"ראיתי בחלום את בעלי המנוח והילד שלא הכרתי, ושניהם מחויכים ושמחים"

"לפני כ-16 שנים, בהיותה צעירה בת 23, גילתה נועה כי היא בהריון. "פחדתי מאד ולא ידעתי מה לעשות. ידעתי שיש ארגונים העוזרים בנושאים אלו, והחלטתי להתקשר אליהם. במהלך השיחה, אמרו לי שיחזרו אליי, אך הדבר לא קרה. ביום למחרת התקשרתי שוב, אך שוב לא נוצר עמי קשר", היא משתפת. "הייתי בלחץ גדול, שכן היה ברור לי שאם הם לא חוזרים אליי, עלי לקחת כבר כדור כדי לבצע הפלה, ולאחר שלושה ימים בהם לא קיבלתי אף טלפון חוזר, הרגשתי שאין לי ברירה, אלא לעשות את הצעד הנורא. מאוחר יותר הבנתי עד כמה חשוב לא לאבד זמן במקרים כאלה, מכיוון שכך עלולים לאבד חיים".

כאשר הגיעה נועה לוועדה להפסקת הריון, אפשרו לה לעשות זאת בקלות יתירה. "הם שאלו מדוע אני רוצה להפיל, וכשהשבתי הם מיד ישבו איתי לקבוע תאריך להפלה. התחושה סביבי היתה של לחץ חברתי כבד, והרגשתי שאין לי למי לפנות לעזרה. בלב כבד מאד, בחרתי לבצע את המעשה, אשר לאורך שנים אחר כך לא נתן לי מנוח".

זמן לא רב אחר כך, התחתנה נועה ונולדו לה שני ילדים. "יחד עם זאת, הצער על מה שעשיתי, ליווה אותי לאורך השנים", היא מתארת. "לאחר כמה שנים בעלי נפטר, ונישאתי בשנית. התחלתי הריון נוסף, אך הוא נפל בשבוע 7. הדבר קרה בחודש שבט, בדיוק החודש בו עברתי את ההפלה הראשונה, שנים קודם. אחר כך נולדו לנו 3 ילדים, ואז הגיעה הפלה נוספת, גם היא בחודש שבט. באותו זמן, כבר הרגשתי שמסמנים לי משהו משמים".

באו לומר תודה בחלום

רגע לפני ההפלה השלישית, התקשרה נועה למחלקת אמ"א, וסיפרה את אשר על ליבה. "במחלקה, קודם הפנו אותי לעשות בדיקות חוזרות, מכיוון שכבר היו דברים מעולם", היא מספרת. "הדבר היה בערב שבת, והידיעה שאולי יש תקווה נתנה לי את הרוגע לנוח בשבת, למרות הקושי. כאשר נבדקתי שוב ביום ראשון, התוצאות לא השתנו, אך לפחות את זמן ההמתנה להפלה עברתי עם פחות צער. לאחר מכן, סיפרתי לקלינה על ההפלה היזומה שעברתי 15 שנים קודם. קלינה הסבירה לי שאפשר לעשות על כך תשובת המשקל, וכבר בסיום אותה שיחה, אמרתי את הפסוקים שנוהגים לומר במצב כזה, וכיוונתי לתיקונה של הנשמה שנפלה. באותו לילה חלמתי שבעלי הקודם מגיע כולו לבוש לבן, ולידו ילד בן 14, ושניהם מחויכים ושמחים. בחלום, הם באו לומר לי תודה".

מאז אותו רגע, הרגישה נועה שנפתחות לה הרבה דלתות. "הבנתי שנעשה פה תיקון, ושכל מה שקרה לא היה לחינם. חודשיים אחר כך התחלתי הריון נוסף, שבמהלכו אמנם עברתי קשיים רבים, אך הוא הסתיים בשלום. עם כל קושי שעלה, התקשרתי לקלינה, והיא עודדה אותי ותמכה בי. למדתי ממנה לומר תודה על כל דבר שקורה. בהתחלה גילו אצלי המטומה, שאלו כלי דם מוגדלים, היכולים לגרום להפלה, ואני בחרתי לפרש את המילה הזו כ'מים טהורים מאת ה''. ביום שבו הייתי אמורה להגיע לבדיקה על כך אצל רופאת הנשים, מישהי פגעה בי ואני בחרתי לשתוק. באותו רגע ביקשתי מהקב"ה שבזכות השתיקה הזו המטומה תיעלם, ובאמת זה מה שהודיעה לי הרופאה. אחר כך הודיעו לי על עוד בעיה, אך בבדיקה הבאה הרופא הרגיע אותי שאין לי שום דבר. מאוחר יותר עברתי סכרת הריון, התקשרתי בלחץ לקלינה, והיא שוב הרגיעה אותי ואמרה בצחוק: 'מקסימום יצא דובי קטן'. לקראת הלידה גם רצו לעשות לי זירוז, אך עם הביטחון שקיבלתי אחרי כל ההתמודדויות, כבר הייתי הרבה יותר רגועה, והצלחתי לומר לרופאים שבעזרת ה' הלידה תהיה רגילה והכל יהיה בסדר".

בנוסף לכל השיחות המחזקות, קושרה נועה עם דולה מטעם מחלקת אמ"א. "כמה שבועות לפני הלידה, כבר עמדנו בקשר, וההתייעצויות איתה הרגיעו אותי ונתנו לי כוח", היא מתארת. "בסוף ילדתי בשבת, והדולה לא היתה יכולה להיות איתי בבית החולים, אך היא עמדה איתי בקשר טלפוני עד כניסת השבת, עודדה והרגיעה אותי. עוד ביום חמישי, כשהתחילו הצירים, ביקשתי מה' שלפחות אצליח להכין את השבת, ובאמת הצירים נרגעו מעט ורק לאחר שארגנתי הכל, הלכתי ללדת. קיבלתי מיילדת מקסימה, היתה לידה טובה ונוחה, ועל אף הסכרת ורצון הרופאים ליילד בניתוח, התינוק נולד בלידה רגילה ובמשקל נורמלי לחלוטין".

ביום שבו עברה נועה הפלה שנה קודם, נולד בנה. "זה היה בחודש שבט, החודש בו עברתי את כל ההפלות שלי - זו היזומה ואלו שאחריה. קצת לאחר הלידה ערכנו מסיבת הודיה בביתנו, ולראשונה בחיי סיפרתי לאמי על ההפלה שעשיתי 16 שנה קודם. אמי אמרה לי שלו היתה יודעת, היא לא היתה נותנת לי לעשות זאת. אני מודה לה' על כך שלפחות זכיתי לעשות תשובה על כך, ורואה עד כמה נפתחו לי מאז הרבה ישועות".

מידע חשוב ונוסף בנושא הפלות

הרב זמיר כהן מסביר על תשובת המשקל להפלה, לחצו כאן.

תשובת הרב בנימין שמואלי לאישה שביצעה הפלה, לחצו כאן.