הרב זמיר כהן - כשלילד יש שאלות באמונה

לעיתים נחשף הילד או הנער שלא ברצונו, למראה חיצוני חומרי המעורר את התפעלותו. או ששמע בעת ביקור קרובי משפחה דיבורי התפעלות מענף ספורט של הבל, וניכר עליו שהדברים עוררו את סקרנותו ועשו רושם בנפשו. וההורים נבוכים בשאלה אם וכיצד עליהם להגיב למניעת השפעה חינוכית רעה מההתפעלות השלילית שהתעוררה בלבו.

במדרש תנחומא (מהדו' ורשה, פרשת וישב סימן ג) מסופר:

"מעשה באנטונינוס שבא לקיסרין (מרומא לקיסריה) ושלח אחר רבינו הקדוש (הוא רבי יהודה, נשיא ישראל שגר בציפורי, להזמינו לבקרו בארמונו ששם). והלך עמו רבי שמעון בנו ורבי חייא הגדול (היה הנשיא מלווה בבנו הצעיר ובתלמידו הבכיר).

ראה רבי שמעון שם לגיון אחד (חייל רומאי משומרי ראש המלך) נאה ומשובח, ראשו מגיע לקפאלירס (לקישוט הגבוה) של עמודים. אמר לו לרבי חייא: "ראה כמה פטומים עגלים של עשו!". נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובין עליהם, אמר לו רבי חייא: "זבובין אלו ואותו לגיון שווין".

כשעלה רבי שמעון אצל אביו, אמר לו כך אמרתי לרבי חייא וכך השיב לי. אמר לו: "כל כך נתן להם רבי חייא הבבלי ממש, שהשוה אותן לזבובין? לפי שלגיונים אלו אינן ספונין (נחשבים) לכלום, אבל זבובין, הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו בהן שנאמר: (ישעיה ז, יח) וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה' לַזְּבוּב אֲשֶׁר בִּקְצֵה יְאֹרֵי מִצְרָיִם".

יש לתמוה מפני מה טרח רבי חייא לקחת את בנו הצעיר של רבו, רבי יהודה הנשיא, לשוק ולהראות לו זבובים, הרי יודע הבן מהו זבוב, ויכול היה רבי חייא רק לומר לו שכל הלגיונות הללו אינם אלא כזבובים.

אולם רבי חייא זיהה בדברי התפעלותו של הנער הצעיר סיכון להשפעה שלילית מגבורתו וחוסנו של איש הלגיון הרומאי, וחשש שמא ביקור זה בארמון הקיסר הרומאי שבקיסריה ישפיע עליו לרעה. ידע רבי חייא שכדי להסיר התפעלות שלילית ממראה, לא די במילים, אלא יש לתת מענה הולם באמצעות המחשה מעשית שתגרום להתפעלות נגדית שתרפא את הנזק החינוכי. לפיכך טרח לקחתו לשוק ולהראות לו כיצד הזבובים מתנפלים בהמוניהם על תאנים וענבים, אך אינם אלא טפלים לפירות המתוקים. וכשראה הנער את המוני הזבובים, אמר לו רבי חייא: "זבובין אלו ואותו לגיון - שווין". ובכך צינן את התפעלותו.

וכשבא רבי שמעון לאביו  ואמר לו כך אמרתי לרבי חייא וכך השיב לי, חשש רבי שמא עדיין ישנה השפעה כל שהיא מהמראה הקלוקל שראה בנו, ואמר לו: כל כך החשיבם רבי חייא שהשווה אותם לזבובים? הרי הם פחות מהם! ומדוע לא אמר לו רבי חייא כדברים הללו לעשותם פחותים מהזבובים? מפני שמסר חינוכי שנשמע קיצוני אינו מתקבל. לפיכך נדרשה הדרגה זו, להשוותם תחילה לזבובים, ובשלב הבא לגרום לו להבין שכל כך אין ממה להתפעל מגבורתם הפיזית, עד כדי שהם פחות מזבובים.

ומכאן מוסר השכל לכל הורה ומחנך, שכאשר רואים את הילד או את הנער מתפעל ממראה שלילי שראו עיניו, יקטינו בעיניו את הדבר בהמחשה נעימה, ובדברים של טעם, ובשלבים, עד אשר יצא הדבר מלבו.

שאלות באמונה אצל הילדים

שאלה: מה להשיב לילד ששואל: "אני לא מבין איך ה' נברא"?

תשובה: יש להסביר לילד בשפתו, שאנו התרגלנו לעובדה שלכל דבר יש התחלה, משום שכולנו נבראנו. ולכל דבר נברא יש התחלה, שהרי הוא לא היה, ונהיה. ולכן יכולה לעלות בדעתנו שאלה זו גם ביחס לבורא.

אבל מי שברא את כל הבריאה, אינו משתייך לעולם הנבראים שיש להם התחלה, שהרי הוא הבורא! ומי שברא את הכל, לא נברא מעולם, אלא היה תמיד. ורק אנו, שרואים תמיד מסביבנו שלכל דבר יש התחלה, עלולים להקיש בטעות מעולם הנבראים לבורא יתברך שברא את כל הנבראים.

לבוגרים יותר ניתן להוסיף, שתובנה זו היא גם הכרחית. שהרי אם מישהו טוען שגם לבורא היה בורא ח"ו, אם כך הרי גם לבורא "ההוא" היה בורא וכן הלאה. והרי חייבים להגיע לבסוף לבורא ראשון שהוא תמיד היה ולא נברא על ידי שום בורא שקדם לו, וממנו התחיל הכל. ואם כך, הרי אין צורך לומר שהיו כל אותם אלו שבאמצע... אלא הבורא הראשון שהיה תמיד הוא גם האחרון, ואין ולא היה עוד מלבדו. וכמו שהעיד הוא יתברך על עצמו ואמר: "אֲנִי רִאשׁוֹן וַאֲנִי אַחֲרוֹן, וּמִבַּלְעָדַי אֵין אֱלֹהִים" (ישעיהו מד, ו). והדברים פשוטים למתבונן.

ביקורים ואירועים אצל המשפחה המורחבת

שאלה: אנו חוזרים בתשובה והמשפחה המורחבת עדיין אינם שומרים תורה ומצוות, כיצד עלינו לנהוג באשר לביקורים עם הילדים בביתם, ומה נכון לעשות כאשר הם מגיעים אלינו? כמו כן כיצד להגיב להזמנות לאירועים משפחתיים?

תשובה: יש לתת משקל רב לשמירת האיכות בחינוך הילדים מעל כל שיקול אחר, ועם זאת למצוא דרכים ופתרונות בדרכי נועם לשימור הקשר עם המשפחה.

את זאת יש לעשות באמצעות שיח נעים באווירה רצינית, של האב החוזר בתשובה עם הוריו, ושל האם החוזרת בתשובה עם הוריה. השיחה תתקיים לפני הגעת הילד הגדול לגיל בו הוא מתחיל להבין את המתרחש סביבו, והיא לא תתבצע כלאחר יד בטלפון, אלא בקביעת זמן מראש לפגישה בנושא חשוב שאנו מבקשים לשוחח עליו.

בשיחה ידבר ההורה עם הוריו בכבוד רב ובענווה עצומה, ויעביר את המסר הבא: "בנינו גדל והולך ברוך ה', ואנו מאד רוצים להתארח בביתכם כרגיל. אתם יודעים שבחרנו בדרך מסויימת, וחשוב לנו שילדינו יתחנכו בדרך זו מבלי שייחשפו-עד כמה שידינו מגעת-לתכנים ולמראות שאינם מתאימים לקו החינוכי שבבית. אין לנו שום כוונה להתערב בניהול ביתכם, אתם כמובן בעלי הבית ותנהלו את ביתכם כרצונכם. יש לנו רק בקשה אחת קטנה: שכאשר אנו מגיעים עם הילדים, המסכים יהיו כבויים, הטלפונים הפתוחים לאינטרנט לא יינתנו לילדים והצניעות הבסיסית תישמר". ולחזור ולהדגיש שהם בעלי הבית  ואמורים לנהל את חייהם, ורק נודה ונעריך מאד אם ייענו לבקשתנו.

בדרך כלל, התשובה לפניה כזו תהיה חיובית. ובמידה ולא, יש לשאול שאלת רב בכל מקרה לגופו, משום שבדרך כלל במצב כזה עדיף להגיע ללא הילדים לביקור בימי חול לזמן מועט, ולהזמין את ההורים לאירוח בשבתות ובימי חול. כאורחים הם מן הסתם ישמרו על ערכי המארחים.

בעיקר יש להיזהר ולשמור על נפשות הילדים מבני גילם שאינם מתחנכים בדרך התורה, שלא ייחשפו חלילה למילים שאינן נקיות, או לסיפורי חוויות שיש בהם קלקול, או למכשירים ולספרות קלוקלת.   

לעניין אירועים שהצניעות אינה נשמרת בהם ומתקיימים ריקודים מעורבים, אם הימנעותו של החוזר בתשובה מהשתתפות באירוע של בן משפחה קרוב תגרום למתיחות גדולה במשפחה, הגם שבוודאי אין לשהות בשום פנים ואופן באולם בעת ריקודים מעורבים ושאר מרעין בישין שיש בהם קלקול, אולם ניתן להגיע לחופה, לחייך ולאחל בשמחה מזל טוב לכולם, ולצאת מיד עם התרופפות אווירת הקדושה של מעמד החופה. בנוכחות זו הוכיח החוזר בתשובה שאין כאן רצון להתרחק מהמשפחה, אלא רק הימנעות משהייה במקום אסור.

וגם את זאת, יש להדגיש, ניתן לעשות רק ללא הילדים שהגיעו לגיל חינוך, ועדיף להימנע מלהביא גם ילדים שהגיעו לגיל הבנה. ובבית, אם יודעים הילדים מחתונה זו, יש להיאנח בכאב אמיתי ולהתאונן בצער על האילוץ ללכת בכלל למקום כזה, אפילו לחופה בלבד.

ובכל ספק שמתעורר עקב מורכבות פרטי הדברים באותו מקרה, לחיוב או לשלילה, יש לשאול שאלת רב שיכריע בכל מקרה לגופו.

תפילה מעומק הלב

על כוחה של תפילה אין צורך להאריך. ואין לתמוה כיצד אתפלל על בני שיהיה בעל יראת שמים וילך בדרך טובה, הרי "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות לג ע"ב), ואם כן הבחירה נמצאת בידו באיזו דרך ללכת ולא בידי שמים?

אולם, כשם שביד האדם להתפלל על עצמו ולבקש מהקב"ה שיעזרהו להיות ירא שמים, משום שבתפילה זו עצמה יש כבר בחירה שבוחר ללכת בדרך טובה, ומעתה הוא בגדר "הבא ליטהר מסייעין בידו", כך ביד כל יהודי להתפלל על חברו שיתחזק ויחזור בתשובה. לפי שכל נשמות ישראל כרוכות וקשורות זו בזו, כמובא בגמרא (שבועות לט ע"א) "שכל ישראל ערבים זה בזה", ולא רק זה לזה. נמצא שכאשר יהודי אחד מתפלל על חברו שיתחזק ביראת שמים, מתקבלת תפילתו בשמים כאילו חברו התפלל על עצמו וביקש לזכות ביראת שמים! והרי תפילה על עצמו פועלת!

ואם כך באדם זר, קל וחומר באב ואם, המעתירים בתפילה על ילדיהם.

וזכורני שלפני שנים רבות, אם כאובה התייעצה על אודות בנה שלמד בישיבה וירד מדרך התורה עד שהיה מחלל שבת וירד לשפל המדרגה בכל דבר אסור, ושפכה את לבה על כאבה וצערה העצום. בדבריה סיפרה כבדרך אגב שמנהגה להכין לו בכל בוקר את הארוחה שייקח איתו לעבודה, ובאותה העת מתפללת בדמעות שיחזור לחוש את המתיקות בתורה שהיתה לו בילדותו כשלמד בתלמוד תורה, וישוב בתשובה שלימה, ומצוי הוא שדמעותיה נושרות אל תוך פרוסות הלחם שמורחת עליהם את מאכלו.

באותה שעה לא היה ספק בלבי כי בן שזוהי גישת אמו כלפיו, גישה של קירוב ואהבה ותפילה מעומקא דליבא, לא יישאר במצבו הירוד ובוודאי ישוב למוטב.

וכמעט מיותר לציין, שבן זה מנהל היום בית תורני לחלוטין. הוא קובע עיתים לתורה מידי יום ביומו, חזותו של בן תורה, וכל ילדיו מתחנכים במוסדות חינוך חרדיים.

המאמר מתוך ספרו של הרב זמיר כהן, "המדריך המלא לחינוך ילדים". להזמנה לחצו כאן.