סיון רהב מאיר: העבודה לקראת הפסח היא להשתנות

השבוע הלך לעולמו בגיל 83 הרב משה לנדא, רבה של העיר בני ברק, ממומחי הכשרות הגדולים בעולם (מספרים שהוא בין הבודדים שהכיר את הנוסחה הסודית של קוקה קולה, כיוון שהעניק כשרות גם למוצר הזה...).
מצאתי הלילה שיעור שלו על ההכנה לפסח, וחשבתי שאקרא הוראות רבות על כשרות וניקיון לקראת החג. אבל הרב לנדא פתח בהכנות אחרות. הנה מה שצריך לעשות, לדבריו, בדיוק בימים האלה: חודש ניסן הוא חודש של הכנה, חודש של עבודה. עיקר העבודה הוא להשתנות. להפוך מ"עבדי פרעה" לעבדי ה'. פרעה הוא היצר הרע, הוא כל מה שמשעבד אותנו. עבודתנו היא לצאת ממנו לחירות. בחסידות אומרים שהגאולה הכללית צריכה הקדמה של גאולה פרטית של כל אחד ואחד. כלומר, כל אחד צריך להכין את עצמו, להיגאל מכל המפריעים בחייו. זאת העבודה שלנו עכשיו. להתכונן, להגיע לליל הסדר מוכנים, עם הרגשות הנכונים.
לזכרו.

האדמה מדברת

הקלטות סתרים, סקרים, מסיבות עיתונאים – לכאורה הכותרות החשובות מתרחשות במישור שמעל לפני הקרקע. השבוע קיבלנו תזכורת דרמטית ממעבה האדמה. שתי תגליות נדירות נחשפו בעיר דוד בירושלים: חותם אבן שעליו חרות בכתב עברי קדום השם "לאכר בן מתניהו" וטביעת חותם שעליה נכתב "לנתנמלך עבד המלך" (שם שמוזכר בספר מלכים ב'). החוקרים לא הסתירו אתמול את התלהבותם ואמרו שהממצא הוא "נדיר ומרגש": התגליות בנות 2,600 (!) שנה, והתגלו במבנה שרוף שחרב כנראה בחורבן בית המקדש הראשון, ונחשף כעת בחניון גבעתי. ההערכה היא שמדובר בשרידים מהמתקפה של הבבלים על ירושלים, שבעקבותיה יצאנו כידוע לגלות. האם אותו נתנמלך עבד המלך, דמיין כשברח מהצבא הבבלי, שיום יבוא ונחזור ונמצא כך את החותמת האישית שלו?
שבנו הביתה, ומדי פעם אנחנו מקבלים ד"שים בני אלפי שנים, שמזכירים לנו כמה הסיפור הזה גדול ועתיק יותר ממה שנדמה.

לא רק "בוטים" משפיעים

בתזמון נפלא, שבוע לבחירות, פרשת השבוע עוסקת בתרבות הדיבור שלנו. פרשת "תזריע" מתארת מציאות שבה צרעת מופיעה על עורו של אדם שמדבר לשון הרע. חז"ל מסבירים שהצרעת אמורה להזכיר לנו שדיבור יוצר מציאות. אלה לא רק מילים שפורחות ברוח ונעלמות, הן משאירות רושם ממשי ומוחשי בעולם, ממש כמו הצרעת. מי שמרכל, מטנף, משקר, מסכסך – לא יוכל למחוק את מילותיו, והוא יקבל תזכורת מוחשית לכך על העור שלו.
המנגנון הזה לא קיים היום בפועל, אבל פרשנינו קוראים לנו לשים לב: כל מילה שמוציאים לחלל האוויר אינה סתמית. היא משפיעה על כל מי ששומע אותה, ויש לה תוקף ומשמעות נצחיים, שנשארים גם הרבה אחרי יום הבחירות. הדיבור הוא מה שמבדיל את האדם מן הבהמה, והוא מבטא את הפנימיות שלנו, את הנפש שלנו, כמו שכבר כתב הרב צבי יהודה קוק: מי שמזלזל במילים שיוצאות מפיו – מזלזל בצלם אלוקים שבו!

אופים אמונה

"שלום, זה הרב שלמה רענן מארגון 'אילת השחר'. לא שמעו על זה בשום מקום בימי הבחירות האלה, אבל היסטוריה מתרחשת השבוע בקיבוץ עין חרוד: מאפיית מצות אמיתית נפתחה בקיבוץ, והציבור מגיע לאפות מצות בתנור, בעבודת יד, ולהשתתף בעצמו בהכנת המצות לליל הסדר. מקבץ האנשים, הנשים והילדים שמגיעים הוא פשוט מרגש: חברי הקיבוץ, אברכים חסידיים, חיילים, סטודנטים ואורחים מתקבצים במאפייה שגודלה 350 מ"ר. מאות תלמידי בתי ספר מכינים מצות עבודת יד, כפי שאבותיהם אולי לא אפו, אבל אבות אבותיהם ואבות-אבות אבותיהם – אפו מדי שנה. עם פתיחת המבצע, לפני השקיעה, התאסף הציבור ליד הבאר שבשדות עין חרוד לשאוב מים לקראת האפייה, בשירה ובשמחה. עד חג הפסח אמורות להגיע למאפייה בכל יום קבוצות מהאזור. כאשר קבוצת אנשים מתגבשת לאפות יחד מצות, נהוג לכנות זאת 'מצות חבורה'. אנחנו כבר מחכים לחבורות שהזמינו מקום, והשנה יאפו לראשונה מצות כשרות למהדרין חבורת בית השיטה, חבורת בית אלפא, חבורת גבע וחבורת נהלל. אומרים שהמטרה בפסח היא להפוך את ההיסטוריה – לביוגרפיה. זה מה שאנחנו עושים כאן".

זכריה באומל ז"ל

ברגע הראשון לא האמנתי, אף על פי שהיה כתוב למעלה "דובר צה"ל מודיע". אנחנו רגילים לפקפק היום בכל אינפורמציה, בטח בחדשה כזו, שהיא בלתי נתפסת.
ואז מגיעה ההבנה שזה נכון, שזכריה באומל, נעדר קרב סולטן יעקב, יובא לקבר ישראל, הערב בהר הרצל. ואחותו אסנת, שתלך הערב להלוויית אחיה, אמרה פתאום במפגש עם ראש הממשלה: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה". כי זו טרגדיה, אבל עכשיו לפחות יש בה וודאות. חז"ל כבר קבעו: אין שמחה כהתרת ספקות.
זכריה באומל יצא לקרב לפני 37 שנים. אנשים בגילי נולדו וגדלו לתוך הידיעה שהוא נעדר והנה, הוא כבר לא. ואז מגיעה המחשבה על אביו יונה, שהפך כל אבן וניסה כל דרך, אבל נפטר כשסימן שאלה בליבו.
ואז אחד החברים שלו מישיבת ההסדר מתראיין, והם כולם אבות לילדים וסבים לנכדים. והוא מספר שמדי יום כשהוא אומר את ברכת "מתיר אסורים", הוא משתדל לחשוב עליו, על חברו לספסל הלימודים. העולה הצעיר מאמריקה, חובב הכדורסל, הלמדן, החברותי – אותו לא ראה מאז שיצא ללבנון בשנת 82'. "המאמצים כל השנים לא היו למען המתים, אלא למען החיים", הוא אמר. "למען המסר היהודי העמוק של רעות, ערבות הדדית, זיכרון".
ואז סיפר ראש הממשלה שהציצית שלו נמצאה ליד שרידי גופתו. והרי הציצית משמעותה זיכרון: וּרְאִיתֶם אֹתוֹ – וּזְכַרְתֶּם. 37 שנים, עם שלם לא הפסיק לזכור את זכריה.