אמו של אורון שאול בראיון קורע לב: "מיום ליום אני דועכת"

"הזמן שחולף והעובדה שאורון לא פה עושים את שלהם", אומר בחוסר אונים זהבה שאול אימו של החייל סמ"ר אורון שאול, "אני כל הזמן מסתובבת ומנסה. עם מי לא נפגשתי?". זהבה חושפת כי איננה חשה בטוב, ומתמודדת עם מצב בריאותי: "אני הולכת ודועכת מיום ליום".

שאול, תושבת כפר העבודה פורייה שליד העיר טבריה, הפכה בארבע וחצי שנים האחרונות מאדם אנונימי, לאם שמנסה להוביל מאבק להחזרת בנה הביתה. בספטמבר 2016 נפטר בעלה של זהבה, הרצל ז"ל לאחר מאבק במחלה קשה. לזהבה שני בנים נוספים, אחד מהם התגייס לאחרונה.

סמ"ר שאול מוחזק בידי חמאס בעזה מאז 2014. הוא גדל והתחנך בטבריה, ונחטף בקרב סג'עייה בין צה"ל לחמאס בשכונה בעזה. הקרב החל ב-20 ביולי 2014 בעיצומו של מבצע צוק איתן, ונמשך עד 23 ביולי, מועד השלמת השתלטותו של צה"ל על השכונה. במהלך הקרב הותקף נגמ"ש של גולני בטיל נ"ט. שישה לוחמים נהרגו בתקרית ברצועת עזה ושאול עצמו הוגדר כנעדר. ב-25.7.2014 הוכרז אורון כחלל שמקום קבורתו לא נודע. גופתו לא אותרה עד עצם היום הזה, וכשנתיים לאחר התקרית הקשה הוגדר אורון כ"חלל שמקום קבורתו לא נודע במעמד שבויים ונעדרים". באותו מבצע נהרג סגן הדר גולדין, בקרב רפיח, אחד מהקרבות הבולטים בצוק איתן.

אורון שאול (צילום: יח''צ)

בשנה שעברה ציינה שאול את יום הולדתו ה-24 של בנה בקיבוץ כפר עזה. היה זה סמלי שתוך כדי הנאומים נשמעה התרעת צבע אדום במספר יישובים באזור עוטף עזה, בעקבות מטח רקטות שנורה מצפון הרצועה. "אני רוצה לראות את אורון, אני רוצה לראות את הבן שלי שנמצא שבוי בעזה כבר ארבע וחצי שנים", אומרת השבוע זהבה, "אורון הוא חייל גולני, מצטיין, נשיא, שיצא להגן בגופו על תושבי עוטף עזה, ועל כל בית ישראל". לזהבה ביקורת על חוסר העשייה, לטענתה, בנוגע למאמצים להשיב את בנה, ועל כך שכעת במערכת הבחירות- לא מזכירים את בנה. היא מצביעה על ראש הממשלה, בנימין נתניהו, יו"ר כחול לבן בני גנץ, שר הביטחון לשעבר משה (בוגי) יעלון, גם הוא ברשימת כחול לבן, יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ, שכיהן כרב הראשי בתקופת המבצע, וראש אכ"א לשעבר, אורנה ברביבאי, המתמודדת ברשימת כחול לבן. "לצערי הרב ממשלת ישראל, והעומדים בראשה, ומערכת הביטחון וכל אלה שעכשיו רוצים להנהיג את המדינה, אלה שטוענים לכתר, היו בתקופה שאורון נחטף. ארבע וחצי שנים הם לא עשו כלום, הם הפקירו את בני, הם מפקירים גם אותי. איזה תירוץ יש להם? אם הם לא מסוגלים להחזיר חייל שהם שלחו, איך הם רוצים להנהיג את המדינה? שיגידו לי איך הם רוצים להנהיג. לצערי הרב, עם כל הדיבורים, כדי שכולם יבחרו בהם - אף אחד לא הזכיר את השם של אורון. אף אחד. איפה הייתם? איפה אתם? אתם מפקירים חיילים שאתם שולחים. מדינת ישראל צריכה להתבייש. חשבתי שאני שולחת את הבן שלי שיגן עלינו, והם מפקירים אותו. מי שמפקיר חיילים, בבוא הזמן גם יפקיר את המדינה".

"הבטחתי להרצל על ערש דווי שלא אפסיק"

נוסף להתמודדות עם המערכה להשבת בנה הביתה, זהבה מתמודדת עם מצב בריאותי לא קל: "אני לא מאחלת לאף אימא שתעמוד במצב שלי. בעלי הרצל ז"ל נפטר שנתיים אחרי החטיפה של אורון. הוא חלה במחלה קשה, והוא איננו איתי כבר. כעת אני צריכה להילחם להחזיר את אורון הביתה, וגם על בריאותי. מיום ליום אני דועכת. הזמן שחולף והעובדה שאורון לא פה עושים את שלהם, ואני כל הזמן מסתובבת ומנסה. עם מי לא נפגשתי? כולם מבטיחים אבל לא יודעים לקיים. עצוב מאוד שאני צריכה להתחנן ולבקש שיחזרו את הבן שלי. למה אני צריכה להתחנן? הם היו צריכים לבד לפעול, לבד, ולא שאני ארוץ אחריהם. אני לא רואה שאף אחד בא ועוזר לי. הייתי רוצה שמי שמבטיח גם יקיים או שאשמע שיש הסדר או עסקה – אבל בינתיים כלום. כאילו מדובר בחפץ שמונח אצל החמאס, ונגמר הסיפור".

הרצל שאול ז''ל (צילום: פלאש 90)

זהבה לא מתכוונת להרים ידיים: "זה לא יהיה ככה. אהפוך את העולם, עד שאני לא אהיה כאן - וזה לא עוד הרבה זמן. אמשיך ואעשה כל מה שאוכל בעניין. הבטחתי להרצל על ערש דווי שלא אפסיק. הוא ביקש ממני: 'זהבה, אל תרפי', אבל אני לא יכולה לעשות מעבר למה שעושה - זה המקסימום. כולי תקווה שהוא יגיע ובמהרה בימינו כשאני עוד חיה".

לאחרונה התגייס בנה הקטן של זהבה, אחיו של אורון. "זה היה איום ונורא. אמרתי גם בתקשורת שאני מגייסת את בני כי הוא כל-כך רוצה, ואוהב את המדינה כמו אורון, ולא יכולתי לעמוד בדרכו. הייתי מעדיפה שלא יתגייס, אלא אך ורק ביום שאורון חוזר, אבל הוא ביקש ואמר: 'אימא, כל החברים שלי מתגייסים'. הוא ניגן לי על המצפון. הודעתי לו שאין סיכוי שהוא ילך לקרבי, שלא יעלה את העניין על דעתו. כיום הוא מאמן כושר קרבי בנח"ל".

בעוד כחודש ייערכו הבחירות. זהבה פונה לראש הממשלה בנימין נתניהו: "אני פונה לממשלה הנוכחית, וגם למי שייבחר אחרי הבחירות, ולמערכת הביטחון. אני מבקשת: 'אל תשכחו את אורון. תחזירו לי אותו, וכמה שיותר מהר. הלוואי שהייתם מסוגלים להחזיר אותו עכשיו, לפני הבחירות'. אני פונה לראש הממשלה ואומרת: 'אם תחזיר אותו אולי המנדטים שלך יעלו. תעשה צעד אדיר גם בשבילך וגם בשבילי'".

מלשכת ראש הממשלה נמסר: "מדינת ישראל פועלת ללא לאות ועושה מאמצים רבים, גלויים וסמויים, על מנת להשיב את הבנים הביתה. מטבע הדברים, כדי לא לפגוע בערוצי המשא ומתן לא נוכל לפרט על מאמצים אלה. ראש הממשלה, מתאם השו"ן (שבויים ונעדרים) וצוותו הופכים כל אבן כדי להשיב את חיילי צה"ל והאזרחים משבי חמאס, וכך ימשיכו לעשות. ראש הממשלה נתניהו נפגש לפני כחודשיים עם משפחת שאול ומשפחת גולדין, כחלק מהקשר השוטף שמקיים ראש הממשלה עם המשפחות".

מהמטה של כחול לבן, בראשות בני גנץ, הרמטכ"ל בתקופת מבצע צוק איתן, לא נמסרה תגובה. כמו גם מהמטה של יו"ר הבית היהודי, הרב רפי פרץ.

"חוב מוסרי כלפי החיילים"

מאז שנשבו שאול וגולדין בשבי חמאס, פועלים צעירים טבריינים להעלאת המודעות להחזרתם. הם עושים זאת באמצעות פעילויות חברתיות-התנדבותיות שונות, המבוצעות בעיקר בחגים או באירועים פומביים.

חבר מועצת העיר טבריה, יוסף בן חמו, מקים קבוצת "מחכים לכם בבית", לקח חלק במספר פעילויות ציבוריות להעלאת המודעות הציבורית להחזרת החיילים. בין היתר הוא היה שותף בארגון עצרת הענק שנערכה בטבריה לפני כשנתיים, בה השתתפו כ-5,000 בני אדם. בן חמו ושאר חבריו לקבוצה פועלים לאורך כל השנה, בפעילויות שונות.

בן חמו: "אורון והדר צריכים להיות מוזכרים בכל אירוע ציבורי – לא משנה מה כמות המשתתפים, ואיפה הוא נערך. כשהם לא מוזכרים זה אומר שיש אדישות. אני חושב שכואב למשפחה שלצערנו שוכחים אותם, שוכחים חיילים שנשלחו להילחם בשמנו. זה כאב לב. ברור לי שיש חוב מוסרי כלפיהם. אי אפשר לשלוח חיילים לשדה הקרב ואחר כך, כשהם לא שבים, להתייחס בפחות אחריות למשפחות או לחיילים עצמם. יש פה אימא ששלחה את בנה, היקר לה מכל, לשדה הקרב, והוא בכלל לא חזר – לא כפצוע ולא כמת. זה מצב אבסורדי. התחושה היא שלא נעשה מספיק להחזיר את אורון והדר, ופשוט שכחו אותם. אנחנו נמשיך בפעילות להעלאת המודעות, עד שהם יחזרו, ואף נגדיל אותה".

בתוך כך, לפני כשבועיים נודע שבג"ץ דחה את עתירתה של שאול, שביקשה לקבל את כל המסמכים הרלוונטיים להחלטה להגדיר את בנה כחלל שמקום קבורתו לא נודע. בג"ץ קבע שאין עילה לקבל את העתירה, ולהעביר לידיהם את המסמכים. השופט ניל הנדל בעתירה: "אין בידינו לנחם את העותרים, אך זאת נוכל לומר, ואולי יהא בכך מעט צרי לכאבם: המידע שנמסר להם אינו חלקי. ההכרעה בדבר גורלו של אורון התקבלה על בסיס מידע זה, ולא מצאנו ראיה לשיקולים זרים או למידע נוסף שלא נלקח בחשבון".