תאונת דרכים, שידוך שהתבטל ויסורים – כיצד מתמודדים עם אירועי החיים?

בְּקֶטַע זֶה נַמְחִישׁ כֵּיצַד יֵשׁ לִנְהֹג בְּכַמָּה מִמִּגְוַן אֵרוּעֵי הַחַיִּים, וְנַקְדִּים לְכָךְ הַקְדָּמָה קְצָרָה.

הִנֵּה נִתְחַיַּבְנוּ מִן הַתּוֹרָה לָדוּן בְּצֶדֶק אֶת עֲמִיתֵינוּ, וְכַנֶּאֱמַר (ויקרא יט, טו): "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", וְלַהֲלָכָה- אָדָם שֶׁהוּא בְּחֶזְקַת כָּשֵׁר, מְחֻיָּבִים אָנוּ לְדוּנוֹ לְכַף זְכוּת, וְאַף אִם רוֹאִים שֶׁעָשָׂה מַעֲשֶׂה שְׁלִילִי, מֵחוֹבָתֵנוּ לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, וְכַיָּדוּעַ שֶׁהַדָּבָר תָּלוּי בַּהֶרְגֵּל, דְּהַיְנוּ שֶׁמַּרְגִּיל הָאָדָם אֶת עַצְמוֹ לְכָךְ לַחְשֹׁב מִיָּד חֲשִׁיבָה חִיּוּבִית עַל חֲבֵרוֹ, וּבְהֶרְגֵּל זֶה נִתָּן לְהַצְלִיחַ לִדְחוֹת כַּף חוֹבָה מֵעֲמִיתֵינוּ.

נִתְבּוֹנֵן, אִם עַל אָדָם כָּשֵׁר מֵחוֹבָתֵנוּ לְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה מֵחוֹבָתֵנוּ לִרְאוֹת בִּזְכוּת אֶת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא וּמֵחוֹבָתֵנוּ לְהַצְדִּיק דִּינוֹ עָלֵינוּ, שֶׁכֵּן נֶאֱמַר (דברים לב, ד): "אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא", וְעוֹד נֶאֱמַר (תהלים קמה, יז): "צַדִּיק ה' בְּכָל דְּרָכָיו וְחָסִיד בְּכָל מַעֲשָׂיו", וְעוֹד נֶאֱמַר (ירמיה לב, יט): "גְּדָל הָעֵצָה וְרַב הָעֲלִילִיָּה אֲשֶׁר עֵינֶיךָ פְקֻחוֹת עַל כָּל דַּרְכֵי בְּנֵי אָדָם לָתֵת לְאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו".

וּבְיוֹתֵר כַּמָּה יִהְיוּ חַיֵּי הָאָדָם מְאֻשָּׁרִים וּשְׂמֵחִים כַּאֲשֶׁר יִרְאֶה אֶת הַנְהָגָתוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא לֹא רַק בִּזְכוּת, אֶלָּא בְּאַהֲבָה. וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: לֹא רַק כְּ"מַלְכֵּנוּ", אֶלָּא כְּ"אָבִינוּ".

וְנָבִיא לְכָךְ כַּמָּה הַמְחָשׁוֹת, וּמֵהֶן יִלְמַד הָאָדָם לִנְהֹג בְּכָל אֵרוּעֵי חַיָּיו:

תְּאוּנַת דְּרָכִים

קוֹרֶה לָאָדָם, חָלִילָה, תְּאוּנַת דְּרָכִים, הָאוֹטוֹ הָלַךְ לְאִבּוּד, וְאִלּוּ הוּא מָצָא עַצְמוֹ בָּרִיא וְשָׁלֵם- כַּמָּה יָכוֹל אָדָם שֶׁכָּזֶה לְמָרֵר לְעַצְמוֹ אֶת הַחַיִּים, אוֹ לְעֻמַּת זֹאת לְעַנֵּג לְעַצְמוֹ אֶת חַיָּיו לְאַחַר אֵרוּעַ שֶׁכָּזֶה.

הֲכִי קַל לְהִתְמַרְמֵר וְלִזְעֹף שֶׁכֵּן הִנֵּה אִבֵּד אֶת מָמוֹנוֹ, אוּלָם בִּקְצָת מַחֲשָׁבָה מִמַּבָּט אַחֵר יִתְבּוֹנֵן זֶה כַּמָּה אַהֲבַת ה' יֶשְׁנָהּ כָּאן בְּאֵרוּעַ זֶה שֶׁאֵרַע לוֹ, שֶׁהִנֵּה הִסְתַּפֵּק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּנְטִילַת מָמוֹן עַל מְנָת לְכַפֵּר עַל הַנֶּפֶשׁ וְלֹא פָּגַע לוֹ בַּנְּפָשׁוֹת. כַּמָּה חַיֵּי עֹנֶג יִהְיֶה לְאָדָם זֶה כְּשֶׁיִּרְאֶה אֶת אַהֲבַת ה' בְּמִקְרֶה זֶה, וְיַחְשֹׁב הֵיאַךְ אֲהֵבַנִי ה', רִחֵם עָלַי, נָטַל מִמֶּנִּי אֶת מָמוֹנִי וּבְכָךְ חָס עַל גּוּפִי וְנַפְשִׁי. וּבְיוֹתֵר כְּשֶׁיָּחוּשׁ שֶׁהַבּוֹרֵא עַצְמוֹ חָשׁ אֶת כְּאֵבוֹ, וּבְצָרָתוֹ שֶׁל הָאָדָם צַר גַּם לוֹ וּמְנַחֲמֵהוּ כַּאֲשֶׁר תְּנַחֵם אֵם אֶת בְּנָהּ, וּבְנָהּ מִתְנַחֵם מִמֶּנָּה שֶׁכֵּן יוֹדֵעַ אֶת רַחֲמָנוּתָהּ וְאֶת כְּאֵבָהּ הָאֲמִתִּי שֶׁכּוֹאֵב לָהּ בִּכְאֵבוֹ.

עֲנִיּוּת וּקְשָׁיֵי פַּרְנָסָה

וְכֵן בְּיֶתֶר קְשָׁיֵי הַפַּרְנָסָה וְהָעֹנִי הַשּׂוֹרֵר בְּבֵית הָאָדָם, מְאֹד קַל לְהַבִּיט עַל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בָּזֶה כְּמֶלֶךְ וְרוֹדָן, אוּלָם הֲלֹא הוּא גַּם אָבִינוּ וְלֹא רַק מַלְכֵּנוּ, וְהָאָב הֲלֹא מַה שֶּׁיַּעֲשֶׂה עִם בְּנוֹ הֲלֹא זֶה מֵאַהֲבָה. וְאִם כֵּן כַּמָּה מְאֻשָּׁר זֶה כַּאֲשֶׁר יַחְשֹׁב, הִנֵּה הַבּוֹרֵא בִּכְאֵב וּבְצַעַר גָּדוֹל, וּלְאַחַר שִׁקּוּל שֶׁל אוֹהֵב אֲמִתִּי הֶחְלִיט לְהַצִּילֵנִי וּלְרַפֹּאת אֶת נַפְשִׁי וּלְכָךְ לוֹקֵחַ מִמֶּנִּי "כֹּפֶר נֶפֶשׁ" עַל מְנָת לִפְדּוֹת אֶת נַפְשִׁי, שֶׁכֵּן הָעֲנִיּוּת מְכַפֶּרֶת, וְהִיא מֵהַיִּסּוּרִים הַקָּשִׁים בְּיוֹתֵר, כַּמּוּבָא בַּמִּדְרָשׁ בִּשְׁמוֹת רַבָּה: "כָּל הַיִּסּוּרִים בְּכַף מֹאזְנַיִם אַחַת וְהָעֲנִיּוּת בְּכַף שְׁנִיָּה- מַכְרַעַת אֶת כֻּלָּם". וּכְמוֹ כֵן הִיא הַהַבְטָחָה לְהַנִּשְׁאָרִים לְעֵת קֵץ, שֶׁיִּזְכּוּ לִרְאוֹת וְלֵהָנוֹת בַּגְּאֻלָּה הָעֲתִידָה, וְכַנֶּאֱמַר (צפניה ג, יב): "וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל וְכוּ'".

נִסִּיתָ לְהִתְקַבֵּל לַעֲבוֹדָה מְסֻיֶּמֶת, נִדְחֲתָה בַּקָּשָׁתְךָ- הָרוֹאֶה אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּאָב רַחֲמָן חוֹשֵׁב, מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה טוֹבָה טוֹמֵן לִי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בָּזֶה, וְכִי יוֹדֵעַ אֲנִי מַה בֶּאֱמֶת לְטוֹבָתִי?! הַרְבֵּה פְּעָמִים חוֹשֵׁב הָאָדָם שֶׁדָּבָר מְסֻיָּם הוּא לְטוֹבָתוֹ, וּלְבַסּוֹף מִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהַדָּבָר לְרָעָתוֹ. וּבְכֵן, מִי אָמַר שֶׁעֲבוֹדָה זוֹ טוֹבָה בִּשְׁבִילִי, וְשֶׁמָּא הִצִּילַנִי ה' בָּזֶה.

(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

יִסּוּרֵי גּוּף

וְגַם כַּאֲשֶׁר נִפְגַּע הָאָדָם בְּגוּפוֹ, כַּמָּה יֵשׁ בְּאֶפְשָׁרוּתוֹ לִחְיוֹת חַיֵּי שִׂמְחָה בִּידִיעָה זוֹ שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא גַּם אָבִינוּ וְלֹא רַק מַלְכֵּנוּ! בְּיָדְעוֹ שֶׁהֲלֹא הָעִקָּר הוּא הַנְּשָׁמָה, וְהִיא הַיַּהֲלוֹם, וְהַגּוּף אֵינוֹ אֶלָּא כְּכַסֶּפֶת הַמַּחֲזִיקָה אֶת הַיַּהֲלוֹם, שֶׁהִיא הַנְּשָׁמָה, וּפְעָמִים שֶׁנִּצְרָךְ לְהַכּוֹת בַּגּוּף עַל מְנָת לְהַצִּיל אֶת הַנְּשָׁמָה, שֶׁכֵּן יִסּוּרִים מְכַפְּרִים וּמְבִיאִים אֶת הַנְּשָׁמָה לְמַצָּב שֶׁל עֹנֶג וְאֹשֶׁר נִצְחִי, וְאַף שֶׁמֻּכְרָח הַדָּבָר, עוֹשֶׂה זֹאת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בִּכְאֵב וּכְאָב הַכּוֹאֵב אֶת כְּאֵב בְּנוֹ, וְכַיָּדוּעַ מַעֲלַת הַיִּסּוּרִים וְכַמָּה חִבְּבוּם חֲזַ"ל.

שִׁדּוּךְ שֶׁהִתְבַּטֵּל

שִׁדּוּךְ יָפֶה וּמַתְאִים שֶׁהִתְבַּטֵּל- הָרוֹאֶה אֶת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא כְּאוֹהֵב רַחֲמָן, מִיָּד חוֹשֵׁב הֲלֹא עֲתִידוֹת רַק הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יוֹדֵעַ, וְאִם הָיָה שִׁדּוּךְ זֶה טוֹב לִי בֶּאֱמֶת, לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מוֹנֵעַ זֹאת מִמֶּנִּי, וְאִם מָנַע זֹאת מִמֶּנִּי הֲלֹא זֶהוּ הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילִי אַחַר שֶׁהַבּוֹרֵא אוֹהֲבֵנִי. וְכֵן הַמְעֻכָּב בְּשִׁדּוּכוֹ וּמִתְמַהְמֵהַּ זִוּוּגוֹ מִלָּבֹא, כַּאֲשֶׁר תְּקוּעָה בְּלִבּוֹ הַיְדִיעָה שֶׁהַנְהָגַת ה' עִמּוֹ הִיא מֵאַהֲבָה, חוֹשֵׁב הוּא, כַּנִּרְאֶה שֶׁיֵּשׁ לַבּוֹרֵא נַחַת מִמֶּנִּי יוֹתֵר בְּמַצָּבִי זֶה שֶׁל רַוָּקוּת מֵאֲשֶׁר הָיִיתִי נָשׂוּי, וּבְוַדַּאי חָפֵץ הוּא בְּמַצָּבִי זֶה דַּוְקָא וְרוֹאֶה בְּכָךְ אֶת תִּקּוּנִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אִלּוּ הָיִיתִי נָשׂוּי, וּבְכֵן, מֵאַחַר וּרְצוֹנוֹ בְּכָךְ- גַּם רְצוֹנִי בְּכָךְ, וּבִפְרָט שֶׁהֲרֵי אָמְרוּ חֲזַ"ל (פסחים קיג): רַוָּק הַדָּר בִּכְרַךְ וְאֵינוֹ חוֹטֵא, הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִשְׁתַּבֵּחַ בּוֹ בְּכָל יוֹם. וְאִם כֵּן, שֶׁמָּא חָפֵץ בִּי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְעֵת עַתָּה בְּמַצָּבִי זֶה כְּרַוָּק הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ, וְחָבִיב לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא יוֹם אֶחָד בְּרַוָּקוּתִי כְּמוֹ הַרְבֵּה יָמִים מִנִּשּׂוּאַי... וְאַף אִם רוֹאֶה רַוָּק זֶה שֶׁבְּעִקְּבוֹת רַוָּקוּתוֹ נִכְשָׁל הוּא בְּכַמָּה מִכְשׁוֹלִים- יֵדַע וְיָבִין, הֲלֹא הוּא מִשְׁתַּדֵּל לְקַיֵּם הַמִּצְוָה לְהִנָּשֵׂא, וְיוֹתֵר מֵהִשְׁתַּדְּלוּת אֵין עָלָיו חִיּוּב, וְאִם בְּכָל זֹאת נִשְׁאָר בְּמַצָּב זֶה, בְּוַדַּאי כָּךְ רוֹצֶה ה' עַל אַף כָּל הַחֶשְׁבּוֹנוֹת. וְאִם כֵּן יֹאמַר בְּלִבּוֹ, מַה לִּי לְהִכָּנֵס לְחֶשְׁבּוֹנוֹתָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא. אִם הוּא רוֹאֶה בְּכָךְ אֶת תִּקּוּנִי וְטוֹבָתִי, מַה לִּי כִּי אֶחְפֹּץ בְּמַצָּב אַחֵר. וּרְאֵה עוֹד בְּעִנְיַן זֶה בַּקֶּטַע הַבָּא. וְאָסוּר לִשְׁכֹּחַ אֶת הָאָמוּר, דְּאַף שֶׁלְּטוֹבַת הָאָדָם הֵמָּה יִסּוּרָיו- הַמְנַחֵם בְּיוֹתֵר הוּא, שֶׁעוֹשֶׂה זֹאת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִתּוֹךְ אִכְפַּתִּיּוּת וּכְאָב שֶׁכּוֹאֵב אֶת יִסּוּרֵי בְּנוֹ, וּבְצַעַר הָאָדָם מִשְׁתַּתֵּף הַבּוֹרֵא וְחוֹמֵל עָלָיו כַּאֲשֶׁר יַחְמֹל אִישׁ עַל בְּנוֹ.

יִסּוּרִים, אַף שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם בִּטּוּל תּוֹרָה וּתְפִלָּה- שֶׁל אַהֲבָה הֵם

מַסְקָנַת הַגְּמָרָא בִּבְרָכוֹת ה' עַמּוּד א', שֶׁבֵּין יִסּוּרִים שֶׁאֵין בָּהֶן בִּטּוּל תּוֹרָה וּבֵין שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן בִּטּוּל תּוֹרָה- אֵלּוּ וָאֵלּוּ יִסּוּרִים שֶׁל אַהֲבָה הֵן, שֶׁנֶּאֱמַר: "אֶת אֲשֶׁר יֶאֱהַב ה' יוֹכִיחַ וּכְאָב אֶת בֵּן יִרְצֶה". אִם כֵּן מְפֹרָשׁ בַּגְּמָרָא, שֶׁהֲגַם שֶׁיֵּשׁ בִּטּוּל תּוֹרָה בְּיִסּוּרֵי הָאָדָם- יִסּוּרָיו הִנָּם בְּגֶדֶר יִסּוּרֵי אַהֲבָה.

כַּמָּה יֵשׁ בָּזֶה תְּשׁוּבָה לְאֵלֶּה הַצּוֹוְחִים: מָה הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עוֹשֶׂה לִי?... הֲלֹא אֲנִי רוֹצֶה לִלְמֹד תּוֹרָה... לְקַיֵּם מִצְווֹת... לְהִתְפַּלֵּל... לָמָּה הוּא מְיַסְּרֵנִי יִסּוּרִים כָּאֵלּוּ הַמּוֹנְעִים אוֹתִי מִלַּעֲבֹד אוֹתוֹ?!

כַּמָּה אִם כֵּן שִׁקְרִית טַעֲנָה זוֹ. לְעוֹלָם אֵין לָאָדָם רְשׁוּת לִטְעֹן, לִתְבֹּעַ, חַס וְחָלִילָה, אֶת הַבּוֹרֵא. יָכוֹל הָאָדָם לְבַקֵּשׁ, לְהִתְחַנֵּן לַבּוֹרֵא שֶׁיְּזַכֵּהוּ לְעָבְדוֹ בְּנַחַת וּבְשַׁלְוָה וְכַיּוֹצֵא, אוּלָם מִכָּאן וְעַד לִתְבֹּעַ וּלְהָטִיחַ דְּבָרִים- זֶה אֵינוֹ נָכוֹן! שֶׁכֵּן וְכִי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, שֶׁהוּא הָאוֹהֵב הָאֲמִתִּי, חָפֵץ בְּטוֹבַת הָאָדָם פָּחוֹת מֵהָאָדָם עַצְמוֹ?! הֲלֹא מִי כָּמוֹהוּ חָפֵץ וְרוֹצֶה בְּטוֹבַת הָאָדָם פִּי כַּמָּה וְכַמָּה לְאֵין שִׁעוּר מִמַּה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה וְחָפֵץ בְּטוֹבַת עַצְמוֹ. מִי כָּמוֹהוּ רוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד- מַה טּוֹב בֶּאֱמֶת לָאָדָם לֹא רַק לְאוֹתוֹ רֶגַע, אֶלָּא לְנֵצַח נְצָחִים. וְכִי הָאָדָם רוֹאֶה אוֹ מֵבִין בַּנּוֹלָד?! וְגַם הֶחָכָם הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, וְכִי רוֹאֵהוּ בַּאֲמִתּוּת כְּפִי שֶׁרוֹאֵהוּ הַבּוֹרֵא?! וּבָרוּר שֶׁהַנְהָגַת ה' עִם הָאָדָם הִיא כְּפִי שֶׁרוֹאֶה הַבּוֹרֵא אֶת אֲמִתּוּת טוֹבָתוֹ שֶׁל הָאָדָם וְלֹא כְּפִי שֶׁהָאָדָם רוֹאֶה אֶת טוֹבָתוֹ, כִּי הֲלֹא אָז יֻזַּק הָאָדָם נֶזֶק גָּדוֹל, וּכְדֻגְמַת הַבֵּן הַשּׁוֹבָב וְהַפֶּרֶא שֶׁדּוֹרֵשׁ מֵאָבִיו שֶׁיִּקְנֶה לוֹ אוֹפַנַּיִם, וְהָאָב יוֹדֵעַ שֶׁבְּאוֹפַנַּיִם אֵלּוּ עָלוּל בְּנוֹ לְהִפָּצַע פְּצִיעוֹת קָשׁוֹת מֵאַחַר שֶׁהוּא אֵינוֹ זָהִיר, שׁוֹבָב וּפֶרֶא, וְהֵיאַךְ אִם כֵּן יֵלֵךְ הָאָב עַל פִּי בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל בְּנוֹ? כֵּן הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מוֹנֵעַ מֵהָאָדָם הַרְבֵּה פְּעָמִים אֶת בַּקָּשׁוֹתָיו וּרְצוֹנוֹתָיו בִּהְיוֹתוֹ יוֹדֵעַ שֶׁיִּהְיוּ לְרָעָתוֹ.

יִסּוּרִים מַצִּילִים מִדִּין גֵּיהִנֹּם

וְכֵן אֵלּוּ שֶׁמֻּבְטָחִים שֶׁאֵינָם רוֹאִים פְּנֵי גֵּיהִנֹּם (עירובין מא ע"ב), וְאֵלּוּ הֵן: דִּקְדּוּקֵי עֲנִיּוּת, חֳלִי מֵעַיִם, מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ נוֹשִׁים, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אִשָּׁה רָעָה. אָכֵן, מַצָּבִים הֵמָּה בְּחַיֵּי הָאָדָם קָשִׁים הֵמָּה לִמְאֹד, אוּלָם הַבּוֹרֵא, הָרַחֲמָן יוֹתֵר מִכָּל מְרַחֵם אַחֵר, יוֹדֵעַ טוֹבָתוֹ הָאֲמִתִּית שֶׁל הָאָדָם, וְיוֹדֵעַ שֶׁלְּבַסּוֹף יִשְׂמַח הָאָדָם עַצְמוֹ בְּגוֹרָלוֹ זֶה, וְאֵימָתַי? לֶעָתִיד לָבֹא, כַּמּוּבָא בַּחֲזַ"ל (פסחים נ) שֶׁלֶּעָתִיד יְבָרְכוּ גַּם עַל הָרַע בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. וְלִכְאוֹרָה, וְכִי אֵיזֶה רַע יְהֵא לֶעָתִיד, וַהֲלֹא לֶעָתִיד יִהְיֶה רַק טוֹב? אֶלָּא בֵּאֵר הַגָּאוֹן רַבִּי אֶפְרַיִם זַיְיצִ'יק זַצַ"ל, שֶׁהַכַּוָּנָה שֶׁלֶּעָתִיד יְבָרְכוּ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב עַל הָרַע שֶׁסָּבַלְנוּ בַּגָּלוּת, שֶׁכֵּן בַּגָּלוּת קָצְרָה דַּעְתֵּנוּ לְהָבִין הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבָּרָע, אוּלָם לֶעָתִיד יִפָּקְחוּ עֵינֵי עִוְרִים לְהָבִין הַתּוֹעֶלֶת שֶׁבַּיִּסּוּרִים שֶׁסָּבְלוּ בַּגָּלוּת, וִיבָרְכוּ עַל הָרַע שֶׁסָּבְלוּ בִּרְכַּת הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב.

וְהוּא הַמְבֹאָר בַּחֲזַ"ל: כָּל הַקָּרְבָּנוֹת עֲתִידִין לְהִבָּטֵל לֶעָתִיד חוּץ מִקָּרְבַּן תּוֹדָה. וּכְמוֹ כֵן תֵּמַהּ, וַהֲלֹא קָרְבַּן תּוֹדָה בָּא לְחוֹלֶה שֶׁנִּתְרַפֵּא, לְמִי שֶׁיָּצָא מִבֵּית הָאֲסוּרִים וְכַיּוֹצֵא, וּפְרָטִים אֵלּוּ לֹא יִהְיוּ שַׁיָּכִים לֶעָתִיד בִּזְמַן הַגְּאֻלָּה, וּלְשֵׁם מָה, אִם כֵּן, קָרְבַּן תּוֹדָה? וְהַתְּשׁוּבָה כַּנַּ"ל, שֶׁיַּקְרִיבוּ קָרְבַּן תּוֹדָה עַל הַצָּרוֹת שֶׁסָּבְלוּ בַּגָּלוּת, שֶׁכֵּן בַּגָּלוּת לֹא הִשְׂכַּלְנוּ לְהָבִין תּוֹעַלְתָּם, וְלֶעָתִיד שֶׁנָּבִין תּוֹעַלְתָּם, נָבִיא עֲלֵיהֶם קָרְבַּן תּוֹדָה, וְכַנֶּאֱמַר (ישעיה יב, א): "אוֹדְךָ ה' כִּי אָנַפְתָּ בִּי תָּשֹׁב אַפְּךָ וּתְנַחֲמֵנִי".

הַמְחָשָׁה נִפְלָאָה לְטוּבוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא בַּמִּתְיַסֵּר

אוֹ אֵלּוּ הַחֲשׁוּבִים כְּמֵת הַמּוּבָאִים בַּגְּמָרָא (נדרים סד ע"ב): עָנִי, מִי שֶׁאֵין לוֹ בָּנִים, סוּמָא, מְצֹרָע- אֵלּוּ וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם, עֲלֵיהֶם לַחְשֹׁב שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא חָשׁ אֶת כְּאֵבָם, בּוֹכֶה עִמָּהֶם, עַד שֶׁאִלּוּ הָיוּ שׁוֹמְעִים אֶת גְּנִיחָתָהּ שֶׁל הַשְּׁכִינָה מִצַּעַר, בְּוַדַּאי הָיוּ מִתְנַחֲמִים בְּצַעֲרָם.

וְכַמָּה יָפֶה הָיָה מַמְחִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים אֶת הַטּוֹבָה שֶׁבַּיִּסּוּרִים, וְזֶהוּ תֹּכֶן דְּבָרָיו:

אָדָם שֶׁהָיָה בָּעוֹלָם עָשִׁיר, יָפֶה, גִּבּוֹר, וְחַי אֶת חַיָּיו בְּהֶפְקֵרוּת וּבַעֲבַרְיָנוּת עַל דִּבְרֵי תּוֹרָה, נִפְטַר הוּא לְבֵית עוֹלָמוֹ וְיָצָא דִּינוֹ בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה לָבֹא עוֹד פַּעַם לָעוֹלָם לְנַסּוֹת שׁוּב לְתַקֵּן אֶת עַצְמוֹ, שׁוֹאֵל אוֹתוֹ אָדָם אֶת הַבֵּית דִּין שֶׁל מַעְלָה בְּאֵיזֶה אֹפֶן יוֹרִידוּהוּ לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן עַל מְנָת שֶׁיְּתַקֵּן עַצְמוֹ, וּמְשִׁיבִים לוֹ: בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁהָיִיתָ קֹדֶם- גִּבּוֹר, עָשִׁיר וְיָפֶה, שֶׁכֵּן צָרִיךְ אַתָּה לְתַקֵּן בְּאוֹתוֹ אֹפֶן שֶׁקִּלְקַלְתָּ! וְאָז צוֹוַחַת אוֹתָהּ נְשָׁמָה: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! לָמָּה כֹּה יְהֵא הַדִּין אַכְזָר עָלַי? הֲלֹא כָּל מַה שֶּׁקִּלְקַלְתִּי הָיָה בִּגְלַל הַסִּבּוֹת הַלָּלוּ לִהְיוֹתִי גִּבּוֹר עָשִׁיר וְיָפֶה, וְאִם אָבֹא שׁוּב לָעוֹלָם בְּאֹפֶן זֶה, הֵיאַךְ יֵשׁ לִי סִכּוּי לְהִתַּקֵּן?! וְכָךְ זוֹעֶקֶת נִשְׁמָתוֹ עַד שֶׁמִּתְעוֹרְרִים עָלֶיהָ רַחֲמֵי שָׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה שׁוּב דִּיּוּן בְּבֵית דִּין שֶׁל מַעְלָה, וּמְלַמְּדִים עָלָיו זְכוּת שֶׁכֵּן סוֹף סוֹף לִפְעָמִים נִצַּח אֶת יִצְרוֹ וְכַיּוֹצֵא, וּלְאַחַר מִדַּת הָרַחֲמִים מְרֻבָּה וּלְאַחַר לִמּוּד זְכוּת רַבָּה מַחְלִיטִים בַּשָּׁמַיִם לְהוֹרִידוֹ לָעוֹלָם עָנִי, בַּעַל מוּם וּמְכֹעָר! נִשְׁמָתוֹ שֶׁל זֶה הָאָדָם שָׂשָׂה וּשְׂמֵחָה לְאֵין שִׁעוּר בִּהְיוֹתָהּ יוֹדַעַת שֶׁמֵּעַתָּה יֶשְׁנוֹ סִכּוּי לְתִקּוּן.

וְהִנֵּה אָדָם זֶה נוֹלָד בַּעַל מוּם, עָנִי וּמְכֹעָר- מְקַלֵּל אֶת יוֹמוֹ, מְקַלֵּל אֶת אִמּוֹ שֶׁיְּלָדַתּוּ, מְקַלֵּל אֶת מַזָּלוֹ וְגוֹרָלוֹ, וְנֶעְלְמָה מִמֶּנּוּ הָאֱמֶת שֶׁאֶת זֶה הוּא בְּעֶצֶם בִּקֵּשׁ, וּבְכֹחַ מִדַּת הָרַחֲמִים "זָכָה" לְמַצָּב שֶׁכָּזֶה כְּדֵי שֶׁלֹּא יֶחֱטָא.

כָּךְ צְרִיכָה לִהְיוֹת הַהִסְתַּכְּלוּת שֶׁל כָּל אֶחָד, לְהָבִין שֶׁמַּצָּבוֹ נַעֲשָׂה בְּמִדַּת הָרַחֲמִים, מִתּוֹךְ אַהֲבַת ה' כְּלַפָּיו, אַהֲבַת עוֹלָם, אַהֲבָה לְאֵין שִׁעוּר, אַהֲבָה הַחֲרֵדָה לְהַצְלָחָתוֹ. וּבְנוֹסָף לָזֶה לִזְכֹּר שֶׁגַּם בְּמַצָּבוֹ הַכּוֹאֵב הַזֶּה, הֲגַם שֶׁהוּא צוֹדֵק, וּבְרַחֲמִים- כּוֹאֵב הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא עִמּוֹ אֶת כְּאֵבוֹ וְצַר לוֹ בְּצָרָתוֹ, וְהַלְוַאי שֶׁהָיָה אָדָם שׁוֹמֵעַ אֶת נִחוּמָיו שֶׁל הַבּוֹרֵא שֶׁמְּנַחֲמֵהוּ לְזֶה שֶׁיַּחֲזִיק מַעֲמָד בְּמַצָּבוֹ.

יְדִיעַת אַהֲבַת ה' לְעַמּוֹ מְחַיֶּבֶת אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל

מִכָּל הָאָמוּר לְעֵיל, מִכֹּחַ הַמִּקְרָאוֹת, מַאַמְרֵי חֲכָמֵינוּ זַ"ל, וּמִכֹּחַ הַהִגָּיוֹן וְהַהִתְבּוֹנְנוּת, עָלָה לָנוּ לְסִכּוּם שֶׁאַהֲבַת ה' לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל הִיא בֵּין לָרָעִים בֵּין לַטּוֹבִים, וְהִיא לְלֹא גְּבוּלוֹת, וְהִיא אַהֲבָה שֶׁאֵינָהּ תְּלוּיָה בְּשׁוּם דָּבָר, כַּמָּה אִם כֵּן מְחַיֵּב הַדָּבָר שֶׁנִּהְיֶה כֻּלָּנוּ מְאֻחָדִים וְאוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, וּכְמוֹ שֶׁמּוּבָא בַּחֲזַ"ל (תנא דבי אליהו פרק כח): אָמַר הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא לְיִשְׂרָאֵל, בָּנַי, כְּלוּם חָסֵר לִי דָּבָר?! וּמָה אֲנִי מְבַקֵּשׁ מִמְּכֶם? אֶלָּא שֶׁתִּהְיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה, וְתִהְיוּ מְכַבְּדִין זֶה לָזֶה, וְתִהְיוּ יְרֵאִים זֶה מִזֶּה [מִלַּעֲשׂוֹת רַע אֶחָד לַחֲבֵרוֹ]...

שֶׁכֵּן אִם יְהוּדִי יוֹדֵעַ בֶּאֱמֶת שֶׁהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא אוֹהֵב לְלֹא גְּבוּל אֶת אוֹתוֹ יְהוּדִי שֶׁהוּא שׂוֹנֵא- הֵיאַךְ יִמְלָאֵהוּ לִבּוֹ לִשְׂנֹא שׁוּם יְהוּדִי?! אֵיזוֹ בּוּשָׁה וְחֶרְפָּה תִּהְיֶה לֶעָתִיד לָבֹא כְּשֶׁיִּתְגַּלֶּה לְעֵין כֹּל אַהֲבַת ה' לְכָל יְהוּדִי, וְאוֹתוֹ זֶה שֶׁהָיָה שׂוֹנֵא לִפְלוֹנִי וּלְאַלְמוֹנִי, יִתְוַדַּע לַשֶּׁקֶר וְלַתּוֹעֵבָה שֶׁהוֹבִילֵהוּ הַיֵּצֶר בְּהַצְדִּיקוֹ לוֹ לִשְׂנֹא לִפְלוֹנִי, וְאָז יִתְוַדַּע לוֹ כַּמָּה שֶׁקֶר הָיָה בַּדָּבָר, כַּמָּה מְתֹעֶבֶת וּשְׂנוּאָה הָיְתָה מִדָּתוֹ הָרָעָה הַזּוֹ אֵצֶל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא, כַּמָּה הִכְאִיב וְצִעֵר לְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּכָךְ שֶׁשָּׂנֵא לִפְלוֹנִי...

וְכַמָּה יִתְבַּיֵּשׁ זֶה לֶעָתִיד בּוּשָׁה גְּדוֹלָה עַל טִפְּשׁוּתוֹ שֶׁהָיָה נוֹתֵן עֲרָכִים בִּבְנֵי אָדָם- זֶה חָשׁוּב יוֹתֵר וְזֶה חָשׁוּב פָּחוֹת, זֶה שֶׁמֵּעֵדָה פְּלוֹנִית עֶלְיוֹן עַל זֶה שֶׁמֵּעֵדָה אַלְמוֹנִית... כַּמָּה יֵבוֹשׁ כְּשֶׁיִּרְאֶה שֶׁאֵצֶל הַבּוֹרֵא אֵין מֻשָּׂגִים כָּאֵלּוּ, וְכָל הַמֻּשָּׂגִים הַלָּלוּ נוֹבְעִים מִטִּפְּשׁוּת וְרִשְׁעוּת גַּם יַחַד, מִגַּסּוּת רוּחַ וְגַאֲוָה שֶׁהֵם תּוֹעֲבַת ה'. כַּמָּה יִתְבַּיֵּשׁ זֶה כְּשֶׁיִּרְאֶה שֶׁשָּׂנֵא בְּנֵי אָדָם עַל סִבּוֹת שֶׁל שְׁטוּת וָהֶבֶל שִׂנְאַת חִנָּם מַמָּשׁ בּוֹ בִּזְמַן שֶׁהַבּוֹרֵא אוֹהֲבָם.

יְדִיעָה זוֹ שֶׁאַהֲבַת ה' לְעַמּוֹ הִיא לְלֹא גְּבוּלוֹת וְכִי כֻּלָּם אֲהוּבִים, כֻּלָּם בְּרוּרִים לִפְנֵי ה', מְחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ לֶאֱהֹב כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, לְרַחֵם עַל כֻּלָּם, וְגַם אֶת אֵלֶּה שֶׁאֵינָם שׁוֹמְרֵי תּוֹרָה וּמִצְווֹת, עָלֵינוּ לְרַחֵם עֲלֵיהֶם וּלְהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וּלְהָסִיר כָּל שִׂנְאָה מִלִּבּוֹתֵינוּ מִכָּל יְהוּדִי.

הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא קְרָאָנוּ "עַם אֶחָד", "גּוֹי גָּדוֹל", גּוֹי בִּלְשׁוֹן יָחִיד, וּכְלָלָנוּ בְּיַחַד, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל "כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה". כְּשֶׁיְּהוּדִי מְקַיֵּם מִצְוָה מְסֻיֶּמֶת שֶׁאֵין חֲבֵרוֹ יָכוֹל לְקַיְּמָהּ- מִדִּין עַרְבוּת נֶחְשָׁב שֶׁקִּיְּמָהּ גַּם זֶה שֶׁלֹּא יָכֹל לְקַיְּמָהּ. וּמוּבָא בָּאוֹר הַחַיִּים הַקָּדוֹשׁ שֶׁזֶּה פּוֹעֵל רַק כַּאֲשֶׁר יֶשְׁנָהּ אַהֲבָה וְאַחֲוָה וְרֵעוּת בֵּין בְּנֵי הָאָדָם, רַק אָז תּוֹפֵס דִּין הָעַרְבוּת, וְאִם לָאו, כְּשֶׁיִּשְׂרָאֵל נִפְרָדִים וּשְׁרוּיִים בְּמַחֲלוֹקוֹת אֵלּוּ עִם אֵלּוּ- לֹא תּוֹפֶסֶת הָעַרְבוּת בֵּינֵיהֶם לְזַכּוֹתָם בַּמִּצְווֹת שֶׁל אֵלּוּ בְּאֵלּוּ.

אִם רַק נַחְשֹׁב מַה מְחַכֶּה לָנוּ וּמַה מְעֻתָּד לָנוּ בְּקָרוֹב מַמָּשׁ- כַּמָּה יְחַיֵּב הַדָּבָר אַחְדוּת!

הִנֵּה מוּבָא בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים שֶׁלֶּעָתִיד יִגְאָלֵנוּ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא גְּאֻלַּת עוֹלָמִים וְיִשְׂמַח בָּנוּ שִׂמְחַת עוֹלָם, וּבַזְּמַן הַהוּא תּוּסַר הַקִּנְאָה זֶה מִזֶּה, תָּסוּר הַנְּקָמָה וְהַשִּׂנְאָה, וְכֻלָּם יִזְכּוּ לָדַעַת אֶת ה' בִּידִיעָה בְּרוּרָה וַאֲמִתִּית, וּכְמוֹ שֶׁנְּצַטֵּט לְקַמָּן כַּמָּה פְּסוּקִים מִדִּבְרֵי הַנְּבִיאִים עַל הֶעָתִיד הַמְיֹעָד לָנוּ. כַּמָּה מְחַיֵּב הַדָּבָר שֶׁנָּכִין עַצְמֵנוּ עַתָּה לִתְקוּפָה זוֹ בְּאַהֲבָה וְאַחֲוָה וְשָׁלוֹם וְרֵעוּת. עוֹמְדִים אָנוּ לַחֲזוֹת בְּקָרוֹב מַמָּשׁ בְּעֹצֶם הָאַהֲבָה שֶׁל הַבּוֹרֵא לְכָל יְהוּדִי וִיהוּדִי, בְּעֹצֶם הָרַחֲמָנוּת שֶׁל הַבּוֹרֵא עַל כָּל יְהוּדִי וִיהוּדִי, וְהֵיאַךְ נָבֹא לִתְקוּפָה שֶׁכָּזוֹ בְּלֵב חָלוּק וּמְפֻלָּג?!

המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.