שיר למיטיבי לכת: בליל שימורים, כשהלילה יֵרֵד - ו"מה נשתנה" אז תישאֵל

בליל שימורים כשהלילה יֵרֵד

ו"מה נשתנה" אז תישאֵל

קושיה חמישית תוסיף להדהד

לחיות כיהודי, מה זה כולל?

האם זה אומר "גם וגם" להיות?

בן חורין מחד ומאידך מצה'

כיצד יתכן בשילוב כזה לחיות

גם כאן וגם כאן, או אולי רק באמצע?

עצב ושמחה ביחד לעָרֵב

לפתוח בגנאי ובשבח לסיים

גאולה וגלות זה בזה לשלב'

כיצד באמת, את ליל הסדר נקיים?

בוא ידידי יש לי מה לומר

הקשב היטב, לימי עַם עולם,

יהודי, זה לא רק להיות בן נבחר

ולעמוד מעֵבֶר, הפוך מכולם.

יהודי הוא כזה שמוצפן לו בדם

שעבוד וצרות, גלות וצִפיה.

מאז הראשון, אבינו אברהם

שגילה בעולם אמת ואמונה.

שהכיר ומצא את הבורא לבדו

כשאביו, אלילים מכר להמון

הוא עמד ושברם ומסר את נפשו

ושאל "היכן הוא, מנהיג הארמון"?

לתוך הכבשן השליכו נמרוד

להשמיד, הוא חשב המורד במוסכמות

האם באמונתו איתן יעמוד?

והוא המשיך להאמין, ובַשקר לבעוט.

כשיצא מעירו ולא שאל "לאן"

לדרך יצא, עם תרמיל הוא הלך

בכלל לא ידע המטרה היא, היכן?

מאמין ועושה, כי נאמר לו כך.

על אף ההבטחה ואברכך - בממון

לא ראה זאת אבינו, במקום מיד

הגיע לארץ כנען, ואבוי - רעבון!

ובבורא האמין ולמצרים ירד

שם נלקחת האשה לבית המלכות.

להצלת האחיין במלכים נלחם

לא נוטל הוא משרוך ועד חוט

שלא יאמרו "העשרתי את אברם".

מעמד הברית בין הבורא לאבינו

בין הבתרים בעלטה ותנור עשן,

את בניו במצרים האויבים יענו

ואת הגוי הצורר, הבטיח, אנכי דן

זקן מופלג וישיש, למול נצטווה

לא שאל, "האמנם, בגיל כה מבוגר"

שש לעשות צדק בגילה וחדווה

וגם את אנשיו מל, גם מבני הנכר

על אשתו "אחותי" שינה ואמר

כשהגיע למקום בו אין יראת אלוקים,

והאשה נלקחה אל מלך גרר

(והתורה מעידה שהיה בלב תמים)

גָּרֵש אמה ובן, ציוותה הגבירה

קם ועשה, ואת שניהם שילח,

עם חמת מים אל ארץ גזירה,

וישמע א-ל קול הנער תחת השיח

עמד בגבורה בעשרה נסיונות

כאשר את בנו יחידו העלה לעולה,

כח וחוסן הוא הוריש לדורות

בזכות זאת, הובטחנו, נזכה לגאולה

ולא שאל הוא "היכן ההבטחה"?

"בהביטי השמים הבטחת בוראי

כמספר הכוכבים - יהיה זרעך

ואם אקריבהו, כיצד יקרא בו זרעי"

כי חשש קטן היה לאבינו

אולי מאהבת בנו, ישאל שאלות

וכאן יסוד באמונה מלמדנו

שלהאמין, זה לא לערב נגיעות!

להיות יהודי זה לזכור את כל זאת

להיות נע ונד בלי למצוא מנוח

להמשיך ולדבוק, בגלל וגם למרות

להאמין ולדעת ולשאוב מזה כח

כשירדנו למצרים ונקרע לנו הים

וראינו את אויבינו לוקים עשרה

הבנו שאין טבע ומנהג בעולם

בלי לדעת זאת אין חלק בתורה.

לקבל התורה במעמד שישים ריבוא

כאיש אחד נעשה, ואחר נשמע עונים

וכאשר בושש משה מן ההר לבא

בעגל בוגדים במחולות וריקודים

ארבעים שנה לשתות מי באר

ולחם אבירים לאכול, מַן מִשָׂמַיִם.

וכשרָפו מן התורה עמלק מקרר

ומנצחים כשלמעלה מרימים הידיים

להגיע לארץ, להלחם בגבורה

ולבנות בית בהר המוריה,

לצאת לגָלוּת, לנדוד בחזרה

ולהמשיך ליחל לקץ שבעים שנה

לחזור לעלות עם עזרא הסופר

לבנות ולהיבנות, ובחיים להתחיל.

וגם כאן שוב הגיע וגבר הצורר

את העם הוא הגלה, גם רמס והשפיל

להיות יהודי זה לגלוׂת בין אומות

להרגיש לא שייך, להיות נטע זר

לדעת האמת מול כל הרעיונות

ולהתעמת עם עולם מנוכר ואכזר

לחוות גירושים גזירות ופרעות

מסעות הרג וגזרות שנת ת"ח

לאסוף השברים ולנסות שוב לחיות

ולדעת שמאוּם, מחר לא מובטח

וגם בזמנים של תוׂר הזהב

כשיהודי היה שֹר ונגיד בבית מלך

לא הגיע הוא כלל למצב הנכסף

עדיין, זוכר שהוא באמצע הדרך

וצועד הוא לאט, אינו ממהר

כי אין לו לאן, המסע מתארך

ממשיך לעמוד, ולָעוֹלם הוא אומר

מתי יתגלה כבודו של המלך?

"אני מאמין" שירו מתרונן

ברכבת של מוות הוא לא מתייאש

קולו מתגבר וניגון מתנגן

יבנה עוד הבית - בית של אש

מאמין בבורא שברא העולם

ובעולמו הוא אחד מיוחד ויחיד

אין לו גוף ודמות של אדם

קדם להכל בלי ראשית ואחרית

בכל הצרות רק אותו עבדנו

ורק אליו נמשיך להתפלל,

לא עזָבַנו, ולעולם לא נעזבנו

ולהתגלותו ולישועתו נצפה ונייחל

להאמין בנבואה גם כשמעִמנו ניטלה.

ומשה עבד נאמן אב לכולם

את התורה הוא נתן לעם סגולה

והיא לא תשתנה ולא תוחלף לעולם!

והדרך מתארכת והמסע מתמשך

מתעקל ועולה מתפתל ויורד

יש ימים של אור, ויש גם בחושך

ובאמונה שלמה יהודי מתעודד

באמונה שיודע הבורא את הכל

ויתן הוא שכר, מאום לא נעלם.

יבא הוא, היום, אם נשמע בקול

ויגאלנו הבורא משקרי העולם

עוד יחיו המתים ויטלו את שכרם

וכמים לים נתמלא אז דעה

מלכותו יתברך בכל העולם

לא יהיה עוד מוות ולא דמעה

ארוכה היא הדרך, דרך עם הנצח

על נהר היא עוברת, כגשר צר

אך אין כל פחד למי שבוטח

ונאמן בעל מלאכתנו - ליתן השכר...

למשלוח שירים למדור השירה שלנו כתבו למייל shira@htv.co.il