לא חשוב כמה פעמים נפלת, חשוב כמה פעמים קמת

כמה פעמים אנחנו מתאמצות להשיג משהו, לומדות, מתכוננות ו...נכשלות.

בכמה תחומים בחיינו הרמנו ידיים והחלטנו להפסיק לנסות, רק כדי לא לחוות בשנית את טעם הכישלון?

כשתינוק מתחיל לעמוד על רגליו, עושה צעד קטן ונופל על הרצפה - האם יעלה בדעתך להגיד לו להפסיק לנסות? לעצור אותו כי נכשל ולהגיד לו להמשיך לזחול רק כדי שלא יפול בשנית?!

הרי במקום זאת את מוחאת לו כפיים, ומעודדת אותו בשיא המרץ שוב ושוב לנסות.

כשממציא הנורה החשמלית ניסה מאות דרכים שלא צלחו, הוא אמר שמצא מאות דרכים איך נורה לא יכולה לעבוד.

הוא יכל לבחור להתייאש להגיד לעצמו כמו רובנו ,שאין לו סיכוי ואין עוד טעם לנסות אחרי שטעם את טעם הכישלון שוב ושוב כל כך הרבה פעמים. אבל הוא בחר להסתכל על הכישלונות בצורה אחרת, בראייה מלמדת...

טבע האנושות במצב כזה הוא להסתכל על הכישלונות כהוכחה וכחותמת אישית לכך שזה לא יצליח יותר.

כדי לצמוח מתוך כישלון נדרשת מאתנו זווית ראיה אחרת, למידה מהדרך והתמדה.

כישלונות הם חלק מחיינו, הם הלימוד שבדרך, התובנה שמכוונת, האור שמדליק בראשנו פתרונות יצירתיים, המכה שמקדמת אותנו מהר יותר מכפי שציפינו.

כישלון יכול לשבור אותך - ויכול להרים אותך אל על, יכול למנף - או יכול לפורר כל סיכוי להצלחה.

במה זה תלוי?

בך.

מה את אומרת לעצמך אחרי נפילה? איך את מתייחסת לתהליך שנכשל?

כי לא חשוב כמה פעמים נפלת... חשוב כמה פעמים קמת.

בדיוק כפי שאת מתייחסת לתינוק שמתחיל ללכת, ובעיניך "טבעי" שיפול ויקום עשרות פעמים, כך בדיוק היא דרכך. הכישלונות הם חלק מהדרך.

כשאת נכנסת לתהליך במודעות ובהכנה נפשית למקרים של "נפילות" , את תצליחי לקום ולצמוח מהם ופשוט לגדול.

אחת מהטעויות הרווחות באנושות היא אימוץ פעולת הכישלון כחלק מההוויה שלנו. כאילו אם נכשלתי, זה אומר עלי שאני "כישלון", "חסרת מזל" , "שלעולם לא אצליח", "שזה לא בשבילי". "הנה ההוכחה...".

הכישלון הוא סדרת פעולות, מחשבות ודרך מסוימת שלא צלחו בהתאם לציפיות שלנו.

כשתדעי להפריד את הכישלון ממך, ולהתייחס אליו כאל סדרת פעולות שמצריכות שינוי גישה ופתרון יצירתי אחר, מבלי להצמיד לעצמך תווית של "נכשלת" , תוכלי לקחת מהנפילה הזו את המסר, את הלימוד שבדרך בנטרול הרגש המיותר, ולצמוח, ולדייק את צעדיך הבאים לקראת המטרה.

אז כשיגיע הכישלון הבא (ולכולן הוא מגיע), התבונני על הדרך ועל הפעולות, בררי עם עצמך ועם היקרים לך - מה ניתן לעשות אחרת? קחי רק את התובנות, בלי הרגש הנלווה לו, מבלי לקשור את זהותך בו. כי זהותך נפרדת. היא היתה לפני הכישלון, ועודנה לאחריו.

את - זה לא הכישלון.

יש בך עוצמה ששום פעולה כזו או אחרת תוכל להגדיר אותה, כי הרוח שבך טהורה היא, אינסופית, חלק מהבורא.

וכשיגיע השיח הפנימי שבך למשפטים כמו "למה זה קרה לי?", "מה יהיה?", "אין לי סיכוי יותר", "אני כישלון וחסרת מזל" - החליפי את המשפטים האלו בשיח מצמיח, כמו: מה "אני כן יכולה לעשות כדי לשפר ולהשתפר?"; "מה אני יכולה ללמוד מכאן כדי להיטיב צעדי?"; "מהן הפעולות שעלי לבצע כדי להצליח?".

כשתהיי שם, ברגעי הנפילה, תזכרי תמיד שיש לך בחירה. לבחור לפרשן את האירוע בגישה חיובית ואחרת מתמיד, לבחור לנתק את פעולת הכישלון מזהותך וערכך האמיתי. לבחור ללמוד ולגדול מהדרך ולמצוא פתרונות יצירתיים.

כשיודעים כבר ללכת , לא סופרים את הנפילות שהיו בדרך.

שרה אבישר - מאמנת לחיזוק ביטחון עצמי והגשמה אישית