האם כדאי להכניס את התאומים לאותו בית ספר?

אנו הורים לתאומים (לא זהים) בני 5. אחד שקט והשני ממש שובב, על גבול ההיפר. בתקופה הקרובה עלינו לדאוג לרישומם לבית ספר, לכיתה א'. בבית הספר הקרוב קיימת כיתה אחת בכל שכבת גיל.  אנו מתלבטים מאד האם לרשום אותם יחד לאותה כיתה, או להפריד לבתי ספר שונים.

תאומים שאינם זהים הם בעלי מטען גנטי שונה. ואכן, כפי תיאורכם, המזג שלהם קוטבי אחד מהשני. (וטוב שכך, כי צריך קצת איזון...).

ההמלצה הרווחת בתאומים היא להפריד בכיתות / בבי"ס, וזאת על מנת לתת לכל אחד אפשרות למימוש ולקידום על פי יכולותיו, ללא השוואות בינם לבין עצמם וללא השוואות מהסביבה, העלולות למנוע מהילד את קידומו הבריא.

לימוד תחת קורת גג אחת, עם אותם מורים, אותם מבחנים ואותם חברים יוצר לחץ ותחרותיות, ואינו משאיר לילד מרחב אישי להתמודדות והסתגלות משלו. בנוסף, עצם הידיעה שהוא תמיד תחת עין מצלמת של אחיו, שוודאי יעביר להורים את כל המתרחש, יוצרת כעס ותסכול, במיוחד בגיל הבוגר יותר.

לכן, תנו לכל תאום את האפשרות ללמוד, להתקדם וב"ה להצליח בנתיב שלו.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

יש לי ילדה בת 10 שכל הזמן מחפשת לבלות בחוץ - אם זה עם חברות, או סתם טיול עם אבא או אמא. דיברנו אתה כמה פעמים על כך שבת ישראל צריכה להיות בבית, ולא לבלות את כל הזמן שלה בחוץ. יש לציין שאנחנו נותנים לה הרבה יחס, חיבוקים ונשיקות. רציתי לדעת במה אפשר לעזור לה לבלות את הזמן שלה גם בבית?

נראה שיש לנו פה משפחה עם ילדה תוססת, סקרנית, חכמה ודומיננטית מאד.

במקרה זה לא מספיק לתת נשיקות וחיבוקים. הילדה זקוקה לפעילות מעניינת, מסקרנת ומחכימה. יש לה "רעב" למשהו. האם היא מתלוננת שמשעמם לה? האם היא בת זקונים? בגיל 10 זה נורמלי שהילדה לא מסתפקת רק במה שההורים הציעו לה עד כה.

בשאלה עולה צורך גדול של הבת לצאת. נסו יחד אתה לבדוק מה היתה רוצה, מה היא אוהבת ומה יגרום לה לתחושה של סיפוק. אפשר להציע לה הצעות שמקובלות עליכם, כמו חוגים וכו', ויחד אתה להגיע להסכמה.

כדי שלילדה יהיה מעניין ומושך יותר בתוך הבית, אולי כדאי לאפשר לה להביא חברות הביתה. אפשר לאפות ביחד, לבשל, לקשט את הבית. תשאלי אותה מה היא היתה אוהבת שתעשו יחד בתוך הבית. אפשר גם להציע שתתנדב פעם בשבוע לעזור לאחות או לשכנה, וליצור לוח זמנים קבוע: פעם בשבוע קניה משותפת, פעם בשבוע חוג, פעם בשבוע מארחים חברה, יום נוסף פעילות אמא-בת בבית וכו'.

אם היא בת זקונים, כדאי להדק את הקשר שלה עם הנכדים, ליצר לה את מקום הדודה.

לסיכום, שבו יחד עם הבת והסבירו לה שאתם מבינים אותה. שפרו את התקשורת הדיאלוגית ונתבו את הצורך שלה לדברים שמקובלים גם עליכם. יחד עם זאת, אל תהססו להציב גבול.

(ציונה תמים, יועצת הורות ומשפחה)

* * *

נראה לנו כי בתנו המתבגרת נוטה לפתח הפרעת אכילה. היא רזתה מאד, מתעסקת במראה החיצוני בצורה אובססיבית, סופרת קלוריות ומתעמלת בצורה מוגזמת. הבת, כמובן, שוללת, ואומרת כי מדובר בשמירה על בריאותה, אך אנו מרגישים כי מדובר בהרבה מעבר. האם ניתן לקחת אותה לטיפול בעוד היא בטוחה כי מצבה תקין ומכחישה קיום בעיה?

התסמינים אותם אתם מתארים אכן יכולים להעיד על התפתחות הפרעת אכילה, וחשוב לבדוק  ולאמת האם מדובר בהפרעה בעלת השלכות מסוכנות או בטרנד גיל הנערות המחייב מעקב ופיקוח.

קשה לעיתים להביא אנשים לטיפול, בעיקר כאלה הבטוחים כי אין להם כל בעיה. לעיתים, התעקשות מצדכם, ההורים, תגורר סירוב נחרץ עוד יותר מבתכם.

כדאי לשתף עמה פעולה בנושא הבריאות, ולהראות כי אתם מכבדים את החלטתה לאורח חיים בריא, ובמסגרת זו לברר עם בתכם ממה היא כן תסכים לשבוע - ולהכין ארוחות המבוססות על מזון בריא ומזין, להציע לה  מעקב דיאטני בקופת חולים ולבוא לקראתה. בצורה הזו תוכלו לראות האם אכן מדובר בנטייה שאינה מאוזנת לשמירה על אורח חיים בריא, או שמא בהפרעת אכילה המחייבת התייחסות מקצועית במרכזי טיפול להפרעות אכילה, הממוקמים בבתי החולים. במרכזי הטיפול הייעודיים יודעים כיצד לטפל מבחינה הוליסטית - נפשית, גופנית ופסיכולוגית - במטופלים בעלי הפרעת אכילה, וזאת חרף ההתנגדויות שלהם להכרה בבעיה.

(אסתי בראון, עו"ס קלינית. מתמחה בטיפול בגישה הנרטיבית בנוער ובמבוגרים, וב-IPT)