קטע בלעדי מתוך "ארכיאולוגיה תנ"כית ד’", ספרו החדש של הרב זמיר כהן: האם אחשורוש היה ראוי למלוכה?

עם כיבוש בבל על ידי הפרסים, עברו היהודים הגולים לחסות תחת השלטון הפרסי. ומעתה, "גלות בבל" השתנתה ל"גלות פרס". ממקורות היסטוריים ומממצאים ארכיאולוגיים מאותה תקופה עולה, כי חיי היהודים תחת הממשל הפרסי היו טובים יחסית.

זוהי הסיבה ככל הנראה, שכאשר ניתנה הרשות מהמלך כורש לשוב לארץ ישראל, רק חלק מהגולים עלו עם עזרא ונחמיה בשיבת ציון לארץ ישראל, בעוד רבים בחרו להישאר בגלות. יהודים אלה, שלא חזרו בשיבת ציון, חוו מקרוב את האירועים המסופרים במגילת אסתר.

יצוין שעוד בימי המלך כורש אשר הכריז על הרשות לשוב לציון, היה מרדכי היהודי המופיע במגילת אסתר ממנהיגי עם ישראל. הוא נמנה על חברי הסנהדרין שגלו בגלות נבוכדנצר, ומופיע בספר עזרא ברשימת המנהיגים שעלו לישראל בשיבת ציון.

עם הצהרת כורש, עלה מרדכי כדי להשתתף בבניית בית המקדש השני, וכשחזר לפרס אירעו מאורעות המגילה. וכפי שעולה מכמה מקורות, ששיבת ציון קדמה למאורעות המסופרים במגילת אסתר.‏

* * *

בעולם המחקר ההיסטורי והארכיאולוגי עומדת מגילת אסתר בעיצומו של מחקר מרשים שנמשך כבר למעלה ממאה שנים.

במגילה מסופר על אחד ממלכי פרס ומדי, המלך אחשורוש, שהיה בעל עושר אגדי והתגורר במתחם שהכיל ארמונות פאר רבים. בעצת המשנה למלך, המן, הורה אחשורוש להשמיד את היהודים המתגוררים בכל מאה עשרים ושבע המדינות עליהן מלך. לבסוף, בעקבות צום, תשובה ותפילה, ומהלך מבריק שנקטה אסתר, המלכה היהודיה, שלח המלך את המן לעמוד התליה והחליפו במרדכי היהודי שביטל את הגזירה.

המגילה רוויה בפרטים הנוגעים לאותה תקופה, כגון שמות אופייניים של בני אדם, שמות של כלים מיוחדים, חוקים שהיו מקובלים אז, רקע תקופתי ועוד, ולכן ניתן לשאוב ממנה ידיעות רבות, במקביל לממצאים הרבים הנחשפים בחפירות הארכיאולוגיות שמתמשכות למעשה עד ימינו אנו.

ואכן, החוקרים מצאו בתעודות ובחפירות חומר רב התואם לחלוטין את התיאורים המופיעים במגילה. ממצאים אלה העולים מתוך העפר, חושפים בזמן הזה לנגד עינינו את אשר ראו אנשי אותו הדור בימים ההם, בבחינת הכתוב: "אֱמֶת - מֵאֶרֶץ תִּצְמָח".

בפרק זה נתבונן בממצאים העיקריים שהתגלו בחורבות ארמונותיו המפוארים של המלך אחשורוש.

המלך אחשורוש 

מגילת אסתר פותחת בזיהויו של המלך שבתקופתו התרחשו המאורעות הכתובים בה, והיא מציינת את גבולותיה של ממלכתו:

"וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, הוּא אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֹּלֵךְ מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ, שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה".

רוב החוקרים מזהים את המלך אחשורוש המוזכר במגילה עם המלך הידוע בהיסטוריה הפרסית בשם חְשְיָארְשָׁ הראשון, ששלט באימפריה הפרסית הקדומה (הנקראת בלשון החוקרים: האימפריה האַחְמֵנִית).

השם "חשיארש" מופיע על ממצאים ארכיאולוגיים רבים מאותה תקופה, והוא נֵהְגָה בפרסית באופן מסוים, ובעברית בהגייה שונה מעט. יצוין כי במגילה עצמה שמו של אחשורוש נכתב לעיתים אחשורש ופעם אחת נכתב כאחשרש, אך נקרא תמיד אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. מלבד הדמיון בשם חְשְיָארְשָׁ - אחשורוש, ישנן סיבות נוספות לזיהוי זה, שעל חלקן נעמוד בהמשך.

היוונים כינו את חשיארש בשם כְּסֵרְכְּסֵס הראשון, כהרגלם לשנות שמות ולהשתמש רבות באות ס׳ בשפתם. באמצעות זיהוי זה ניתן לשאוב ידיעות חשובות על המלך אחשורוש ותקופתו מדבריהם של היוונים הקדמונים, להם היה מידע רב אודותיו בעקבות הקרבות המרים שניהל נגדם בראש צבאו האדיר.

מהמקורות ההיסטוריים עולה כי חשיארש היה בנו של דָרְיָוֶשׁ, אך לא היה יורש העצר, ולמרות זאת הצליח להדיח את קודמיו ממעמדם והוכתר למלך. ידיעות אלו משתלבות היטב ומתיישבות יפה עם מאמרי חז"ל הנראים כסותרים. שכן במדרש ו"בתרגום שני" מוזכר אחשורוש כבנו של דריוש, ואילו בתלמוד כתוב שאחשורוש "מלך מעצמו - דלא חזי למלכותא, וממונא יתירא הוא דיהב, וקם".

דברי התלמוד נוסחו בדיוק רב. לא נאמר שאחשורוש לא היה מזרע המלוכה, אלא שלא היה ראוי למלוכה. כלומר, הוא לא היה המועמד הטבעי להיות מלך, אלא היה מי שקדם לו, ובכל זאת הצליח לסלול את דרכו לכס המלכות באמצעות שוחד רב.

מתוך הספר "ארכיאולוגיה תנ"כית כרך ד'" מאת הרב זמיר כהן שליט"א, שיצא השבוע לחנויות. לרכישת הספר, לחצו כאן.