֲזֹר
הִנֵּה לְפָנֶיךָ מִכְתַּב נִחוּמִים שֶׁנִּשְׁלַח מֵאֵת הַגָּאוֹן רַבִּי יַעֲקֹב יִשְׂרָאֵל קַנְיֵיבְסְקִי זַצַ"ל (הַסְּטַיְיפֶּלֶר) (מובא בספר "קריינא דאיגרתא" ח"ב איגרת מ'), בּוֹ בֵּאֵר בְּהַשְׁקָפָה נְכוֹנָה אוֹדוֹת צַדֶּקֶת שֶׁמֵּתָה עַל קִדּוּשׁ ה' בִּדְמֵי יָמֶיהָ (המכתב נשלח לאחיה):
"...וְהִנֵּה הִגִּיד לִי ב"א, שֶׁיִּחְיֶה לְאוי"ט, אֶת הַשְּׁמוּעָה הַמַּחֲרִידָה מֵאֲחוֹתוֹ הַצַּדֶּקֶת ע"ה [שֶׁנֶּהֶרְגָה עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם], וְהִנְנִי מִשְׁתַּתֵּף בְּצַעֲרָם שֶׁל הַהוֹרִים הַשַּׁכּוּלִים, הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יְנַחֲמֵם. וְהִנֵּה, בֶּאֱמֶת, עֲבוּר הַצַּדֶּקֶת הַזֹּאת אֵין מַה לִּדְאֹג, כִּי הִיא עָלְתָה בְּעִלּוּי נִפְלָא וְעָצוּם מְאֹד לִמְקוֹם מְנוּחָתָהּ בְּשַׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁלָּהּ, וּגְדוֹלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִצַּדִּיק [הָעוֹבֵד אֶת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּל יָמָיו בְּתוֹרָה וּמִצְווֹת], וְכַמְבֹאָר בִּפְסָחִים סוֹף פ"ג דַּהֲרוּגֵי לוֹד אֵין כָּל אָדָם יָכוֹל לַעֲמֹד בִּמְחִיצָתָן, וְהַיְנוּ מִשּׁוּם דְּנֶהֶרְגוּ עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, כִּדְמוּכָח הַסֻּגְיָא בִּפְסָחִים שָׁם.
וּבָרוּר הַדָּבָר, שֶׁאִלּוּ נִתָּן לָהּ עַכְשָׁו רְשׁוּת לַחֲזֹר לָעוֹלָם הַזֶּה לְמַצָּבָהּ הַקּוֹדֵם שֶׁהָיָה לָהּ, לֹא הָיְתָה רוֹצָה כְּלָל לַחֲזֹר, כִּי מַה לָּהּ לָעוֹלָם הַזֶּה הַמָּלֵא צָרוֹת וִיגוֹנוֹת בִּזְמַן שֶׁהִיא כְּבָר מְאֻשֶּׁרֶת בָּעִדּוּן הָעֶלְיוֹן בִּקְדֻשַּׁת עֶלְיוֹנִים וְאַהֲבָה בְּתַעֲנוּגִים. וְעִקַּר הַצַּעַר וְהַכְּאֵב הוּא אֵצֶל הַהוֹרִים הַשַּׁכּוּלִים, וְכָל הַמִּשְׁפָּחָה, מִשְׁפַּחַת רָם, הַכּוֹאֲבִים עַל זֶה. הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא יְנַחֵם אוֹתָם וִירַפֵּא אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ בְּכָל הַבְּרָכוֹת וְהַהַצְלָחוֹת, וְשֹׂבַע שְׂמָחוֹת וְהַרְוָחוֹת, שְׁמוּרִים בַּכֹּל וַעֲרוּכוֹת, חַיֵּי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וְסִיַּעְתָּא דִשְׁמַיָּא וְכוּ' וְכוּ' אָמֵן כֵּן יְהִי רָצוֹן."
"כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"
אָסוּר לָנוּ לְאַבֵּד אֶת אֱמוּנָתֵנוּ בַּאֲמִינוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא כְּלַפֵּינוּ בְּשׁוּם מַצָּב, וְלוּ הַנִּרְאֶה אַכְזָרִי בְּיוֹתֵר.
בְּאַחַד הַפִּגּוּעִים הַנּוֹרָאִים בִּירוּשָׁלַיִם, בּוֹ נֶהֶרְגוּ בְּצוּרָה זְוָעָתִית כַּמָּה עַשְׂרוֹת יְהוּדִים, נִגַּשׁ אָדָם וּשְׁאָלַנִי: נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח, ה), אִם כֵּן, נִצְטַוִּינוּ לְהַאֲמִין שֶׁיִּסּוּרֵינוּ בָּעוֹלָם מֵאֵת הַבּוֹרֵא הִנָּם כְּיַחַס הָאָב הַמְיַסֵּר לִבְנוֹ עַל מְנָת לְהַדְרִיכוֹ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.
וּבְכֵן לִכְאוֹרָה תָּמוּהַּ, מָצִינוּ אָב שֶׁמְּיַסֵּר כָּךְ אֶת בְּנוֹ?! הֲלֹא אָב, לְכָל הַיּוֹתֵר מַכֵּהוּ לִבְנוֹ בְּרַגְלָיו, בְּיָדָיו, וְנַנִּיחַ מַכּוֹת אַף קָשׁוֹת מֵאֵלּוּ, אוּלָם הֵיכָן מָצִינוּ אָב שֶׁמַּכֶּה לִבְנוֹ בְּאֹפֶן שֶׁיְּמִיתֵהוּ עַד שֶׁיָּעוּפוּ אֵבָרָיו אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה? הֲלָזֶה יִקָּרֵא "כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלֹקֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ"?! הֲיִמָּצֵא אָב כָּזֶה בָּעוֹלָם שֶׁיְּיַסֵּר בְּאֹפֶן שֶׁכָּזֶה אֶת בָּנָיו?!
וְעַל כָּךְ הֲשִׁיבוֹתִיו:
הַהִסְתַּכְּלוּת שֶׁלָּנוּ חַלָּשָׁה וּקְצָרָה מֵהִסְתַּכְּלוּתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא. הַבּוֹרֵא מִסְתַּכֵּל עַל הַטּוֹבָה הַנִּצְחִית שֶׁל הָאָדָם, וּבְעִקָּר בְּחֵלֶק הַנְּשָׁמָה שֶׁלּוֹ כָּאָמוּר, שֶׁהִיא בַּעֲלַת קִיּוּם נִצְחִי לָעַד. עָנְגֵי הַנְּשָׁמָה בְּאִם תִּשְׁמֹר מִצְווֹת ה' אֵינָם בְּמֻשְּׂגֵי הָעֳנָגִים הַמֻּכָּרִים לָנוּ בְּעוֹלָמֵנוּ, וּכְמוֹ כֵן הֶפְסֵדֵי וְעָנְשֵׁי הַנְּשָׁמָה בְּעוֹלַם הַנֶּצַח בְּאִם לֹא תִּשְׁמֹר מִצְווֹת ה' אֵינָם בְּמֻשְּׂגֵי הָעֲנִישָׁה וְהַסֵּבֶל שֶׁל עוֹלָמֵנוּ, אֶלָּא שָׁם הוּא בְּאֹפֶן הַרְבֵּה יוֹתֵר מַכְאִיב, וְכָאָמוּר, גַּם הָעֳנָשִׁים הַקָּשִׁים שֶׁל הַנְּשָׁמָה הֵם לְצֹרֶךְ זִכּוּכָהּ וְתִקּוּנָהּ, וּכְמוֹ שֶׁיְּבֹאַר לְהַלָּן.
וּבְכֵן, כְּשֶׁמַּעֲנִישׁ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כָּאן לָאָדָם, זֶה בְּהֶתְאֵם לְהִסְתַּכְּלוּתוֹ הָאֲמִתִּית מַה כְּדַאי לָאָדָם בֶּאֱמֶת בְּיַחַס לִשְׂכָרוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא אוֹ בְּיַחַס לְעָנְשׁוֹ שָׁם, וּכְפִי חֶשְׁבּוֹנוֹ בְּהִסְתַּכְּלוּתוֹ הָאֲמִתִּית- כֵּן יִנְהַג עִם הָאָדָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וַעֲדַיִן זֶה בְּרַחֲמִים רַבִּים...
וְזֶה בָּרוּר שֶׁלֹּא מִפְּנֵי שֶׁרְאִיָּתֵנוּ קְצָרָה יִתְחַשֵּׁב הַבּוֹרֵא בִּרְאִיָּתֵנוּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּל אֶחָד מֵבִין שֶׁכַּאֲשֶׁר הַבֵּן הַקָּטָן מִתְחַנֵּן וּבוֹכֶה לְאָבִיו שֶׁיִּתֵּן לוֹ כַּמָּה סֻכָּרִיּוֹת, וְהָאַבָּא מְסָרֵב כִּי יוֹדֵעַ שֶׁבֵּן זֶה לֹא יִישַׁן בַּלַּיְלָה מִכְּאֵבֵי שִׁנַּיִם- לֹא יֵחָשֵׁב אָב זֶה לְאַכְזָר אַף שֶׁבְּכִיסוֹ סֻכָּרִיּוֹת לָרֹב. הָאָב הַנָּבוֹן לֹא יָכוֹל לְרַחֵם עַל הַבֵּן מִצַּד הִסְתַּכְּלוּתוֹ שֶׁל הַבֵּן, וְאַף שֶׁהַבֵּן רוֹאֶה אֶת אָבִיו כְּאַכְזָר, חַיָּב הָאָב לִהְיוֹת חָכָם וּלְהִתְגַּבֵּר עַל רִגְשׁוֹתָיו לְטוֹבַת בְּנוֹ. וּכְמוֹ כֵן הֲשַׁיָּךְ לְאָדָם לְהִתְחַנֵּן לָרוֹפֵא שֶׁ"יְּוַתֵּר" לוֹ עַל נִתּוּחַ שֶׁצָּרִיךְ?! הֲלֹא הַנִּתּוּחַ נִצְרָךְ לְהַצָּלַת חַיָּיו! וּמִי כְּמוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא הַיּוֹדֵעַ אֶת יַחַס עֵרֶךְ הַגּוּף לְעֻמַּת הַנְּשָׁמָה.
וּלְשֵׁם הַמְחָשָׁה; אַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְנוּ אָדָם שֶׁנִּכְנְסוּ גַּנָּבִים לְבֵיתוֹ וְהוֹרִיקוּ אֶת כַּסַּפְתּוֹ שֶׁהֵכִילָה יַהֲלוֹמִים וְכֶסֶף לָרֹב, וְיוֹצֵא הוּא לָרְחוֹב צוֹהֵל וְשָׂמֵחַ, וּכְשֶׁנִּשְׁאַל לְשִׂמְחָה מַה זּוֹ עוֹשָׂה- מֵשִׁיב: שָׂמֵחַ אֲנִי שֶׁגָּנְבוּ לִי רַק אֶת הַיַּהֲלוֹמִים וְהַכֶּסֶף, וְאֶת הַכַּסֶּפֶת הִשְׁאִירוּ... הֲלֹא לְשׁוֹטֶה יֵחָשֵׁב!
וּלְעֻמַּת זֹאת, אָדָם שֶׁגָּנְבוּ לוֹ אֶת הַכַּסֶּפֶת בִּלְבַד אוֹ אֶת הָאַרְנָק מִבְּלִי לִטֹּל אֶת הַיַּהֲלוֹמִים וְהַכֶּסֶף שֶׁבְּתוֹכוֹ- בְּוַדַּאי יִשְׂמַח וְיַעֲלֹז.
עָלֵינוּ לִזְכֹּר! הַגּוּף הִנּוֹ "כַּסֶּפֶת" לַנְּשָׁמָה. שִׁשָּׁה מִילְיוֹן יְהוּדִים נֶהֶרְגוּ בַּשּׁוֹאָה. בְּגוּפוֹתֵיהֶם אָכֵן שָׁלְטוּ הַצּוֹרְרִים, יִמַּח שְׁמָם, אוּלָם בְּנִשְׁמָתָם לֹא שָׁלְטוּ. נִשְׁמָתָם עָלְתָה לִשְׁמֵי מְרוֹמִים לְהִתְעַנֵּג בְּנֹעַם ה'.
המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.