כל היקום כולו - בראש סיכה!

לאה שואלת:

"שלום, קראתי במאמר קודם, שאלוקים ברא את כל היקום מחומר ראשון, והכול היה קטן יותר מראש סיכה. אני לא מצליחה להבין איך הדבר הזה אפשרי, איך ייתכן שכוכב יוכל להתכווץ בראש סיכה? ועוד כל היקום כולו? זה בלתי נתפס בשכל. ואם כבר מדברים על דברים שלא נתפסים בשכל, אני גם מבינה מה היה לפני היקום, מה זה אומר: לא היה כלום? האם היה חלל ריק וחשוך? תודה!".

* * *

שלום לאה, ותודה על שאלותיך.

התשובה המדעית הקצרה היא שכן, וכך אכן היה! המדע גילה שכל הגלקסיות מתרחקות זו מזו, ופירוש הדבר, שבעבר היו כל הכוכבים והמסה ביקום מרוכזים בנקודה זעירה אחת, קטנה יותר מראש סיכה.

הרמב"ן תיאר זאת לפני כ-800 שנה בפירושו לפסוק הראשון בבראשית, וביאר שהקב"ה יצר את העולם מ"חומר היולי" בראשיתי. המדע מכנה כיום מכנה חומר בראשיתי מרוכז זה בשם "הנקודה הסינגולרית".

את שואלת, כיצד הדבר ייתכן?

ההסבר לכך טמון בעובדה שכל החומרים המוצקים למראה בנויים למעשה מחלקיקים זעירים מאוד, הנעים במהירות אדירה. תנועה זו היא שיוצרת את האשליה של נפח, גודל וצורה. ניתן להמשיל זאת למאוורר שבנוי משלוש צלעות דקות, אך כשהוא מסתובב, כל שטח בו ניגע ירגיש "מוצק" למגע.

האטום מורכב מגרעין עשוי פרוטונים ונויטרונים, ואלקטרונים שחגים סביבו במהירות. הגרעין כל כך קטן באטום, עד שניתן להמשילו לנמלה בתוך מגרש כדורגל. כל מה שיוצר את ה"מגרש" הוא התנועה המהירה של האלקטרונים סביב הגרעין!

אילו כל החלקיקים ביקום היו חדלים מתנועתם אפילו לרגע, היו יכולים להתכווץ שוב בראש סיכה.

לגבי שאלתך השנייה,

המדע הוכיח שהיקום כולו הופיע בנקודת זמן מסויימת ולא היה קיים תמיד, פירוש הדבר שלפני היקום לא היה חומר מרחב או זמן, או בשפה פשוטה: לא-כלום.

לא היה צבע או העדר של צבע, למעשה, לא היה אפילו מקום להכניס בו סיכה. היקום לא היה, ולכן גם חלל לא היה בו.

הרעיון הזה לא נתפס בדמיון, כי הדמיון בנוי על ציורים מוחשיים של חמשת החושים, וכיצד ניתן לדמיין מושג שאי אפשר לראות או לשמוע או למשש?

אך בדרך משל, נסי לחשוב על המושג שנקרא "ואקום". כששקית מנופחת באוויר, יש בתוכה תרכובת גזים, אך כשמוציאים ממנה את כל האוויר, חלקיה מיד נצמדים זה לזה, מה שנוצר ביניהם מכונה "ואקום" - העדר של חלל.

אפשר לסבר את האוזן ולומר שלפני היקום היה מצב של ואקום, רִיק מוחלט מכל חומר, חלל ותנועה.

גם אם לא ניתן לדמיין זאת, בשכל הרעיון נתפס.

כשאין חומר, אין שינויים. לא-כלום הוא מצב קבוע, שאין בו סיבות ותוצאות, כי אין בו דבר שיכול לחולל שינוי או להשתנות.

לא-כלום הוא למעשה מושג פשוט מאוד להבנה. הוא העדר של חומר ותנועה.

בלא-כלום - לא קורה כלום.

לכן הופעתו של היקום מעידה על בורא שקדם לו, ואינו מוגבל לגבולות החומר והזמן:

1) מכיוון שלפני היקום לא היו חומר ואנרגיה, מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום אינו עשוי מחומר ולא מאנרגיה. כלומר: מציאותו אינה חומרית, ובמילים אחרות, הוא על-טבעי.
2) מכיוון שלפני היקום לא היה מרחב (-חלל), מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום אינו צריך מרחב כדי להתקיים. כלומר: אין למציאותו גבולות חומריים, ובמילים אחרות, הוא אינסופי. נמצא בכל מקום במידה שווה.

3) מכיוון שלפני היקום לא היה חומר ומרחב, חילוק או מרחקים, מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום אין בו גבולות וחילוקים. כלומר: מציאותו אינסופית ללא גבול, ובמילים אחרות, הוא אחד מוחלט.

4) מכיוון שלפני היקום לא היתה תנועה וזרימה של זמן (עבר הווה או עתיד), מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום אינו תלוי בממד הזמן. כלומר: אין למציאותו תנועה ושינוי, ובמילים אחרות, הוא נצחי.

5) ביקום ישנם חוקי טבע, אשר הופיעו יחד עם החומר יש מאין. חוקיות זו מארגנת את כל החומרים ביקום ברמה מתמטית מורכבת לאין שיעור. מכאן ההוכחה שמי שברא את היקום תכנן את חוקיו בהגיון, ובמילים אחרות, בעל חכמה וכוונה.

אם נשאל אנשים מרחבי העולם מה פירוש המילה "אלוקים", ישיבו בדרך כלל: אלוקים הוא בורא העולם, איננו חומרי, הוא אינסופי, נצחי, אחד מוחלט, כח עליון, חכם שאין חכם ממנו.

בכל הסעיפים שראינו נמצאו עדויות מהיקום לכל המאפיינים שמגדירים את השם "אלוקים". נמצא שהבריאה מעידה על יוצרה, ומציגה לפנינו הוכחה ברורה לקיומו של אלוקים.