הורות במחשבה חיובית: כיצד נלמד הלכות עם הילדים בשולחן שבת?

ברצוני להתייחס ללימוד הלכות שבת על השולחן, עם הילדים.

לימוד ההלכה חשוב הוא ואין ערוך לו, שהרי הוא לימוד שמטרתו לדעת בבירור את האסור והמותר, לימוד המביא לידי קיום.

במיוחד כשהדברים אמורים בלימוד הלכות שבת, שהן "כהררים התלויים בשערה", עליהן כבר העידו רבותינו האחרונים שאם האדם אינו לומד ואינו בקי בהלכות שבת - לא ימלט מחילול שבת, חלילה (משנה ברורה הקדמה לחלק ג' בשם הגאון רבי יהונתן אייבשיץ). וחשוב ביותר ללמוד ולעסוק בשבת עצמה בהלכות אלו, על כך נאמר "דבר בעתו מה טוב".

נמצא, אם כן, כי מנהג יפה נהגו אלו הלומדים עם המשפחה בכל סעודת שבת מעט מהלכות שבת. כך, לאט לאט, במשך תקופה, רוכשים מושגים וידיעה בהלכות שבת.

אף כאן יש לשים לב לבצע את הדברים באופן שהלימוד ייקלט, ישתמר ויבוא לידי ביצוע ומעשה.

"החכם עיניו בראשו" ראשית חכמה יש להכין ולתכנן מבעוד מועדאת ההלכות שרוצים ללמד, כדי שהדברים יהיו "מחודדים בפיך", "אמור לחכמה אחותי את", ולא לפתוח את הספר ורק אז להתחיל לנסות לאלתר ולמצוא מה לומר וכהמשך להסתבך ולהתגמגם כיצד להסביר.

שימו לב! הדבר החשוב ביותר הוא: להתאים את הלימוד לרמתם של הילדים.

תחילה יש למסור הקדמת פתיחה המסבירה מראש את הכללים ומבהירה את התמונה הכללית, ורק לאחר מכן לרדת אל הפרטים.

חובה לא להעמיס פרטים רבים מדי - "מרבים העם להביא מדי המלאכה", "תפסת מרובה לא תפסת, תפסת מועט תפסת".

בסיום, יש לחזור ולסכם שוב בקצרה ואולי אף לערוך שאלות מבחן קצרות, כדי להיווכח כיצד נקלטו הדברים.

שימו לב לא להכביד ולהאריך מדי. "לעולם ישנה אדם לתלמידיו דרך קצרה". להסביר בנועם ובחן עם דוגמאות מעניינות ואז דברי חכמים בנחת, יהיו נשמעים.

אחזור ואומר שוב: אל תקריאו מתוך הספר!

אמנם למקריא זה נוח, ואולי אף מעניק תחושה של רצינות וכובד ומרשים יותר כשהדברים נקראים כלשונם וככתבם, אך השומעים, שהספר אינו מונח לפניהם, דעתם מוסחת ואינם מקשיבים לנאמר.

מותר לפתוח ספר לפניכם, להביט בו מדי פעם ואף לצטט משפט או שניים, אך לא להקריא.

אם ברצונכם להיווכח בדבר, נסו נא ללמד מתוך הספר בהקראה, ואז ערכו בחינה על הנלמד.

אחר, נסו בדרך השנייה - מסרו תחילה הקדמה ואחר את הפרטים בלשונכם, תוך הבאת דוגמאות, שיתוף השומעים, שמירת קשר עין עמהם וללא קריאה מהספר.

ערכו בחינה על הנלמד ותגלו להפתעתכם פער של יותר משמונים אחוז, בידיעה, בהבנה ובזיכרון...

השקפה יהודית

ישנם הורים המבהירים לילדיהם באר היטב את כללי "האסור והמותר", מוסיפים ומציינים את שכרו של המקיים ולהיפך חלילה.

אך עליהם לתת את הדעת, להחדיר בילדים גם השקפה יהודית, ערכים יהודיים ואידיאולוגיה יהודית. כגון:

• מהי תכלית הבריאה ומהו תפקידנו בעולם.
• מהו ייחודו וייעודו של עם ישראל.
• גדולי ישראל. כיצד עלינו להתייחס לדבריהם ומהו "עשה לך רב".
• כיצד עלינו להתייחס לעניינים שבחומר. למה נועד הממון, איזה מקום ניתן לו בחיינו, כיצד עלינו להתייחס אליו, אלו הם סדרי העדיפויות הנכונים וכיצד להשתמש בו בתבונה.
• מהו צורך ומהם מותרות.
• התייחסות נאותה לאירועים שונים הקורים סביבנו ומהי ההשקפה היהודית והתורנית עליהם.
• התייחסות למידות שונות, כגון: זריזות ועצלות, שמחה ועצב, תקווה ואכזבה, אהבה ויראה, אמונה וביטחון.

כל אלו וכיוצא בהם, דברים נחוצים הם, המעצבים ובונים את עולמו הרוחני של הילד.

בהצלחה.

הרב דוד פיירמן הוא מרצה בנושאי חינוך ילדים ומחבר הספרים "מתי ישמעו ילדי בקולי?" ו"שולחן השבת עם הילדים". לתגובות: 9999587bb@gmail.com