איך מכניסים את השכינה לבית? קבלו עצה מפרשת השבוע

פרשת השבוע הפותחת במשימות האחרונות לקראת השראת השכינה במשכן, הקמתו, משיחתו והקידוש הסופי של הכהנים – עם הציפיה הגדולה של עם ישראל להארה השמימית... ממשיכה ומסתיימת - בתורת ה'מאכלות האסורות', לכאורה מה הקשר?

אדם הרוצה להיות משכן בעצמו ולזכות להשראת השכינה עליו ועל ביתו, זוג החפץ שתהא שכינה בינו לבינה – צריך לשמור את עצמו מדברים המונעים השראת שכינה, ויחד עם שמירת צניעות כראוי להזהר גם ממאכלות האסורות וחששותיהם – עליהם נאמר כי הינם מטמאים את הנפש, והטומאה מרחיקה את השכינה.

מכירים את הביטוי החזל"י ש'מאכלות אסורות מטמטמים את הלב'? מה הכוונה? האם האדם נהיה פחות מוכשר או מוצלח?

המילה טמטום היא משורש אטום, מאכלות אסורים אוטמים את הלב מלקבל הארה רוחנית, מלספוג קדושה, מחיבור לבורא עולם והשראת השכינה. מי שחפץ בחכמת התורה ובהארה נפשית לא יאכל כל דבר שיש בו חשש... כמו שמנתח שומר על יכולת העירנות שלו, ספורטאי שומר מכל משמר על הכושר הגופני שלו, וטייס שומר על כושר הראיה שלו, כך כל יהודי צריך לשמור על ה'כושר הרוחני' שלו...

לא רק בשר חזיר שאכילתו מרוחקת נפשית מיהודים, ולא רק סרטנים שלצערנו יש האוכלים מהם בצורות שונות הם בכלל האמור בפרשתנו אַל־תְּשַׁקְּצוּ֙ אֶת־נַפְשֹׁ֣תֵיכֶ֔ם בְּכָל־הַשֶּׁ֖רֶץ הַשֹּׁרֵ֑ץ וְלֹ֤א תִֽטַּמְּאוּ֙ בָּהֶ֔ם וְנִטְמֵתֶ֖ם בָּֽם (ויקרא פרק יא פסוק מג), גם בהמה שלא נשחטה לפי כל הלכות שחיטה או מאכל שמעורבת בו איזו תמצית בלתי כשרה, משפיעים השפעה רוחנית שלילית על האדם. כאמור בפסוק המסיים את הפרשה 'לְהַבְדִּ֕יל בֵּ֥ין הַטָּמֵ֖א וּבֵ֣ין הַטָּהֹ֑ר וּבֵ֤ין הַֽחַיָּה֙ הַֽנֶּאֱכֶ֔לֶת וּבֵין֙ הַֽחַיָּ֔ה אֲשֶׁ֖ר לֹ֥א תֵאָכֵֽל' וכדברי רש"י המדובר כאן על הבחנה המצריכה הבדלה, לא בין חיה טמאה לטהורה אלא האם נשחטה ככל הלכותיה או שמא נתערב כאן איזה מרכיב אסור.

ואפיזודה אישית: כמה שמחתי השבוע כשפגשתי באירוע את אחד ממומחי הכשרות הגדולים והוא אמר לי 'הבחורים מישיבתך מרבים להתקשר אלי לברר שאלות של כשרות...'. אכן, ללא בירור אפשר להיכשל, וכדאי גם לברר אצל מומחים מקצועיים בתחום, מתי והיכן אפשר לסמוך על תעודת הכשרות.

מאכלות אסורות – סכנה לאמונה!

האדמו"ר הקדוש מצאנז - קלויזנבורג זצ"ל עבר את כל מוראות השואה ומחנות המוות - ומסר נפש שלא לאכול מאכלות אסורות גם במצב של סכנה – דבר המנוגד לכאורה להלכה המחייבת במצבים אלו לאכול מפני פיקוח נפש. הוא הסביר את שיטתו בנימוק מעניין (ואף שאין זו הלכה למעשה לכלל הציבור). לדעתו הוכח כי אכילת מאכלות אסורות כה מטמטמת את הלב עד שהיא מהוה סכנה לערעור האמונה של האדם, בעיתות מבחן אדם כזה שאכל מאכלות אסורות בהיתר – עלול יותר לסכנה רוחנית של משבר אמוני כפי שקרה לרבים בנסיון הקשה של השואה. לדעתו של האדמו"ר שחוה כל זאת מקרוב, שיכל את כל משפחתו על רעייתו ואחד עשר ילדיו - זה לא קרה לאלו שלא נגאלו במאכלות אסורים. אם כך הוא טוען – יש רשות למסור נפש על הימנעות ממאכלות אסורות מפני שזו מסירות נפש על אמונה ולא על איסורי אכילה.

מעניין לציין בהקשר זה, כי לדעת המשך חכמה (דברים ו' י"א) וכן הנצי"ב (בהעמק דבר שם)  זו מציאות וטבע המאכלים הללו במידה כזו שגם כאשר האכילה מותרת מסיבה כלשהיא עדיין נשאר לו הטבע של מאכלות אסורות, שהם מטמטמים את הלב, ולפיכך מצינו שישנם פוסקים הסוברים שחולה מסוכן הצריך לאכול בשר בשבת, מותר לשחוט לו בהמה בשבת, ולא יאכל בשר נבלה, לפי שאכילת איסור - אפילו בהיתר, מטמטמת את הלב.

בעידן הטכנולוגיה המתקדמת הפכה ההבנה בכשרות לידיעה בתחום עתיר ידע ושינתה לחלוטין את פני עולם הכשרות וה'הכשרים'. מוצרים שבעבר היו נטולי כל חשש כמו גבינות (ללא חשש חלב עכו"ם) קפה וממתקים פשוטים ללא ג'לטין, נעשו היום למורכבים ביותר, תמציות וחומרים משמרים, חומרי טעם ומייצבים, הפכו את ענף המזון למדע של ממש, ואת היכולת לפקח על כשרות למאתגרת יותר.

גם בלא רמאויות והונאות כשרות, לא כל אחד ולא כל רב מסוגל לטפל בכשרות ולתת הכשר, הוא חייב להיות בעל ידע רחב מאד ולהתחבר למקורות אינפורמציה עדכניים ומקצועיים בכימאות המזון.

באופן כללי הכשר טוב בנוי על שלשה פרמטרים. א) רמת ידע של המערכת נותנת ההכשר המתעדכנת בכל זמן. ב) רמת פיקוח על ביצוע הסדרי הכשרות אכיפתם ואי עקיפתם. ג) רמה הלכתית התואמת את המבוקש. בעוד שהפרמטר השלישי הוא אינדבידואלי לדרישות של כל אחד ולרמתו הרוחנית, ולא כל אחד חייב לנהוג בחומרות והידורים. הרי ששני פרמטרים הראשונים הם קריטיים ובלעדיהם תעודת הכשרות דומה לתעודת רופא מומחה שאין מאחוריה גוף מוסמך. האם ניתן את גופנו תחת לטיפולו וסמכותו של אותו רופא?

כאשר למשל משגיח הכשרות מקבל את משכורתו מבעל החנות, המלון, או המסעדה שהוא מפקח עליהם (ולא מגוף הכשרות) האם הוא מסוגל להתמודד עם המעסיק שלו ו'לעמוד לו על הראש' בצורה ראויה, לאכוף כראוי את הנחיות הכשרות והביקורת הנדרשת?

ישנם אנשים הפוטרים את מצפונם בכך שישנה חותמת כשרות כל שהיא על המוצר או על החנות, או כשבעל העסק אומר להם ש'הכל בסדר'... האם הם נוהגים כך גם לגבי חששות הנוגעים לבריאותם? האם יעזו לאכול מוצר שיש חששות לתקינותו מבחינה בריאותית על סמך עדות או תעודה בלתי מוסמכת או כזו שתאריך התוקף שלה אינו רלבנטי?

כאשר אנו רוכשים מוצרי מאכל ללא פיקוח הלכתי מוסמך, כאשר אנו אוכלים במסעדה בה התעודה נמצאת על הקיר אבל אנו מזהים בעצמנו חוסר רצינות של התנהלות כשרותית, עלינו לקחת אחריות על עצמנו ועל ילדינו ולא לפטור את עצמנו בכך שישנה תעודה כלשהי. איך אמר אותו חכם לבעל מסעדה - שהראה לו את תמונתו עם רב מפורסם על הקיר? - 'אני רוצה לראות את הרב בשטח ולא על הקיר'.