הרב אחיעד אטינגר הי"ד הובא למנוחות: "גיבור בגבורתה של תורה ובאהבת ישראל"

הרב אחיעד אטינגר הי"ד, שנרצח בפיגוע הירי אתמול בצומת אריאל, הובא הערב (שני) למנוחות בבית העלמין סגולה בפתח תקווה. הוא הותיר אחריו את אשתו תמר ו- 12 ילדיהם.

מסע ההלוויה יצא מהיישוב עלי, בו התגורר הרב בשנים האחרונות עם משפחתו. רב היישוב, הרב אברהם שילר, ספד למנוח: "איך נפלו גיבורים. הרב אחיעד, אתה גיבור ולוחם, אתה גיבור במלחמה נגד ישמעאל. אתה שליח של האומה הישראלית".

הרב שילר ציין את פועלו של הרב אטינגר, שהקים את ישיבת ההסדר "עוז ואמונה" בשכונת נווה שאנן בדרום תל אביב: "הרב אחיעד, אתה גיבור בגבורתה של תורה, להקים ישיבה ולהפיץ אורה של תורה. אתה גיבור באהבת ישראל, בחיזוק בדרום תל אביב, לחזק יהודים טובים שמחזיקים מעמד בדרום תל אביב. אתה מחבר את תושבי תל אביב ועלי".

"'ויקרע מרדכי את בגדיו ויזעק זעקה גדולה ומרה'. זעקה גדולה ומרה. איך תמר תגדל 12 ילדים לבד? איך היא תוביל אותם לחופה לבד? איך גדלים 12 ילדים בלי אבא?"

"כולנו מרדכי היהודי", הוסיף הרב שילר, "יהודי זה אדם שעומד בניסיונות, נופל וקם. כולנו מרדכי היהודי, לא נכרע ולא נשתחווה. זה אותו מרדכי היהודי שזועק זעקה גדולה ומרה וקורע את בגדיו, וזה אותו אחד שלא קם ולא זע, לא נסוג, לא נשבר ולא נופל, לא יכרע ולא ישתחווה. עם ישראל ימשיך להפריח את גושי ההתיישבות. את גוש דן וגוש עציון, את גוש חיפה והמפרץ עם גוש שילה ועלי. את גוש באר שבע עם גוש עפרה ובית אל, ואת כל פינה ופינה ברחבי ארץ ישראל".

"ולישמעאלים נאמר: מעולם לא לקחנו מכם שלטון על ארץ ישראל. הגענו לארץ ישראל בעלייה הראשונה של יהושע בן נון ובעלייה השנייה של עזרא ונחמיה, ובעוד הרבה עליות. ואנחנו הולכים ועולים, ולא נזוז מכאן לעד".

בסיום דבריו פנה הרב שילר לראש הממשלה בנימין נתניהו: "ולראש ממשלתנו נאמר – אתה בנימין, אתה איש ימיני. אתה מנהל את ההווה, אתה מומחה לנהל את ההווה המורכב והמסובך. אבל יש הווה ויש עתיד. יש הווה ויש נצח. ואנחנו, עם ישראל, מודיעים לך: 'נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם'. אנחנו נצח ישראל ואתה השליח של נצח ישראל. ובכל פעם שאתה בא לשקול את שיקולי ההווה – זכור, על כתפיך מוטל משא הנצח. ימלא ה' אותך בכוחות של גבורה ואומץ למען עמינו ולמען ערי אלוקינו".

"מסירות נפש כפשוטה"

ראש ישיבת קדומים, הרב יצחק בן שחר, תיאר את מסירות הנפש של תלמידו ברגעיו האחרונים, שהמשיכה את מסירות נפשו בכל מהלך חייו: "מתמיד גדול היה, בשקט ובצניעות בפינה שלו. אותה מסירות ללימוד המשיכה למסירות לדרום תל אביב, להמשיך ללמוד וללמד, לעמוד בראש ישיבה. מסירות לאומה, ששילבה גם מסירות גדולה מאוד של אחיעד ותמר לבית היקר שהם בנו, לחינוך הילדים, לכל הסביבה. מסירות זו ממשיכה גם דורות, שורשים יקרים מאוד. אחיעד הוא מזרעה של משפחת ריבלין המפורסמת, עם המסירות לתורה ולארץ ישראל, ושל משפחת אטינגר. דורות ארוכים של בניין ירושלים, מסירות נפש כפשוטה".

"כאב גדול הוא לכולנו, המומים אנחנו, מי שיער ומי פילל. אין לנו מילים להביע את העוצמה של הכאב. אנחנו בין שבת זכור לבין פורים. הרצח הנורא הזה התחולל למחרת פרשת זכור. קיבלנו עוד תזכורת שצריך להפיק את כל הלקחים. 'אדם כי יקריב מכם', כפשוטו, החל מעקידת יצחק והלאה".

אריאל אלמליח, יו"ר מזכירות היישוב עלי, סיפר כיצד הרב אטינגר ומשפחתו הקרינו על הסביבה בתוכה חיו: "עברת אלינו מתל אביב. השתכנת עם תמר והילדים במרכז היישוב. פשוטים, שקטים, צנועים. לאט לאט גילינו את האוצר שבא אל קרבנו. גילינו שאינכם עסוקים אך ורק בחייכם הפרטיים. הפכת להיות מקור של כוח ועמוד שדרה תומך, הפכת להיות כתובת למי שחיפשו דמות גדולה להיתלות בה וללמוד ממנה. לכולם הארת פנים. לכולם הושטת כתף ועצה טובה. הפכת להיות בשבילם האבא המקומי פה בעלי, והכל בפשטות גדולה – כמעט באנונימיות. מבלי לבקש שכר, מבלי לבקש כבוד או כותרת. אשרינו שזכינו".

"במשך שנים בתל אביב לא שקטה רוחך עד שהקמת את ישיבת 'עוז ואמונה' בנווה שאנן. כמה עוז ואמונה היו בך – בעם ישראל, בארץ ישראל, אמונה בלתי מתפשרת ודבקה במטרה, שגם בתל אביב יש מקום ליהדות ולישיבות. שגם בתל אביב יש מקום לרוממות רוח ולנשיאת שם ה' ועמו בגאון. בשקט ובצניעות הקמת סביבך קבוצות של לומדים מתושבי השכונה, נטעת בהם גאוות יחידה, הפכת אותם לגוש מלוכד. היית שם אבא מקומי, כולם רצו להידבק בך. אתמול בערב, במסדרונות של בילינסון, פגשתי את האנשים הללו. הם הסתובבו איתנו אחוזי אימה ופחד, צער גדול וכאב בשל החשש שתילקח מהם. איך יסתדרו כל אלה בלי אבא, הרב אחיעד".

"כולנו כאן מבכים את אובדנך", המשיך אלמליח, "מרגישים יתומים מאבא, כמו 12 ילדיך היקרים שגידלת לשם ולתפארת. עמלק בפתחנו מנסה להטיל ספק בישיבתנו כאן בארץ הזאת, בחבלי הארץ האלו שכאילו נהיו בעלי מעמד נחות, בהם יכולים להתרחש מרדפי דקירה וירי ביהודים חפים מפשע. עמלק שמנסה להטיל ספק באמונתך – שהיא אמונתנו – שהארץ הזו לנו היא. עמלק שאותו אנחנו זוכרים ולא שוכחים, זה שמנסה לקרר את האמונה הגדולה – לא יצליח. מעל במה זו אני מבטיח לך, הרב אחיעד, שהאמונה שלך תמשיך לצמוח כאן בתוכנו. לא ניתן לספק לערער אותנו. אנחנו כאן – כי זהו מקומנו".

"עבדת להגדיל כמה שיותר תורה"

אפרת, בתו של הרב אטינגר, ספדה לאביה: "אבא, ממש עכשיו בבית החולים התברר לי שיש לך עוד כמה תלמידים שקוראים לך אבא ולא מוכנים שתפסיק לגדל אותם. המחבל הארור הזה חשב שהוא מפסיק חיים, אבל הוא לא ידע כמה חיים השארת פה. כמה עוצמה לימדת אותנו".

"אבא, כמה הספקת בזמן שהיית פה. כל הזמן היית בעבודה – בעבודה על עצמך ובהרבה עבודה בשביל הזולת. נלחמת לעשות טוב. כמה השקעת בישיבה, כל הזמן היא הייתה בראש שלך. הכל עשית בשבילה, בשביל להוסיף טוב. כל הזמן דיברת על הוספת עוד ועוד פרויקטים שיוסיפו טוב גם בשכונה מסביב לישיבה. עד השנייה האחרונה היית בתהליך עם עצמך. אתה לא יכול להפסיק באמצע, זה פשוט לא מתאים לך".

"אבא, רק עכשיו אני מבינה כמה ענווה הייתה בך, כמה סיפורים שמעתי עליך. תסלח לי על כל הפעמים שלא כיבדתי אותך, תמיד היית חשוב לי כל כך. אני כל כך אוהבת אותך ולא מאמינה שאני צריכה לדבר עליך בעבר. אבא שלי, אתה גיבור אמיתי".

הבן אלישיב העלה על נס את הדוגמה האישית שהיווה אביו: "אבא, כל החיים דיברת איתנו על הספקים, כמה שיותר להספיק, והראית לנו דוגמה אישית. עבדת כמו עשרה אנשים כדי להקים ולפתח את חלום חייך, להגדיל כמה שיותר תורה. אבא, לא סיימת, רק התחלת".

"אבא, על שני דברים אני צריך לבקש ממך סליחה – על כל הפעמים שלא כיבדתי אותך וציערתי אותך, ועכשיו על כך שאני לא יכול לנקום את נקמת הדם שלך. יש לנו חיים ומשפחה להמשיך. אני מבטיח שאמשיך את המורשת שלך. לקחו לנו אותך אבל לא את הרוח שלך. את הרוח שלנו אי אפשר לקחת. הם לא ישברו אותנו".