מי חוקק את חוקי הטבע?

ישנן למעשה שתי הוכחות מדעיות למציאותו של הבורא יתברך: העובדה שהיקום התחיל, ומכאן שיש בורא שהתחילו. והוכחה שנייה מחוקי הטבע שמעצבים את החומרים ביקום, ומעידים על תכנונו.

זו אינה אותה הוכחה.

לא די ביצירת החומר יש-מאין כדי שיהיה לפנינו יקום. בנוסף ליצירת החומר, נדרש עיצוב גם לחוקיו.

בלעדי חוקי הטבע, היה החומר מצוי עכשיו בתוהו ובוהו, חלקיקים מרחפים בחלל שחור ללא כל היקשרות חשמלית או כימית ביניהם. גם לאחר שנברא היקום, מדוע שיהיה קיים בו סדר וארגון?

בריאתו של החומר אינה מסבירה את התנהגותו בחוקיות. לכן, יש כאן הוכחה שנייה למציאותו של האלוקים - ההוכחה שהוא גם מחוקק ומתכנן, אשר תכנן חוקים מדויקים ביותר במטרה לעצב את החומרים ביקום לכדי גלקסיות, כוכבים וכוכבי לכת.

חשוב להכיר את העובדה שלא כל יקום היה מסוגל להכיל בתוכו חיים. יקום שאין בו מים או חמצן לדוגמה, לא נראה שהיה מכיל בו חיים, בפרט חיים מורכבים - אינטליגנטיים.

כל אחד מחוקי הטבע פועל בתיאום עם החוקים האחרים, לפי משוואות מתמטיות שנתגלו, החובנים בהם ערכים מספריים שקובעים את חוזקם המדוייק בעיצוב כל החומרים ביקום.

הנה דוגמאות מדעיות מורכבות מאוד לכך (מי שמתקשה יוכל לדלג):

אם הכח הגרעיני החזק היה חלש יותר ב-2%, לא היו נוצרים פרוטונים מהקווארקים. אם הוא היה חזק יותר ב-2% יסודות חיוניים לחיים לא היו מספיק יציבים כדי להתקיים.

אם הכח האלקטרומגנטי היה חלש יותר, לא היתה אפשרות ליצירת מולקולות (האלקטרונים לא היה נותרים במסלולם), אך גם אם היה חזק יותר, לא היתה אפשרות ליצירת מולקולות (מסלול, שנקרא גם אורביטל אטומי, לא היה מסוגל לאכלס יותר מאלקטרון בודד).

כח משיכה מעט חזק יותר היה יוצר שמשות לא יציבות (בעלות מסה גדולה פי 1.4 מהשמש שלנו, שהיו בוערים מהר מדי), אך אם כח המשיכה היה מעט חלש יותר, היו נוצרות רק שמשות קטנות (בעלות מסה פחות פי 0.8 מן השמש שלנו, שלא מאפשרות יסודות כבדים הנחוצים לקיום חיים).

אם הכח הגרעיני החלש היה מעט חזק יותר, לא היו נוצרים כוכבי לכת (חלקיקי הנויטרינו היו עוברים דרך המעטפת, ויסודות כבדים לא היו נפלטים לחלל), אך גם אילו היה מעט חלש יותר, לא היו נוצרים כוכבי לכת (לא היה לנויטרינו כח לפרק את המעטפת ולזרוק לחלל יסודות כבדים).

אם היה פחות מסה ביקום, לא היה נוצר הליום, ובלעדיו לא היו נוצרים יסודות כבדים. אך אם כמות המסה ביקום היתה גדולה יותר, היו הכוכבים בוערים חזק ומהר מדי (בגלל עודף דאוטריום, שהנו זרז לתגובות גרעיניות).

הפיזיקאי והאסטרונום פרופ' מרטין ריס (Martin Rees) היה הראשון לכתוב על הכוונון העדין של היקום בספרו "צירופי מקרים קוסמיים" (Cosmic Coincidences, 1989). נושא מדעי זה נקרא בשם: "Fine Tuning of the Universe".

כיצד מתייחסים פיזיקאים לעובדות אלה?

הפיזיקאי פול דוויס כותב: "קיימת הסכמה רחבה בין פיזיקאים וקוסמולוגים שהיקום הוא בכמה מובנים 'מכוון לקיום חיים' (fine-tuned). אולם, מסקנתם לא תהיה שהיקום תוכנן לקיום חיים, אלא יותר, שהוא מכוון ליצירת הסביבה אותה החיים במקרה צריכים..."

[Paul Davies (2003). "How bio-friendly is the universe". Int. J. Astrobiol. 2 ,115].

נראה כי ישנם אנשים שיאמינו במקריות, גם אם כל הנתונים המדעיים יצביעו אחרת.

תגלית מדעית חדשה מציבה קושיה גדולה אפילו יותר על האמונה בצירופי מקרים: "אנרגיה אפלה" הוא הכינוי שנתנו פיזיקאים לכוח מסתורי שממלא את רוב היקום שלנו (כ-68% מכלל המסה-אנרגיה של היקום), ומשפיע על קצב התפשטות המרחב. לאנרגיה אדירה זו יש השלכות מרחיקות לכת על הקבוע הקוסמולוגי - בלעדיה לא היתה מתאפשרת אפילו גלקסיה אחת ביקום כולו!

הפיזיקאי לאונרד סאסקינד אמר: "המסתורין הגדול אינו מדוע קיימת אנרגיה אפלה, אלא מדוע יש כל כך מעט ממנה... העובדה שקיומה של המציאות כולה נמצא על חוד הסכין: אם האנרגיה האפלה היתה גדולה יותר - לא היינו כאן, זה מה שמסתורי" - אילו היתה מעט יותר אנרגיה אפלה, או אם הערך של הקבוע הקוסמולוגי היה אפילו מעט יותר גדול, היה החלל מתרחב במהירות גבוהה מדי מכדי לאפשר גלקסיות.

[Leonard Susskind, Ananthaswamy, Anil. "Is the Universe Fine-Tuned for Life?"]

אך גם מבלי להיכנס לדוגמאות מורכבות כל כך, די לקורא לדעת שהיקום פועל על פי חוקים מתמטיים מדוייקים, ולא במקרה. תכנון היקום מציב הוכחה מדעית נוספת למציאותו של בורא עולם.