הרב זמיר כהן - כשההורים חוזרים בתשובה והילדים כבר בוגרים

שאלה: הורים שחזרו בתשובה כאשר ילדיהם בוגרים בני 16-15, האם וכיצד ניתן לחנכם מעתה לשמירת תורה ומצוות?

תשובה: אם לאחר שיחה מעמיקה ובוגרת של ההורים עם ילדיהם שבגיל ההתבגרות, לא נפלו דבריהם על אוזניים קשובות, והנער בוחר להמשיך בהרגליו, על ההורים לגלות הבנה להתנהלותו, על אף היותה מקוממת, ולשמור על קשר חם ואוהב. רק מידי פעם יש לפנות לשכל של הבוגר שהורגל בדרך חיים שונה, ולהעניק לו כיווני חשיבה נכונים. אבל לא לכפות עליו, ולא ללחוץ אותו, ולשמש בעיקר דוגמא אישית של התנהלות נכונה ושמחת חיים.

במקביל, יש למצוא אברך ירא שמים נמרץ ומלא שמחת חיים, ולבקשו לפגוש כאילו באקראי את הבן, לרקום עמו קשרי ידידות, ולקרבו מתוך אהבה לדרך התורה. אדם מחוץ למסגרת המשפחתית, הפונה אל הנער בהצעות להתחזק באופן שלדעת הנער הוריו אינם קשורים לעניין, יוכל לפעול הרבה יותר מפניות ודרישות והטפות מוסר של ההורים. אם נמצא אדם כזה, נכון יהיה לשלם לו עבור טרחתו (רק כך ירגיש מחויב), ולממן מתנות שיקנה לילד.

ובמקרים בהם קיים חשש להשפעה שלילית של הגדול או הגדולים על האחים הקטנים, יש להתייעץ עם רב מובהק הבקי בעניינים אלו.

הילד הזועם והרוטן

שאלה: ילד עצבני וכעסן, תמיד רוטן ומתלונן שהכל גרוע ורע, כיצד ניתן להביאו למצב שיהיה ילד רגוע ושמח בחלקו?

תשובה: בדרך כלל, כאשר נחזיר בשאלה להורים: "האם אחד ההורים עונה גם הוא להגדרות האלה: עצבני, כעסן ונרגן, רוטן ומתלונן?" כמעט תמיד התשובה תהיה חיובית.

וזאת יש לדעת, הדמויות החזקות ביותר בחיים של הילד הם הוריו. הם האנשים המשפיעים עליו ביותר ומהווים עבורו מודל לחיקוי. לפיכך, כאשר אחד ההורים זועם וכועס, רוטן וצועק, בעת התנהגות שלילית של הילד, הוא אמנם סבור כי בכך הוא מחנך את בנו להתנהגות נכונה וחיובית, אך האמת היא שהוא מחנך אותו להתנהגות משובשת ושלילית. הוא מלמדו באמצעות ראיית דוגמא אישית מוחשית שכאשר מאורע מסוים אינו מוצא חן בעיניו, עליו להתנהג כפי שאבא או אמא התנהגו כשנקלעו למצב דומה: בזעם, בכעס, בצעקות, ואפילו במכות. וכך כאשר אחיו הקטן מכעיס אותו, הוא מתנהג בדיוק באותה הצורה.

במידה וההורים אנשים טובים ורגועים, והילד בכל זאת מתנהג בצורה כזו, יש לבדוק מה מעיק עליו כל כך עד כדי תחושות הזעם והתסכול הללו. יתכן שהוריו הרגועים אוסרים עליו (גם אם ברוגע) גם דברים שהיה נכון להתירם, והוא חש מחנק בתוכו, או אולי הוא שומע מילים פוגעניות המעוררות בו נחיתות וזעם.

ובכל מקרה, על השיח בבית להכיל דברי חיזוק באמונה ובטחון, בידיעה שהכל לטובה, שהרי "כל דעביד רחמנא לטב עביד". וכדי שהילד יראה דוגמא אישית אצל הוריו כיצד נכון להתמודד עם אכזבות, שיח זה יתקיים בין ההורים בעת איבוד ממון או שבירת כלי וכל מאורע מצער אחר. וכן יועלה מפעם לפעם באמצעות סיפור מחזק לפני השינה בגיל המתאים, ובעת אמירת דברי תורה על שולחן השבת. 

מעבר בית ספר משום קושי חברתי

שאלה: ילד שאינו מסתדר עם חבריו בבית הספר, האם יהיה נכון להעבירו לבית ספר אחר, ברמה רוחנית ולימודית זהה, בכדי שיבנה לעצמו מערכת חברתית חדשה?

תשובה: בדרך כלל הדבר מעיד על מסרים מסוימים שהילד מקרין לסביבתו, והם הגורמים לחבריו להתנכל אליו. לכן כל זמן שלא חל בילד שינוי שיגרום להתייחסות חברתית שונה אליו, אין טעם להעבירו, שהרי גם במקום החדש המצב הכאוב יחזור על עצמו.

משום כך תחילה יש לאתר את שורש הבעיה, ולגלות מה גורם לילדים להתנכל אליו. ולאחר שיקבל הדרכה ואימון כיצד לנהוג, ויפנים את ההדרכה, נכון יהיה להעבירו לבית ספר אחר בו יוכל לפתוח דף חדש.

ומיותר לציין שאם ההתנכלות מצד חבריו באה משום הרמה הרוחנית והחברתית הרדודה שבבית ספר זה, בוודאי שיש להזדרז להעבירו לבית ספר אחר ברמה רוחנית וחברתית גבוהה.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.