גילוי נדיר: טביעת חותם מתקופת חורבן בית ראשון נחשפה בעיר דוד

חותם אבן וטביעת חותם (בולה), המתוארכים לסוף ימי ממלכת יהודה, התגלו בחפירות ארכיאולוגיות שמנהלות רשות העתיקות ואוניברסיטת תל אביב בחניון גבעתי שבעיר דוד, בגן לאומי סובב חומות ירושלים.

לדברי מנהלי החפירה, פרופ' יובל גדות מאוניברסיטת תל אביב וד"ר יפתח שלו מרשות העתיקות, הממצאים המיוחדים נמצאו במבנה גדול אשר שימש, ככל הנראה, כמבנה ציבור. במבנה התגלו מפולות אבן גדולות, קורות עץ שרופות וכלי חרס רבים. ממצאים אלו מעידים כי המבנה חרב בשריפה בשנת 586 לפני הספירה, עת הכיבוש הבבלי של העיר ירושלים וחורבן בית המקדש הראשון בידי נבוכדנצר מלך בבל.

המבנה – שייתכן ושימש כביתו של אחד הפקידים החשובים בירושלים של אותה תקופה – ממוקם במדרון המערבי של גבעת עיר דוד. את חשיבותו ניתן להסיק מגודלו, מאבני הגזית המסותתות מהן נבנה ומאיכותם של הפריטים הארכיטקטוניים שנמצאו בתוך שכבת החורבן, כדוגמת שרידי רצפת טיח ממורקת שקרסה מן הקומה השנייה.

גודלם של שני הממצאים הייחודיים שאותרו בתוך המבנה הינו כסנטימטר אחד בלבד. חרותים עליהם שמות בכתב עברי קדום.  פענוחם נעשה על ידי ד"ר ענת מנדל-גברוביץ', מהאוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז לחקר ירושלים הקדומה. על פי הכתב, היא מתארכת אותם לאמצע המאה ה- 7 וראשית המאה ה- 6 לפני הספירה.

על טביעת החותם מופיעות המילים "לנתנמלך עבד המלך". התואר "עבד המלך" מוכר היטב מהמקרא, והוא מתאר פקיד בעל מעמד גבוה המקורב למלך. תואר זה אותר בעבר על חותמות וטביעות נוספות. ייחודה של טביעת חותם זו נעוץ בהיותה עדות ארכיאולוגית ראשונה לשם נתן-מלך מחוץ למקרא. שם זה מופיע בתנ"ך פעם אחת בלבד – בספר מלכים ב', פרק כ"ג פסוק י"א – והוא מתייחס לסריס בחצרו של יאשיהו מלך יהודה, שנטל חלק ברפורמה הדתית שחולל המלך.

לדברי ד"ר מנדל-גברוביץ', העובדה שהפקיד מוזכר בשמו הפרטי בלבד, ללא ייחוסו המשפחתי, מעידה שמדובר בדמות ציבורית שהייתה מפורסמת לכל. היא מציינת, כי אומנם לא ניתן לקבוע בוודאות שהחותם שנמצא אכן הינו חותמו של נתן-מלך המוזכר בתנ"ך, אולם יש לכך סבירות רבה. "אנחנו מדברים על אותה תקופה – של הבולה ושל הסיפור המקראי", היא מסבירה. כמו כן, לטענתה מדובר בשם נדיר, ובנוסף לתארים "סריס" ו"עבד המלך" יש משמעות דומה, של מי שמקורב למלך: "צירוף המקרים המיוחד הזה הוא בהחלט נדיר ומרגש", היא מסכמת.

החפירה בעיר דוד (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)

טביעות החותם, הבולות, היו פיסות טין קטנות באמצעותן נחתמו מכתבים בתקופות קדומות על מנת לשמור אותם סגורים במהלך העברתם ליעדם. השריפה האדירה שהתחוללה בירושלים בעת החורבן לא השאירה שרידים של מכתבים, אולם הבולות – העשויות מחומר הדומה לקרמיקה – השתמרו בצורה טובה יותר, ודרכן ניתן לקבל עדות על קיומם של המכתבים, וגם ללמוד על האנשים שעמדו מאחורי כתיבתם.

הממצא השני – חותם האבן – עשוי אבן אגת כחלחלה, וחרות עליו השם "לאכר בן מתניהו". לדברי ד"ר מנדל-גברוביץ', "השם מתניהו מוכר הן מהמקרא והן מחותמות ובולות נוספות, אך זהו האזכור הראשון לשם 'אכר', שלא היה מוכר עד היום". היא סבורה כי אין מדובר בשם מקצועו של האיש – איכר – אלא בשם פרטי שמקורו אינו ברור. חותמות אישיים שימשו לחתימה על מסמכים, ופעמים רבות שובצו כחלק מטבעת שנשאו איתם בעליהם. בעת העתיקה הם ציינו את זהותם, ייחוסם ומעמדם של בעלי החותם.

חותם האבן עם השם אכר בן מתניהו (צילום: הדס פרוש, פלאש 90)