האם להתחיל עם השידוכים?

בתנו הבכורה, בת 19.5, מסיימת השנה ב"ה את לימודיה בסמינר. לאחרונה גובר אצלה מאוד הרצון להתחיל לשמוע שידוכים, כמו כל החברות. בתור הורים אכפתיים, אנו בספק בעניין, כי במבט של מבוגרים אנו יודעים שזה לא מתחיל ונגמר בתמונות ובשמלת כלה. השאלה היא אם ההתלהבות שלה מצדיקה, והאם היא בנויה לכך כרגע. מבחינתנו - לתת לה עוד שנתיים לפחות ואז תצא בע"ה לחיים.

בתכם הלומדת בסמינר משתייכת למגזר, שבו מקובל להינשא בחתך גיל זה, ואי-אפשר להתעלם מהלחץ החברתי סביבה ומההתלהבות והריגושים הקיימים ודאי.

אני שומעת מבין המילים שיש כאן מעבר לאכפתיות הורית – קצת, אולי, דאגה מיותרת. אם תזכרו טוב, גם אתם, נישאתם כשהייתם במבט של צעירים. התלהבתם ורציתם...

הבגרות וההסתכלות על החיים משתכללת ונבנית במשך השנים. אם נחכה שהיא תגיע - נפספס הרבה בדרך. כבר אמר מי שאמר: "החיים הם בית הספר הכי טוב, אך שכר הלימוד בו גבוה". כך דרך העולם.

צריך להפריד בין הרגש והדאגה ההורית הנ"ל, לבין שיקול הנתונים בצורה אינדיבידואלית והתאמת הבת למעבר לנישואין (לבדוק באופן כללי, שהבת בנויה ללקיחת אחריות, בשלה רגשית לחלוק חייה עם בן זוג, נותנת מעצמה ומבינה את השני וכדומה – הכל יחסית לגילה).

חשוב להביע אמון בבת וביכולותיה, וביטחון בה' בהצלחתה בהקמת הבית בבא העת.

זיווג הוא נטו משמים. עם המון תפילות, הדרכה טובה לשני הצדדים טרם הנישואין וברכת צדיק על המוגמר, תזכו ב"ה להרבה נחת.

(קרן אהרון, מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית)

* * *

מזה זמן מה שמתי לב כי בני בן ה-9 אינו מרבה לומר את האמת. לצערי גם מבית הספר מגיעים אלי מסרים מעין אלו, כיצד עלי לנהוג?

ילדים במהותם קרובים לאמת הרבה יותר ממבוגרים, שפיתחו מנגנוני הגנה לעצמם המסייעים להם לעגל פינות ולצאת "נקיים". תמימותם של הילדים מאפשרת להם להביא לידי ביטוי את הדברים כהווייתם, זאת מאחר שתפיסת עולמם הבסיסית וההתחלתית הינה דיכוטומית, המאפשרת להבחין בין שני אלמנטים בלבד: אמת ושקר, אהבה ושנאה, חזק וחלש וכו'. מצב תודעה זה אינו מסוגל להכיל את התחום האפור שבין שני האלמנטים, ובאופן טבעי נצמד הילד בתמימותו אל האמת.

ילדך בוחר לשקר ולהשתמש במנגנוני ההגנה המזויפים הללו, כי טושטשה אצלו האבחנה הזו, והוא כבר למד להפיק תועלת מהשימוש בשקר. מכאן ואילך הוא עסוק בהגדלת טווחי השימוש בשקר, כפי שמשתקף גם מבית הספר. בנוסף לכך, ילדך עלול לשאת בתוכו בלבול רב וקונפליקטים פנימיים, שיתכן שיהיו מנת חלקו כל חייו.

כשההגדרות למושגים "אמת" ו"שקר" ברורות, חדות ומוטמעות בילד, קל לו יותר לדבוק בצד אחד ולהדיר עצמו מהצד האחר, כי זה תואם את תפיסתו הקוטבית את המציאות.

לכן ראוי לחדד מחדש את האבחנה שבין אמת לשקר, ולשומרה. לבחון עם הילד את הנזקים שהביא עמו השקר, להיזכר באותם רגעים בהם נתפס כמשקר - כך שיגיע לתובנה שזו לא דרך המשתלמת לו לטווח הארוך. כמו כן, יש לדאוג לתגמלו כל אימת שנמנע מדבר שקר, ולזכור כי הדבקות באמת מאפשרת אורח חיים יציב וללא קונפליקטים פנימיים.

(ענבל אלחייאני, MA, מטפלת מוסמכת ב-NLP ובדמיון מודרך)

* * *

אני בת 36, מנסה לרזות מזה מספר שנים ללא הצלחה. בכל פעם שאני מצליחה לרזות מספר קילוגרמים, קורה אירוע מסוים שבעקבותיו אני אוכלת ללא שליטה. האם אני סובלת מאכילה רגשית?

התשובה היא כן, על פי התיאור הקצר שנתת.

אכילה רגשית היא בעיה שבעצם מאגדת בתוכה הרבה מאוד גורמים וסימפטומים דומים, שהבולט ביניהם הינו אכילה ללא רעב, ובעקבות אירוע מסוים שנוצר.

רבים מוצאים עצמם אוכלים מתוך רגשות פחד, כעס, תקווה, עצב, ייאוש, שעמום, בדידות, או הפוך: שמחה, הפתעה, התרגשות ועוד. העולם הרגשי של האדם מסובך ואינסופי, ולכן רבים מוצאים את עצמם אוכלים לפי הרגשות.

אכלן רגשי עוסק באובססיה באוכל: מה יאכל, כמה יאכל ומתי. הוא ישתמש תמיד באוכל לשם הרגשה ולשם הסרת רגשות שונים ולא נעימים. כאשר הוא מתוסכל או עצבני - יאכל גם כשאינו רעב. הוא מאבד שליטה על האוכל לעתים קרובות, וכיוון שלרוב הוא מתבייש באכילתו –הוא מעדיף לאכול בבדידות. הוא מנוהל על פי האוכל ולא מצליח להפסיק לאכול בזמן, ופעמים רבות מתקשה להפריד בין הרגשות לצורך לאכול לצרכיו האמיתיים.

כדי לעזור לאכלן הרגשי ולהביא אותו למצב של אכילה נכונה, הטיפול צריך להיות מותאם למטופל. על הטיפול לשלב טיפול תזונתי עם הנחיות ותרגול התנהגותי, המותאמים לטיפול ולשליטה ברגש, ובמיוחד ברגש המופנה לאכילה רגשית. כן יש ללמוד הרגלי אכילה מחדש, כלומר: לעצור ולחשוב לפני אכילה במספר שלבים: זיהוי החסם הרגשי הקיים שמפריע לתפקוד תקין, ובירור הסיבות שבגללן נוצר המחסום.

הטיפול מבוסס על התנגדות למחסום בעזרת שיחה, כתיבה ודמיון מודרך.

(ד"ר סיגל תמיר, ד"ר לתזונה ומדעי ההתנהגות)