למה שתעירו את הילדים, כשיש שעון מעורר?

הבוקר הוא זמן לחוץ, כמעט לכל ההורים.

אלו שעובדים מחוץ לבית מתעוררים ומזנקים מהמיטה, מביטים בשעון ומכריזים בקול שאינו משתמע לשני פנים: "בוקר בא!". אמנם אמרו, ובכל זאת, הם מוצאים שהבוקר רחוק מלהגיע. הילדים שלהם מוכיחים להם שהלילה ארוך מכפי שסברו.

האחרים, שנשארים בבית, מנסים לעורר את ילדיהם הנמים את שנתם, ומוצאים את עצמם עומדים אל מול פנים שלוות ועיניים עצומות, שנדמה כי אפילו רעידת אדמה לא תוכל להן.

את ההמשך מכיר כל איש מביתו הוא. כעסים, רוגז, וויכוחים, הצטדקויות, רטינה וצעקות.

בסוף יוצאים הילדים לכיתה בהרגשה רעה, כשחצי ממערכת הלימודים בתיקם ופניהם מיוסרות.

מה לעשות לו, לבוקר, שיהיה נעים יותר? איך אפשר לגרום לכך שההשכמה תהיה קלה יותר, חווייתית יותר, מועילה ולא לחוצה כל כך?

נסו את הטריק הזה: שעון מעורר!

מי צריך שעון מעורר, כשהורים קיימים? הלא ההורים הם השעון המעורר של הילדים? איך יוכל שעון דומם לעשות מה שהורים לא הצליחו לעשות בכוחם, בלחצם, בכעסם ובצעקותיהם?

ילדים אינם אוהבים שמעירים אותם משנתם. למה שנהיה אנחנו, ההורים, אלו שעושים את המהלך המרגיז הזה? נחמד יותר יהיה להטיל את המשימה על מי שאינו יכול להיפגע. למשל, על השעון המעורר!

איך נוכל לגרום לכך שילדינו יישמעו לאותו שעון מעורר וינהגו כרצונו? לשם כך עלינו לשוחח עם ילדנו, בשעה שהוא רגוע, ולהגיע יחד אתו להסכמה: באיזו שעה עליו להתעורר, כדי להספיק להתארגן ולצאת לבית הספר.

ילדים זריזים יוכלו לקום מאוחר יותר ולהוכיח שהם מסוגלים להספיק. ילדים איטיים יבחרו בעצמם להתעורר בשעה מוקדמת יותר, שכן ירצו להוכיח שהם עומדים מאחורי החלטתם.

עצם הדבר שהילד יחליט לעצמו מתי יקום, ויכוון בעצמו את שעונו, יגרום לכך שהוא ירצה וגם יצליח לעמוד במשימה שנטל על עצמו.

ילדים אינם אוהבים שמכריחים אותם, הם אוהבים לנצח. בואו ניתן להם לנצח את השעה.

תתפלאו לראות איך הם שומעים את הצלצול וקופצים כמו תיישים ממקום רבצם.

הכינו במטבח כיבוד קל להכנה לכל מי שקם בזמן. מי שיקום מאוחר יותר ישתה שוקו קר, או קפה קר, והוא לא יאהב זאת.

כאשר יתרגל הילד לקום בזמן, הוא לא יזדקק עוד לשעון מעורר. השעון הביולוגי שלו יאמר לו מתי לקום, וזאת בתנאי שההורים לא ייקחו על עצמם את התפקיד הזה.

על אף שהעברתם את תפקידכם לשעון דומם, המשיכו אתם להיות הורים. הילד קם והצליח במשימתו - חבקו ועודדו אותו. אל תאמרו לי שבבוקר אין לכם זמן. את הזמן שקודם גערתם והתווכחתם עם הילדים וניגשתם שוב ושוב למיטותיהם – הקדישו לשנייה אחת של חיבוק ונשיקה.

ילדיכם יצאו לכיתה בחיוך על פנים, ומחר יקומו שוב בזמן, מחייכים ורגועים.

מנוחה פוקס היא סופרת ומומחית תהליכי חינוך