שחקן הכדורגל ירין חסן בראיון מעורר השראה: "חיי סובבים סביב התורה"

"הקהל מתלהב וחברי לקבוצה, השחקנים שלצידי, מפרגנים לי כשבמשחקים אני לובש חולצה הנושאת את הכיתוב: ה' אחד ושמו אחד", חולק שחקן הפועל פתק–תקווה ירין חסן, המשחק בעמדת הבלם. "זה מחזק. זאת זכות אדירה, הרי יש ילדים וצעירים ביציע. מספיק שאחד מהם מתחזק, ובעיקר מקבל את המסר שההצלחה בזכות הקב"ה - מבחינתי זה שווה הכל".

בעוד כ-3 חודשים ירין יעמוד תחת החופה, ויינשא לבחירת ליבו. "אני מודה שאני מאוד מתרגש לקראת החתונה", הוא מספר בראיון להידברות. ירין נולד לפני 25 שנים בנתניה, העיר בשרון בה גדל והתחנך, והחל בקריירת הכדור-רגל במחלקת הנוער של מכבי נתניה, כאשר ב-2012 ערך את הופעת הבכורה שלו בקבוצה הבוגרת בניצחון 2:3 נגד מכבי חיפה. לאחר מכן מונה לקפטן המועדון. בשנתיים וחצי האחרונות משחק בהפועל פתח-תקווה, קבוצה בליגת הלאומית.

כחלק מתהליך ההתחזקות, באחרונה נפגש ירין עם שר התורה, הרב חיים קנייבסקי. "התחלתי לשחק כדור-רגל בגיל 7 וחצי", הוא אומר, "החלום שלי היה להגיע למכבי נתניה. ואכן לימים שיחקתי בבוגרים, הקב"ה עזר לי והצלחתי. כעת החלום הגדול שלי לשחק בנבחרת ישראל ובחו"ל, ולקדש שם שמיים ברבים - בכל מקום אליו אני נוסע".

ירין גדל בבית מסורתי: "אני מגיע מבית של שומרי שבת, וחונכתי על ערכי תורה. אומנם הבית לא חרדי, אבל בהחלט היה שומר שבת - אימא הדליקה נרות וערכנו קידוש. אנחנו מאוד אוהבים את התורה. התהליך התחזקות נפרס על פני השנים האחרונות. למעשה, התהליך החל באופן הדרגתי מהילדות. בבית לא כפו עליי לשמור שבת, היתה לי אפשרות לבחור. בגיל 15 התחלתי להתקדם לכיוון שמירת השבת. היה לי קשה לשלב בין שמירת שבת למשחקי הכדור-רגל אבל מצאתי דרכים לשמור. למשל לישון אצל משפחה קרובה כדי לא לחלל שבת, ולעשות עוד צעד בהתחזקות. החל מגיל 18, כשהפכתי לאדון לעצמי, לקחתי את ההתחזקות צעד אחד קדימה, וכיום אני לא מוותר על השבת בכל מחיר".

שומר שבת, מתפלל וקובע עיתים לתורה

תהליך ההתחזקות של ירין כולל צעדים נוספים: "אני מניח תפילין כל בוקר, מתפלל 3 תפילות ביום, והולך לשיעורי תורה של הרב יגאל כהן - לו נזקפת הזכות לתהליך ההתחזקות. הרב יגאל הוא עמוד התווך שלי, אני נעזר בו בכל מה שאני צריך. הוא חיזק אותי ב-4 שנים האחרונות. אני מאוד קרוב אליו ומתייעץ איתו, במה שצריך. לעיתים יש לי שאלות לגבי השבת, ואני פונה אליו. מלבד זאת, אני מאזין לשיעורים שלו, ולוקח ממנו הרבה. כל תהליך ההתקדמות שלי ושמירת שבת עד הסוף - הם בזכותו".

איך אתה מצליח לשלב בין שמירת השבת למשחקים?

"מאחר שאני שומר שבת, כשיש חשש שהמשחקים יגלשו לתוך השבת, ונצטרך חלילה לנסוע, אני ו-3 שחקנים נוספים, שגם הם שומרי שבת – הולכים ללון במלון הכי קרוב למגרש, כך שאנחנו לא צריכים לנסוע אלא יכולים להגיע ברגל. אנחנו מסתדרים.

אתה מקבל תמיכה מהקבוצה?

"ברור, המאמן, מאוד מבין אותנו. בגלל שיש 4 שחקנים שומרי שבת - לא מקיימים אימונים בשבת. בתחילת העונה ביקשנו מהמאמן לא לערוך אימונים בשבת והוא הבין אותנו, לכן במקרה הצורך האימונים נערכים במוצ"ש. מלבד זאת, במשחקים אני לובש חולצה עם הכיתוב 'ה' אחד ושמו אחד'. מאז שאני בהפועל פתח תקווה אני לובש קבוע את החולצה בכל משחק, לא באימונים. לפני שאני עולה לשחק אני מתפלל שאפקיע שערים, ואני יכול לומר שמאז שאני לובש את החולצה ומתפלל לפני המשחק, מאזן השערים שלי עלה פי 2 ממה שהבקעתי לפני כן".

איך מגיבים לחולצה?

"הקהל מתלהב וחברי לקבוצה, השחקנים שלצידי, גם כן מפרגנים. זה מחזק. זאת זכות אדירה, הרי יש ילדים וצעירים ביציע. מספיק שאחד מהם מתחזק, ובעיקר מקבל את המסר שההצלחה בזכות הקב"ה - מבחינתי זה שווה הכל".

היית בסיטואציה שחשת נבוך לומר שאתה מתחזק?

"בעבר הייתי במבחנים לקבוצה בחו"ל, בהונגריה, וביקשו לקחת אותי לפגישה עם מאמנים וסוכן במסעדה לא כשרה, בה מגישים טרפות. ביקשתי שלא נאכל במסעדה, ושהמפגש ייערך במסעדה כשרה וכך היה. אני מודה שמצד אחד היתה לי התלבטות אם להיכנס לעניין, וללכת למסעדה אבל לא לאכול איתם, אבל החלטתי לא להתפשר ולומר שאני לא יושב במקום לא כשר. לא חשבתי פעמיים, הלכתי עם הקב"ה. מאוד חשוב לי לקדש שם שמיים. בכל מקום ובכל זמן שאני יכול אני משתדל לקדש שם שמיים. אני מתפלל שהשם יעזור לי בזה. קבלתי במה, אני משחק מול קהל שרואה אותי - אני יכול לנתב את הבמה לקידוש שם שמיים, וזה יכול להועיל לאחרים – זכיתי".

באחרונה נפגש ירין עם מרן השר התורה, הרב חיים קנייבסקי, בתיווכו של שמעון ברדי המקורב לגדולי ישראל. ירין: "שמעון סייע לי להגיע לפגישה עם הרב קנייבסקי, כפי שהוא מסייע לרבים אחרים. המפגש עם הרב קנייבסקי היה מרגש מאוד. הרגשתי מבוטל לידו, כל מה שאמר - קיבלתי. כשהוא בירך אותי הרגשתי באורות - זה היה רגע גדול".

אתה חובש כיפה?

"אני הולך עם כיפה, אומנם לא כל היום, אבל בבית ובאזור מגוריי, עם משפחה - אני עם כיפה. מקווה להמשיך ולהתחזק בזה במקומות נוספים". 

ירין מדבר בענווה, בלי מניירות, בגובה העיניים. "זאת עבודה", הוא מודה, "אני משתדל בעניין, אני עובד על זה. אני שומע שיעורים על ענווה, משתדל בכל כוחי לנהוג בענווה. הדבר שעוזר לי להבין כמה חשוב לשמור על ענווה היא הידיעה שההצלחה מאת הקב"ה. היו תקופות בכדור-רגל שהייתי למטה, לא הלך לי, והיו תקופות שהייתי למעלה - הכל הצליח. לא הבנתי איך זה קורה? הרי עשיתי את אותם דברים ב-2 הסיטואציות, אלא שבאחת הצלחתי ובשנייה לא. הבנתי שיש יד מכוונת, כך שאני מייחס את ההצלחה לקב"ה".

ירין מקפיד ללמוד תורה, מידי יום. "אכן, אני קובע עיתים לתורה. אני פוגש את הרב יגאל כהן באופן קבוע פעם-פעמיים בחודש, והולך לשיעורים שלו. בנוסף, אני הולך לשיעורים ליד הבית. בכל יום אחרי שאני מתפלל מנחה וערבית, אני נשאר לשיעור".

לדבריו, הוא שואף להתקדם בקיום מצוות, "קידוש השם ושמירת שבת", הוא אומר, "חיי היום יום שלי סובבים את התורה, אולי השינוי החיצוני גם יקרה באחד מן הימים. על סמך הניסיון שלי, אני אומר שאם רוצים – הכל אפשרי, אם יש רצון אפשר לשמור שבת. אחת ההשתדלויות שעשיתי כדי לשמור שבת היא שכירת דירה ליד מגרש האימונים, כך שאם יש משחק לפני השבת, הדירה נמצאת במרחק הליכה מהאצטדיון. אני מחכה ליום השבת, אני נהנה ביום הזה. זה יום שמוקדש למשפחה, הוא מאפשר לך להתנתק מענייני היום-יום, ללכת לבית הכנסת, להתפלל. אתה מרגיש קרוב לקב"ה. היום הכי כיף בשבוע".

לאיזו מצווה אתה מחובר?

"הנחת תפילין. מאז בר-המצווה אני משתדל בכל יום להניח תפילין. גם כשאני טס לחו"ל אני מגיע עם תיק קטן שבתוכו התפילין, למעשה זה הדבר הראשון שאני לוקח איתי".

"אני מכיר את השחקן ירין חסן מזה כשנתיים", אומר איש היח"צ שמעון ברדי, ומקורב לגדולי ישראל, "בכל פעם מחדש אני מתפעל מהענווה שלו, לא קל לבוא ממעמד של שחקן כדור-גל מוכר, ולעמוד זקוף וגאה עם חולצה שבה מסר שמקדש שם שמיים ברבים, בפרט בעת שהדעה הרווחת על הציבור הדתי-חרדי מושפעת מסטריאוטיפים שליליים. ירין עושה קידוש השם, ומראה את היופי שבעוונה – להיות מצליחן ולזכור שהכל בהשגחת הבורא". שמעון, חרדי שמתגורר בבני ברק, בא במגע עם ציבוריים שונים, ביניהם גם רחוקים משמירת תורה ומצוות המבקשים להתחזק. "לא מעט חילונים מבקשים להתקרב לקב"ה", הוא מספר, "יש בחורים צעירים, בשנות ה-20 לחייהם, ואף מבוגרים יותר, שמבקשים את קרבת השם. לעיתים, מבחינה חיצונית לא רואים שהם דתיים, כי לא תמיד יש כיפה לראשם. מניסיוני, אני תמיד אומר שאסור לזלזל באף אדם, בוודאי לא לשפוט אותו. כל אדם מגיע מרקע שונה, ומי יודע, יכול להיות שאם הם היו גדלים בסביבה חרדית כמו שלי, סופגים תורה ויראת שמיים עוד מילדות – הם היו עומדים במקום אחר לגמרי היום. נסתרות הן דרכי האל, אך דבר אחד חשוב לי לומר – דווקא בתקופה שהציבור ששומר תורה ומצוות מותקף ולעיתים מושמץ אנחנו מראים שאפשר לחיות אחרת. המציאות בשטח מראה שאין מקום לשנאת האחים, להיפך. לכן לא משנה לאיזה מגזר אתה שייך, כולנו יהודים. כשאדם רואה את הנקודה היהודית בחברו - הוא דן אותו לכף זכות".