עשרת המכות: במה היו המצרים אשמים? חלק ב'

בכתבה הקודמת עסקנו בשאלה, במה היו האזרחים המצרים אשמים, שנענשו בעשרת המכות. למדנו על רשעתם כאשר מיררו את חיי בני ישראל בפרך ולא חסו על ילדיהם.

במבט מעמיק נגלה שהקב"ה השיב למצרים מידה כנגד מידה כפי מעשיהם עם בני ישראל.

המצרים כידוע היו אנשים "נקיים" מאוד. הם הקפידו מאוד על מראה חיצוני, גילחו את שערם והחשיבו מאוד אסתטיות. כאשר הסכימו המצרים לטבוח את תינוקות בני ישראל, הם ניסו להימנע ככל האפשר ממראה הדם. לשם כך, המצרים ביצעו רצח-עם ביאור בצורה "נקיה", כלומר הטביעו את התינוקות במים כדי להסתיר את שפיכות הדמים ההמוני שהם מבצעים (האין זה מזכיר את תאי הגזים הסגורים ו"הנקיים" של הנאצים ימ"ש?). כולם ידעו בדיוק מה נעשה שם, אך היה חשוב למצרים לשמור על ה"אסתטיות".

מה עשה הקב"ה? הענישם במים, כאשר הפך את כל היאור לדם - סימן לדם התינוקות שנשפך בו. קלונם התגלה בפרהסיה, והמצרים המבויישים נאלצו לבקש מים מבני ישראל. הרצח ההמוני שעשו בבני ישראל כמובן לא עבר בשתיקה, ובמכת בכורות לא היה בית במצרים שלא היה בו מת. הקב"ה נהג מידה כנגד מידה: "כה אמר ה': בני בכורי ישראל... ותמאן לשלחו - הנה אנוכי הורג את בנך בכורך" (שמות ד, כב).

יש שישאלו, מה אשמים הילדים הקטנים, שלא היתה להם דעה. אף מבלי להיכנס לנושא העמוק של גלגולי נשמות, המסביר שנשמות יורדות לעולם בילדים לתיקון חוזר ומדויק על עוונות קודמים שעשו בחייהם הקודמים בתור מבוגרים, יש להבין את המורכבות החיצונית של טבע הבריאה.

המכניס ידו לאש - יכווה. עם שלא ישמור על כללי ההגיינה, יביא על עצמו מחלות. הורים עלולים לגרום נזקים חמורים לילדיהם שקבלו לרשותם, אם במקום להגן עליהם, ינהגו בהם ברשלנות וזלזול. כך גם בטבע הרוחני של הבריאה, יכול עם להביא על עצמו ועל בניו אסונות בכוח מעשיו.

אפשר לומר שהעולם דומה לראי, מה שאנשים מקרינים לתוכו - הם מקבלים ממנו בחזרה. הקב"ה אינו נוהג באכזריות ח"ו, אלא מגלה לנו את החוקיות של עולמו. הוא יתברך נוהג עם הבריות בדיוק כפי שהם נוהגים עם הזולת. במילים אחרות, המצרים ברשעותם הביאו על עצמם את מכת הבכורות במו ידיהם, הם שגרמו להריגת בכוריהם בכוח מעשיהם הרעים שחזרו אליהם כבומרנג. כאשר טבחו בילדי ישראל, לא ידעו המצרים שבו-בעת הם בוחרים למעשה לטבוח בילדיהם שלהם.

עצם העובדה שבכל אחת ואחת מן המכות ניתן לראות סימנים לשכר ועונש עד הפרטים הדקים ביותר, מלמדים כי הקב"ה נוהג בצדק עם כל בריותיו, וזה אות אמונה מחזק לדורות - שגם כאשר הצדק האלוקי נסתר מעינינו ודאי הכול נעשה בצדק ודקדוק הדין.

אך יש גם מידת רחמים בעולם. למרות שהמצרים הביאו על עצמם את הגזירה הרעה, המדרש מספר כיצד לאחר טביעת החיילים שרדפו אחרינו בים-סוף: "בקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה?!" (מגילה דף י, ב).

הקב"ה אינו שמח במות הרשעים, וביארו בגמרא את הפסוק "ייתמו חטאים מן הארץ" - חטאים ולא חוטאים (ברכות דף י, א). הקב"ה אומר: "הֶחפוץ אחפוץ מות רשע, נאום ה' אלוקים, הלא בשובו מדרכיו וחיה!" (יחזקאל, פרק יח).

המצרים שראו במו עיניהם את עשרת המכות, את כוחו של ה' - יכלו לשוב בתשובה שלמה מרשעתם כלפי בני ישראל. עוד במכת הדם הראשונה, הראה ה' למצרים כיצד הוא מפלה בין היהודים לביניהם, עד שנאלצו לבוא לקנות מן היהודים מים. בכל מכה ומכה ראו כיצד בני ישראל אינם ניזוקים, ויכלו ללמוד מכך מוסר ולשוב בתשובה.

יחד עם זאת, ה' הראה את רחמיו על המצרים במכת הברד, כאשר הודיע למצרים מראש שעליהם להכניס את המקנה שלהם לבתים ולהתחבא מן המכה שתבוא עליהם:

"הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאוד, אשר לא היה כמוהו במצרים למן היום היווסדה ועד עתה. ועתה שלח העז את מקנך, ואת כל אשר לך בשדה, כל האדם והבהמה אשר יימצא בשדה ולא יאסף הביתה, וירד עליהם הברז ומתו. הירא את דבר ה' מעבדי פרעה - הניס את עבדיו ואת מקנהו אל הבתים, ואשר לא שם לבו אל דבר ה' - ויעזוב את עבדיו ואת מקנהו בשדה" (שמות ט, יח)

אנו רואים כיצד ה' מזהיר את המצרים, ונותן להם אפשרות לשוב בתשובה. כך למעשה נהגו חלק מהמצרים: "וגם ערב רב עלה איתם" (שמות יב, לח). רש"י: "ערב רב - תערובות אומות של גרים". אלו היו המצרים שבחרו להיפרד מן האומה המצרית הרשעה ולשוב בתשובה (גם אם לא מלאה, כפי שהתגלה במעשה העגל).

בספר יונה מסופר כי ה' שלח נביא-ישראל אל הגויים בני העיר נינווה, לאחר שגזר עליהם השמדה כמו על סדום ועמורה בשל מעשיהם הרעים, אך בני העיר שבו בתשובה שלמה, וכך הוסרה מהם הגזירה הרעה.

הקב"ה מעדיף שבני אדם יחזרו בהם מרשעתם, יעשו תשובה ולא ייענשו. המצרים שראו כי ה' מענישם בגזירות רעות ונסים גלויים היו צריכים לשוב בתשובה מיד, לרחם על בני ישראל העשוקים ולזעוק לה' לרחמים, אז ודאי היו ניצלים מרוע הגזירה, ולא מגיעים למכת בכורות.

רחמנותו של הקב"ה נתגלתה גם באופן שבו נמסרה כל מכה ומכה באזהרה מראש, כפי שביארו חז"ל: "בנוהג שבעולם, בשר ודם שהוא מבקש להביא רעה על שונאו, פתאום מביא עליו עד שלא ירגיש בו, והקב"ה מתרה לפרעה על כל מכה ומכה כדי שישוב בו" (שמות רבה, פרשה ט, ט), ולהסיר קושי על הבחירה החופשית, הרמב"ם ביאר בהלכות תשובה פרק ו', שהקב"ה חיזק את לב פרעה לבחור ברשעותו, רק לאחר שפרעה ועמו כבר בחרו מדעתם החופשית להיות רשעים קודם לכן.

נמצאנו למדים שעשרת המכות מלמדות מוסר ואות לדורות, על אמיתות התורה והגילוי האלוקי שנעשה לעיני כל עמנו, כמו גם על מציאותו של הצדק האלוקי הפועל עם בני האדם לפי מעשיהם. כמובן שמעבר לבחינת הצדק של השגחה כללית, קיימת גם השגחה פרטית שבה ה' מדקדק עם כל נשמה ונשמה לפי חשבונותיה, ומורידה לחיים כפי תיקונה האישי המיוחד רק לה: "אני ה' חוקר לב בוחן כליות ולתת לאיש כדרכו כפרי מעלליו" (ירמיהו יז, י).