נולדה בשבוע ה-23 להריון, במשקל 605 גרם: אמה של הלוחמת הקטנה בראיון מפעים

היא קטנטונת, שובת לב, לוחמת גדולה, וכבר הספיקה לטעת אהבה בלב הסובבים, המכנים אותה "ילדה של אלוקים". ברכה, בסך הכל בת 5 חודשים, אך מצדיקה את הסופרלטיבים שהוצמדו לה זמן קצר אחרי לידתה, ולא בכדי: ברכה נולדה בשבוע 23 להריון, במשקל 605 גרם בלבד. תארו לכם תינוקת פגה במימדים של כף יד אנושית. כיום, אחרי אשפוז ממושך בפגייה, שוחררה ברכה לביתה, והאם החובקת אותה בזרועותיה מחזקת: "ברכה היא התגלמות של מציאות ניסית. עברנו חוויה מטלטלת שהמחישה לנו מהי השגחה פרטית, ושהקב"ה מהווה ומקיים את הבריאה - ושרצונו הוא הקובע".

ברכה נולדה למשפחה חרדית בצפון הארץ, בה האם יעל (40) עובדת בחינוך, והאב אהרון אברך. ברכה היא הילדה השמינית במשפחה ברוכת הילדים. האם: "כל ילד הוא מתנת שמיים, כל שכן כאשר מגיח לעולם ילד בריא. זה גורם לנו להעריך את הבריאות. מבינים שהיא לא מובנת מאליה - הכל חסד. אחרי שנולדה לנו הבת השביעית, לא ציפיתי לילד נוסף. בבית יש לנו ילד עם מוגבלות שכלית ברמה בינונית, והגידול שלו דורש כוחות ותעצומות נפש רבים. ילד כזה דורש היערכות מכל המשפחה, ומשפיע על גידולם של הילדים האחרים ועל הזמינות שלנו כהורים.

"בהריון של ברכה, מעט אחרי השבוע 20 להריון, המקביל בערך לחודש רביעי-חמישי, התחלתי לחוש לא טוב באופן קיצוני. הובהלתי לבית החולים, אבל לא היתה אבחנה כלשהי. אחרי השגחה שוחררתי לביתי. המשכתי להרגיש רע ואף יותר מכך – התחושות הלכו והתגברו. חששתי מלידה מוקדמת של פג למרות שאין אצלנו נטייה לפגות, וכל ילדיי נולדו במשקל טוב יחסית. הפעם היתה סיבה ממשית לדאגה. ערב אחד, הרגשתי שאני ממש על סף עילפון, הרגשתי לא טוב והובהלתי לבית החולים אלא שהפעם נשארתי לאשפוז בגלל שאבחנו היפרדות שליה - מצב שהוא סיכוני לעובר ולאם".

האם חולקת ומספרת שבימים הראשונים לאשפוז היתה התחלת לידה שנפסקה, "חשתי צירים הובהלתי לחדר לידה אבל מאחר שהלידה לא התקדמה - חזרתי לאישפוז. עברו עליי רגעי חרדה ופחד. לא ידעתי מה יעלה בגורל העובר. התחלתי לקבל מנות דם וברזל ובעיקר להתפלל. בתפילות שלי בקשתי מהקב"ה שייתן לי כוחות להתמודד עם כל תוצאה שלא תהיה. מאחר שההיריון היה בשבוע ה-23 היה מעל לסיכוי סביר שהעובר יתקשה לשרוד, ואם כן - ההערכות הרפואיות היו שהיא תסבול ממחלות מוח או עיוורון. זאת סיטואציה לא פשוטה".

"נעשה הכל בשבילך, ילדה קטנה שלנו"

תינוק שנולד לפני השבוע ה-37 של ההיריון, מוגדר פג. שכן, לידה רגילה מתרחשת לרוב סביב השבוע ה-40 של ההיריון. אחד מתוך 14 הריונות מסתיים בלידה מוקדמת. על פי משרד הבריאות, מחקרים נוספים דרושים עדיין להבנת גורמי הסיכון ללידה מוקדמת, כמו כיצד היסטוריה משפחתית, תורשה, סגנון חיים וסביבה עלולים לגרום לכך שלאישה יהיה סיכון גדול יותר ללדת בלידה מוקדמת.

מאחר שהלידה מתרחשת לפני סיום התפתחות המערכות בגופו של התינוק, בפרט מערכת החיסון, הפג הופך לרגיש יותר למחלות וסיכונים בריאותיים שונים. הטיפול בפג שונה מטיפול בתינוק הנולד בתום היריון. לאחר הלידה מובא הפג למחלקה מיוחדת בבית החולים, מחלקת פגים, בה מקבלים הפגים טיפול ייחודי, לפי הערכת מצבם. במחלקה נשמרים חלק מהתינוקות באינקובאטורים (עריסה סגורה המדמה ככל שניתן את סביבת ההתפתחות הטבעית של התינוק בבטן אמו) כדי לתרום לגדילתו ולחיזוקו. באינקובאטור ניתן לווסת את הטמפרטורה, והוא מהווה סביבה היגיינית ונקייה מחיידקים, למניעת זיהומים. במקרה שהפג אינו מסוגל לנשום בעצמו, מסופק לו באינקובאטור גם חמצן. על פי משרד הבריאות, חומרת הסיבוכים גדולה יותר בתינוקות שנולדו לפני השבוע ה-28 ובמשקל שנמוך מ-1,500 גר', אך גם לתינוקות שנולדו מספר שבועות מוקדם יותר מהתאריך המשוער (שבוע 35 או 36 להיריון) עלולות להיות בעיות בריאות לעומת תינוקות שנולדו בתום התקופה המלאה.

במקרה הנוכחי, בשבוע ה-23 התפתחה לידה. "בתוך דקות מצאתי את עצמי בחדר לידה", משחזרת יעל, "לא הבנתי מה קורה, והתינוקת הקטנטונת נולדה. היא הובהלה לפגיה באופן מידי, כמובן שלא יכולנו לראות או להחזיק אותה. נולדה לנו תינוקת במשקל של 605 גרם, והיא ירדה ב-200 גרם. גודלה היה בממדים של כף יד.

"רק למחרת הלידה ראיתי אותה ונפעמתי. אני, שכל כך חששתי שתיוולד לי תינוקת פגה, גיליתי את השגחת הקב"ה. היא נשמה לבדה ב"ה בלי הנשמה, וב"ה לא פיתחה מחלות פגים. היה מדהים לראות אותה נלחמת על חייה, כל כך קטנה וכל כך נחושה לחיות. החזקנו לה ולנו אצבעות. יום יום ישבתי ליד האינקובאטור, בכיתי ונשאתי תפילה. כל הזמן שיננתי: 'אין עצה ואין תבונה כנגד השם, ולישועתך קיוויתי השם'. אמרתי לה: 'נעשה בשבילך הכל ילדה שלנו, נשמור ונילחם עלייך'. מהקב"ה ביקשתי שישאיר לי אותה בחיים".

ההתמודדות בוודאי לא פשוטה?

"בהחלט. לא פשוט לראות את הילד שלך חסר אונים, בעוד שאת לא יכולה להחזיק, ללטף ולעודד. אחרי כל לידה תמיד זינקתי לבית התינוקות, וישר התחלתי לטפל בתינוק. הפעם לא יכולתי. גם בגלל שהייתי חלשה, וגם בגלל שהיא היתה בפגיה. מבחינה מנטאלית בחרתי לא לקרוא על פגים ולא לשאול יותר מידי שאלות, אלא להרבות בתפילות. בעלי ואני התחלקנו במשמרות סביבה, ובשלב מסוים נעזרנו במתנדבות, מאחר שבכל זאת הייתי צריכה להמשיך לתפקד בבית. לא עזבנו אותה יום אחד. כל הזמן נתנו לה להרגיש שאנחנו איתה. אחים שלה ציפו וחיכו לה בבית, וכל יום שעבר היה בגדר נס.

"ככל שהשבועות חלפו היא עלתה במשקל, וב"ה מצב הבריאותי היה תקין. כולם היו בהלם ממנה - לכן קראו לה 'ילדה של אלוקים'. ראינו בחוש איך הקב"ה שמר עליה בכל רגע. היא השתחררה כשהגיעה לגיל 4 חודשים, בפורים קטן, והחלטנו לקרוא לה ברכה, בגלל הברכה שהיא הביאה. היא ילדה מדהימה וההוכחה שהכול אפשרי. אנחנו מאוד מרוגשים ומחוזקים. אין לי כתפיים רחבות דיין לומר לנשים אחרות מה לעשות במצב דומה אבל אני כן יכולה לספר את הסיפור שלי ולומר שאם הקב"ה רוצה שפג בשבוע ה-23 ישרוד בלי הנשמה, ויהיה בריא – הוא עושה כך".