אמונה
מבחן האמונה: עמדתי שעות בתור, וגיליתי ששוב שכחתי את המסמך...
אדם ביום חם מגיע מזיע לסידור מסוים באיזה משרד, או ביום כפור מגיע הוא במסירות למשרד כל שהוא כדי לסדר את ענייניו, ובפרט כאשר התור ארוך, וההמתנה מתמשכת ומורטת עצבים, והאדם ממתין וממתין, ולבסוף מגיע תורו, והנה נתברר ששכח איזהו מסמך חשוב...
- הרב יעקב ישראל לוגסי
- פורסם כ"ד ניסן התשע"ט |עודכן
(צילום אילוסטרציה: shutterstock)
אֶחָד מֵהַפְּרָטִים הָרַבִּים שֶׁבָּהֶם יֵשׁ לָתֵת אֶת הַלֵּב עַל הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית הוּא עִנְיַן הַשִּׁכְחָה.
אָדָם בְּיוֹם חַם מַגִּיעַ מַזִּיעַ לְסִדּוּר מְסֻיָּם בְּאֵיזֶה מִשְׂרָד, אוֹ בְּיוֹם כְּפוֹר מַגִּיעַ הוּא בִּמְסִירוּת לְמִשְׂרָד כָּל שֶׁהוּא כְּדֵי לְסַדֵּר אֶת עִנְיָנָיו, וּבִפְרָט כַּאֲשֶׁר הַתּוֹר אָרֹךְ, וְהַהַמְתָּנָה מִתְמַשֶּׁכֶת וּמוֹרֶטֶת עֲצַבִּים, וְהָאָדָם מַמְתִּין וּמַמְתִּין, וּלְבַסּוֹף מַגִּיעַ תּוֹרוֹ, וְהִנֵּה נִתְבָּרֵר שֶׁשָּׁכַח אֵיזֶהוּ מִסְמָךְ חָשׁוּב שֶׁאִי אֶפְשָׁר מִבִּלְעָדָיו לְסַדֵּר אֶת הָעִנְיָן. וְהוּא בְּעוֹדוֹ הָמוּם מְאֻכְזָב כּוֹאֵב וּמִצְטַעֵר- הַפָּקִיד מִבְּלִי לָחוּשׁ בְּצַעֲרוֹ כְּלָל מְבַקְּשׁוֹ לְפַנּוֹת מָקוֹם לַבָּא אַחֲרָיו...
כַּמָּה אֱמוּנָה נִצְרָךְ כְּדֵי לְקַבֵּל מְאֹרָעוֹת כָּאֵלּוּ בְּאַהֲבָה, וַהֲלֹא מְאֹרָעוֹת כָּאֵלּוּ הֵמָּה בְּחַיֵּי הַיּוֹם יוֹם שֶׁלָּנוּ.
הַשְׁגָּחַת הַזִּכָּרוֹן וְהַשִּׁכְחָה
אָדָם הוֹלֵךְ לָעֲבוֹדָה, נְסִיעָה שֶׁל שָׁעָה פָּחוֹת אוֹ יוֹתֵר, מַגִּיעַ לִמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ וְהִנֵּה שָׁכַח אֶת כַּרְטִיס נוֹכְחוּתוֹ מִלְּהַעֲבִירוֹ בְּמַכְשִׁיר הַנּוֹכְחוּת, וְהִנֵּה מַה יַּעֲשֶׂה עַתָּה, לַחְזֹר הַבַּיְתָה אֵינוֹ יָכוֹל, הֲלֹא עַד שֶׁיֵּלֵךְ וְיָבוֹא יִקַּח לוֹ עוֹד כַּמָּה שָׁעוֹת, וּבְכֵן נִצְרָךְ הוּא לָלֶכֶת לַמִּשְׂרָד לְבַקֵּשׁ שֶׁיִּכְתְּבוּ לוֹ שֶׁבָּא בַּזְּמַן וְכַיּוֹצֵא, שֶׁהוּא לֹא כָּל כָּךְ נָעִים, וְאַף מְעַצְבֵּן...
אָדָם שׁוֹכֵחַ אֵיפֹה הִנִּיחַ אֶת הַמַּפְתְּחוֹת שֶׁל הַמְּכוֹנִית אוֹ הַדִּירָה, אָדָם שׁוֹכֵחַ הֵיכָן הִנִּיחַ אֶת בִּגְדּוֹ הַמְסֻיָּם, אָדָם שׁוֹכֵחַ לוֹמַר דָּבָר שֶׁהָיָה חָשׁוּב לְאָמְרוֹ וּבִפְרָט אִם זֶה בְּדִיּוּן בִּפְנֵי בֵּית דִּין, אוֹ בְּעִסְקָא מוּל בַּעַל עֵסֶק, אוֹ מוּל לָקוֹחַ, וּבִשְׁבִיל שִׁכְחָתוֹ לוֹמַר פְּרָט מְסֻיָּם נִפְסַד אוֹ נִזּוֹק, וְאָז הָאָדָם מִתְיַסֵּר בְּנַפְשׁוֹ לִמְאֹד מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתִּי כָּךְ וְכָךְ, הֲלֹא בְּכָךְ יָכֹלְתִּי לְהַרְוִיחַ יוֹתֵר, הֵיאַךְ שָׁכַחְתִּי פְּרָט מְסֻיָּם מִלְּאָמְרוֹ הֲרֵי בִּשְׁבִיל זֶה נֶחְשָׁב אֲנִי לְטִפֵּשׁ וְסָכָל, וְאִם הָיִיתִי אוֹמְרוֹ נֶחְשָׁב לְחָכָם וְצוֹדֵק.
וּבִפְרָט בְּעִדַּן וִכּוּחַ בֵּינוֹ לְבֵין שְׁכֵנוֹ אוֹ חֲבֵרוֹ, שֶׁחָפֵץ הוּא לְהַצְדִּיק אֶת עַצְמוֹ, וְשׁוֹכֵחַ פְּרָט מְסֻיָּם חָשׁוּב שֶׁבְּכָךְ יָכוֹל לְהָגֵן עַל עֶמְדָּתוֹ וּלְהַצְדִּיקָהּ וּבְשִׁכְחָתוֹ מִלְּאָמְרָהּ יָצָא מְבֻיָּשׁ וְאָשֵׁם, וְנֶאֱכָל הוּא בְּקִרְבּוֹ מַדּוּעַ לֹא אָמַרְתִּי כָּךְ וְכָךְ, מַדּוּעַ לֹא טָעַנְתִּי כָּךְ וְכָךְ, הֲלֹא אָז הָיִיתִי מְקַבֵּל יוֹתֵר... הָיִיתִי יוֹצֵא צוֹדֵק... הָיִיתִי יוֹצֵא בְּכָבוֹד...
צָרִיךְ לָדַעַת שֶׁעַל הַבִּינָה נֶאֱמַר (איוב יב, כ): "מֵסִיר שָׂפָה לְנֶאֱמָנִים וְטַעַם זְקֵנִים יִקָּח", וְנֶאֱמַר (משלי טז, א): "לְאָדָם מַעַרְכֵי לֵב וּמֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן", וְנֶאֱמַר (משלי יט, כא): "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם".
דְּהַיְנוּ אַתָּה יָכוֹל לְתַכְנֵן עִנְיָנֶיךָ, אוֹ דִּבּוּרֶיךָ וּלְנַסְּחָם עַל הַצַּד הַטּוֹב בְּיוֹתֵר וּלְבַסּוֹף הַתּוֹצָאוֹת בְּפֹעַל יִהְיוּ כְּלָל לֹא לְפִי מַה שֶּׁתִּכְנַנְתָּ, וְאַתָּה בְּעַצְמְךָ תַּעֲשֶׂה אַחֶרֶת וּתְדַבֵּר אַחֶרֶת מִמַּה שֶּׁתִּכְנַנְתָּ, כִּי מֵה' מַעֲנֵה לָשׁוֹן.
וְכָל אֵרוּעִים אֵלּוּ הִנָּם בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית לִפְרָטֵי פְּרָטִים, וְהַבּוֹרֵא בְּחָכְמָתוֹ וּבְנִפְלְאוֹת יְכָלְתּוֹ מְסַבֵּב לְכָל אָדָם כְּפִי הַצֹּרֶךְ לַהֲכָנַת שְׁלֵמוּתוֹ אֳפָנִים מַתְאִימִים לְבִצּוּעַ תַּפְקִידוֹ עַל מְנָת לַהֲבִיאוֹ לְתַכְלִיתוֹ, וְהָאָדָם חַי בָּעוֹלָם עַשְׂרוֹת שָׁנִים וְיָכוֹל לִחְיוֹת כָּךְ מִבְּלִי מֵשִׂים לֵב כְּלָל עַל כַּוָּנַת הַבּוֹרֵא בְּהַנְהָגָתוֹ אוֹתוֹ, וְרוֹאֶה הַכֹּל כְּמִקְרֶה, וּמִתְעַלֵּם וּמִתְכַּחֵשׁ, וּלְפָחוֹת מִתְטַפֵּשׁ מִלְּהִתְבּוֹנֵן עַל תַּכְלִיתוֹ, וַהֲלֹא תַּכְלִיתוֹ הוּא לַעֲמֹד בַּמִּבְחָנִים הָרַבִּים- "לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ" שֶׁבּוֹחֲנוֹ הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִדֵּי יוֹם מִסְפַּר פְּעָמִים, לִבְדֹּק אֶת אֱמוּנָתוֹ, וְהָאָדָם אֵינוֹ מֵבִין מָה רוֹצֶה ה' מִמֶּנּוּ, וּמַעֲבִיר בְּהִתְעַלְּמוּת וּבְסִכְלוּת אֶת כָּל יָמָיו.
וּלְעֻמָּתוֹ הַמַּשְׂכִּיל מֵבִין שֶׁכָּל הָעוֹלָם הַזֶּה הוּא נִסָּיוֹן וּמִבְחָן, וְהַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בְּרֹב חָכְמָתוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו מֵכִין לוֹ כָּל יוֹם סִדְרָה שֶׁל מִבְחָנִים פְּעָמִים קָשִׁים, פְּעָמִים קַלִּים, עַל מְנָת לְבָחֲנוֹ וּלְצַיְּנוֹ כְּצַדִּיק הַמַּאֲמִין בְּקוֹנוֹ, וְכָל מִבְחָנִים אֵלּוּ מִבְחָנִים שֶׁל אַהֲבָה הֵמָּה, וְכַנֶּאֱמָר "ה' צַדִּיק יִבְחָן", עַל מְנָת לְהַגְדִּיל מַעֲלָתוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְאָדָם זֶה הַנָּבוֹן מְקַבֵּל בְּאַהֲבָה כָּל אֵרוּעָיו, וּפוֹקֵחַ עֵינַיִם לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁהַבּוֹרֵא מְדַבֵּר עִמּוֹ בְּכָל אֵרוּעַ, וּכְאוֹמֵר לוֹ בְּנִי, זֶהוּ מִמֶּנִּי, זֶהוּ מִבְחָן שֶׁאֲנִי בּוֹחַנְךָ בּוֹ וְהַכֹּל לְטוֹבָתְךָ.
* * *
דְּעוּ בָּנַי כִּי לִפְעָמִים שׁוֹלְחִים מִן הַשָּׁמַיִם עֲבֵרָה לָאָדָם בִּגְלַל שֶׁחָסֵר בַּשָּׁמַיִם לִבּוֹ הַנִּשְׁבָּר, וְזֶה יַגִּיעַ לוֹ מֵחֲמַת הָעֲבֵרָה הַזּוֹ, אוֹ שֶׁרוֹצִים לְנַסּוֹתוֹ בְּנִסָּיוֹן שֶׁל עַצְבוּת, וְהָעִקָּר תָּמִיד שֶׁלֹּא לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל מַה שֶּׁעָבַר רַק לְהִסְתַּכֵּל לְהַבָּא כִּצְבָא מִלְחָמָה, וְתָמִיד לְהִתְחַזֵּק בֶּאֱמוּנָה וְשִׂמְחָה בְּתַקִּיפוּת גָּדוֹל. (שו"א)
המאמר לקוח מתוך הספר "חי באמונה". לרכישת ספרו של הרב יעקב ישראל לוגסי הקליקו כאן.